פסק-דין בתיק עב"ל 5452-01-12

השופט אילן איטח

1.                  לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (סגן הנשיאה שמואל טננבוים; ב"ל 11549-10-10) אשר ניתן ביום 8.11.11 ובו נדחתה תביעתה של המערערת להכיר בפגיעתה ברגלה מיום 13.10.09 כתאונת עבודה כמשמעה ב חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק).

המסגרת העובדתית

2.                  המערערת עבדה בתקופה הרלוונטית לתובענה כמזכירת סיעה של חבר מועצה וכמנהלת היחידה לטיפול בנפגעי טרור בעיריית נתניה (להלן - העירייה). המערערת נרשמה ללימודים במכללת אריאל (להלן - המכללה). דובר בתכנית לימודים לעובדי השלטון המקומי אשר כללה 9 סמסטרים על פני 3 שנים.

3.                  ביום 13.10.09 בשעה 8:10 בבוקר הגיעה המערערת לחניון של מכללת אריאל ליום לימודים. נקבע כי "החניון נמצא על הר רווי אבנים וכתוצאה מכך התעקמה רגלה של התובעת והיא מעדה" וכתוצאה מכך נפגעה המערערת ברגלה. תביעת המערערת שהוגשה למשיב (להלן - המוסד) להכיר בפגיעה ברגלה כבתאונת עבודה נדחתה מהטעם שלימודי המערערת במכללה לא הוכרו כ"פעולה נילווית לעבודה". המוסד נימק עמדתו בכך ש "בהשתלמות בנושאים

כלליים אשר התקיימה מחוץ למקום העבודה, ובחלקה אף מחוץ לשעות העבודה ולא הוכח שלמעבידך עניין ריאלי בקיומה".

4.                  המערערת חלקה על קביעת המוסד והגישה את התובענה ובה טענה כי יש להכיר בתאונה מיום 13.10.09 כתאונת עבודה שכן הלימודים היו חלק מעבודתה ונילוו לה.

פסק הדין של בית הדין האזורי

5.                  בית הדין האזורי הגיע למסקנה כי דין התובענה להדחות. תחילה ציין בית הדין האזורי כי יש לבחון האם הלימודים או ההשתלמות הן בגדר של "פעילות נילווית לעבודה", ורק אם התשובה לכך תהיה חיובית - יגיע השלב השני בו תבחן השאלה עד כמה הפעילות במסגרתה נפגעה המערערת רלוונטית ללימודים עצמם. בית הדין האזורי הציג את המסגרת המשפטית לבחינת השלב בראשון, תוך שהוא מפנה לדברים שנאמרו בענין רונית כנף בהתייחס לעובד, שאינו עצמאי:

" בקצה אחד של קשת ההשתלמויות של עובדים ישנן השתלמויות הנבחרות על ידי העובד עצמו ושלמעבידו אין ענין בהן ואין הוא מעודד את העובד להשתלם בהן או מונע ממנו לעשות זאת. השתלמויות כאלה אינן בדרך כלל פעולות נלוות לעבודתו של העובד, גם אם הן נעשות בזמן שבעדו מקבל העובד דמי חופשה.

מן הצד האחר של קשת ההשתלמויות של עובדים ישנן השתלמויות המאורגנות על ידי המעביד או מטעמו ואשר העובד חייב להשתלם בהן, הן מכוח חובה חוזית והן על פי ציות להוראת המעביד, ובעיקר כאשר מדובר בהשתלמות הקשורה לתהליכי עבודה חדשים, שינויים בתהליכי עבודה קיימים או רענון הידע המקצועי והרחבתו. השתלמויות כאלה הן בדרך כלל פעולות הנלוות לעבודת העובד. כמובן, שהשאלה אם השתלמות מסוימת היא בגדר חובה או לאו, היא שאלה עובדתית הטעונה הכרעה.

בתווך נמצא את ההשתלמויות של עובד אשר יש בהן ענין למעביד והוא אף מעודד אותן, הן בצורה ישירה והן בצורה עקיפה, כגון בדרך של העדפה בקידום. רשימת המבחנים להשתלמות אשר יש לראותה כפעולה נלווית לעבודה אינה רשימה סגורה. המבחן הבסיסי הוא באיזו מידה ההשתלמות קשורה לעבודתו או למקצועו של העובד, העידוד שנותן המעביד להשתלמות וכן מידת ה"ענין" שיש למעביד באותה השתלמות (השווה ל-דב"ע לד/0-281, ליבנה - המוסד לביטוח לאומי , פד"ע ו', 85, 91; דב"ע מד/0-127, מרסיאנו - המוסד לביטוח לאומי , פד"ע ט"ז, 236,232).

מבחני העזר בסוגיה זו הם המסגרת הפורמלית של ההשתלמות וארגונה, מימון הוצאות ההשתלמות, תשלום שכר לעובד ותשלום דמי ביטוח לאומי בתקופת ההשתלמות והאם ההשתלמות נעשית בזמן הרגיל של העבודה או מחוץ לו. כמובן, שהחלטה לגבי כל מקרה תינתן על פי מכלול הנסיבות ומשקלו של כל מבחן. ראוי להדגיש כי גם אם תוכר השתלמות כפעולה נלווית לעבודה, תיחשב תאונה לעובד כתאונת עבודה ככל שהיא ארעה בפעילות ההשתלמות עצמה ולמענה, ולא בפעילות פרטית או חברתית הנלווית להשתלמות." (הדגשות הוספו - א.א.)

6.                  לאחר ששקל את טיעוני הצדדים ואת הראיות שלפניו הגיע בית הדין האזורי למסקנה כי לא מתקיים במקרה שלפני השלב הראשון - קרי, כי לימודי המערערת במכללה אינם בגדר "פעילות נילווית". ביסוד מסקנתו עמדה התשתית העובדתית הבאה, לאו דווקא לפי סדרה:

א. המערערת נרשמה ללימודים בהמלצת העירייה. אך לא היתה חובה על המערערת להשתתף בהם. הלימודים לא נועדו לסקטור מסוים, אלא דובר בלימודים כלליים, שכל מי שחפץ בכך יכול היה להירשם להם. בית הדין האזורי הפנה לכך שבטופס בקשת יציאה להשתלמות (להלן - הטופס) סומנה, על ידי הממונים על המערערת בעיריה, החלופה של "לימוד שאינו קשור בתפקיד אך יש בו תועלת לשירות העירייה, ולעידוד העובד" ולא החלופה של "לימוד כללי הקשור לתפקיד". כן הפנה בית הדין לעדותה של מנהלת אגף משאבי אנוש בעירייה - הגב' חיה שניידר, ולפיהם:

"הלימודים שהתובעת למדה הם לימודים שאנחנו כמעביד מעודדים, במסגרת טיוב העובדים מקנה העירייה חשיבות ליציאה ללימודים באוניברסיטה של העובדים. עובדים רוכשים השכלה ומרחיבים את ידיעותיהם"

ב. לימודי המערערת היו לתואר ראשון במדעי החברה, במגמה ראשית - סוציולוגיה ואנתרופולוגיה. בית הדין האזורי ציין כי ייתכן שבמסגרת הקורסים שנכללו בתוכנית הלימודים ישנם קורסים שיש בהם כדי להועיל

לתפקידה. אולם הלימודים בכללותם אינם בעלי זיקה ישירה לתפקידה בעירייה.

ג.   המערערת היא שבחרה את מוסד הלימודים.