השופטת ורדה וירט-ליבנה
1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת חנה טרכטינגוט ונציג הציבור מר משה בנדה; בל 1089-09) בו נדחתה תביעתו של המערער להכיר בדלקת במרפק ימין בה לקה כפגיעה בעבודה על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, בדרך של מחלת מקצוע ו/או בדרך של מיקרוטראומה.
להלן עיקר עובדות המקרה ופסק דינו של בית-הדין האזורי
:
2. המערער, יליד 1948, עובד משנת 1969 ככרסם-תכנת בחברת מכנו-דין בע"מ העוסקת בייצור חלקים ומערכות תעופתיות. המערער לקה בדלקת במרפק ימין ותביעתו למוסד לביטוח לאומי (להלן גם
המוסד) לתשלום דמי פגיעה נדחתה בהודעת פקיד התביעות מיום 23.7.08 מהטעם כי "לא הוכח קיום אירוע תאונתי / אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך / עיסוקך במשלח ידך ואשר הביאו לדלקת במרפק". מכאן תביעתו לבית הדין האזורי.
3. הצדדים נחלקים בשאלה האם מתקיימת תשתית עובדתית בעבודתו של המערער להכרה בפגיעה בעבודה בדרך של מיקרוטראומה.
המערער מסר לחוקר המוסד שתי הודעות, בהן תיאר את עבודתו כך ש: "
מקבלים שרטוט של המוצר, מעלים אותו למחשב, מכינים תוכנת עיבוד שבבי במחשב, מזינים את המכונה בנתונים, מכינים אותה לריתום החלק והרצת הפעולה של המכונה". המערער הבהיר בהודעה מדצמבר 2007 שעבודתו מורכבת מתכנות, ומחלק פיזי קשה של כרסום (שכולל פתיחה וסגירה של מלחציים, הרמת חומר העיבוד הכבד ותפעולו, דפיקת פטיש וניוד של חומרים), כאשר עד לפני שנה הכרסום היווה 40% מהעבודה ובשנה האחרונה הוא מהווה 60%. כן ציין כי ידו הדומיננטית היא יד ימין והוא נדרש לבצע את הפעולות בשתי הידיים.
בהודעה השניה ממרץ 2008 תיאר המערער את החלק הפיזי של עבודתו, כאשר הוא מרים ותופס חומר גלם במשקל ממוצע של כ-10 ק"ג בעזרת מלחציים כשידיו מכופפות ומרפק יד ימין נמצא בזוית של 90 מעלות. לדבריו מדובר במאמץ חזק והוא סוגר ופותח את המלחציים כ-20-30 פעמים ביום בממוצע. כן מסר כי יש חלקים שמוצמדים בעזרת תפסנית.
4. המערער פירט את תנאי עבודתו ואת אופן העבודה הפיזית שהוא מבצע גם בתצהיר שהגיש לבית הדין האזורי, ובו מסר כי הוא סוגר את המלחציים בכוח על ידי לחיצה ביד ימין בלבד והצמדת החומר דורשת הידוק בפטיש. המערער מסר כי אינו יכול לומר כמה חלקים הוא עושה בממוצע ביום, כאשר "
יש לי במקרה חלקים שעובדים 4 שעות, שעתיים, שעה, ויש גם חמש דקות וגם דקה".
5. בית הדין האזורי דחה את התביעה משקבע כי לא הונחה תשתית עובדתית כנדרש הן לצורך מחלת מקצוע והן לצורך מיקרוטראומה, ואלה הנימוקים שהובילו אותו לקביעה זו:
א. המערער לא הוכיח שביצע בעבודתו תנועות חד גוניות החוזרות ונשנות ברציפות ולכן מחלתו אינה מחלת מקצוע כמפורט בחלק א' בתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954. גם אם המערער היכה בין 5 ל-10 פעמים באמצעות פטיש וסגר מלחציים או תפסנית 30 פעם ביום אין מדובר בתנועות חד גוניות החוזרות ונשנות ברציפות, הואיל ובין כל פעולה המערער מבצע פעולות שונות של תכנות חלק חדש, הרמת חומר גלם חדש, תפיסתו למכונה, והליך הכרסום עצמו שנמשך בין מספר דקות למספר שעות. יתר על כן, הסעיף עוסק בקביעת דרגת נכות ולא בקיומה של מחלת מקצוע.
ב. לעניין טענת המיקרוטראומה - עבודת המערער כוללת פעולות ותנועות רבות שהן שונות זו מזו כאשר הזמן המוקדש לכל פעולה משתנה בהתאם לחלק ותלוי בזמן העיבוד של החלק.
ג. גם אם המערער ביצע פעולה של סגירת מלחציים 30 פעם ביום, וגם אם נתעלם מהעובדה שמספר זה כולל גם סגירת תפסנית המתבצעת בצורה שונה, אין מדובר בפעולות חוזרות ונשנות שבוצעו ברצף. רק 40% מזמנו של המערער בעבודה מוקדש לחלק הפיזי, לפעולת סגירת המלחציים קודמת עבודת תכנות והרמה, פעולת הכרסום לא מבוצעת בפרקי זמן דומים, וקיימות הפסקות ממושכות בין פעולה לפעולה.
מכאן הערעור שבפנינו.
6. הדיון בערעור זה נערך בדרך של סיכומים בכתב על פי תקנה 103 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי-דין), התשנ"ב-1991. בדיון קדם הערעור שנערך בפניי הסכימו הצדדים כי סיכומיו של ב"כ המוסד לפרוטוקול יהוו סיכומים בכתב והמערער יגיש סיכומים בכתב מטעמו.
עיקר טענות הצדדים בערעור
:
7. המערער טוען בפנינו כי על פי ממצאי בית הדין התקיימו בעבודתו תנועות חוזרות ונשנות ברציפות. כן טוען כי המחלה תואמת לתנאים להכרה כמחלת מקצוע לפי התנאים בתקנה. המערער טוען כי תצהירו ועדותו אינם סותרים זה את זה והם מצביעים באופן ברור כי ביצע פעולות אחידות במהותן וחוזרות ונשנות מדי יום בעבודתו, ושעבודתו כללה עבודה מונוטונית של סיבוב והפעלת כוח באמצעות מרפק ימין. כן טוען כי ביצוע פעולות נוספות מעבר לפעולות החוזרות ונשנות אינו מאיין הכרה בתשתית עובדתית למיקרוטראומה.
8. המשיב, מנגד, טוען שבית הדין האזורי צדק במסקנתו, אשר מבוססת בעיקר הודעת המערער לחוקר המוסד, אשר יש לתת לה משקל קב יותר מאשר לתצהירו של המערער שהוכן לאחר התייעצות עם בא כוח. המשיב מוסיף כי לא ניתן לגזור ממכלול הפעולות רצף פעולות המהווה תשתית עובדתית מספיקה למיקרוטראומה.
דיון והכרעה
:
9. לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין האזורי ובפנינו ולפסק דינו של בית הדין האזורי, אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו,
לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. פסק הדין של בית הדין האזורי מנומק היטב בעובדותיו ומבוסס במסקנותיו המשפטיות ולא נמצא טעם המצדיק התערבותנו בו. הערעור עוסק בעיקרו בממצאים עובדתיים בהם אין ערכאת הערעור נוהגת, בדרך כלל, להתערב, ולא מצאנו במקרה זה עילה לחרוג מכלל זה. למעלה מן הנדרש, נעמוד להלן, בקצרה, לדברים אחדים שעלו בערעור.