עב"ל
בית דין ארצי לעבודה
|
42075-12-11
19/04/2012
|
בפני השופט:
יגאל פליטמן
|
| - נגד - |
התובע:
אברהם פאר
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד הלנה מרק
|
| פסק-דין |
השופט אילן סופר
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע מיום 27.11.11 (סגנית הנשיאה, השופטת יהודית הופמן, ב"ל 8562-12-10), אשר דחה את תביעת המערער לבטל את חובו לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום) התשל"ב - 1972 (להלן: "
חוק המזונות").
2. כנגד המערער ניתנו בבית הדין הרבני שלושה פסקי דין לתשלום מזונות לילדיו הקטינים (17.10.99 , 20.6.00 ו- 12.12.01), באמצעות גרושתו הגב' דליה פאר.
מכוח פסק הדין של בית הדין הרבני פנתה גרושתו של המערער למשיב בדרישה לתשלום דמי המזונות, וקיבלה מהמשיב עד לחודש 3/10 סכום של 84,490 ש"ח.
בעקבות תשלום דמי המזונות על ידי המשיב, נוצר למערער חוב כלפי המשיב בגובה 67,000 ש"ח.
3. המערער הגיש תביעה לביטול החוב לבית הדין האזורי בירושלים, אשר הועברה מחמת חוסר סמכות מקומית לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע.
4. במסגרת ההליכים בבית הדין קמא הציג המערער שתי החלטות של בית הדין הרבני לפיהן ביטל בית הדין הרבני את חובו של המערער למשיב. וזו לשון ההחלטות:
בהחלטה מיום 17.11.02 נקבע כך:
"
ביה"ד מחליט לבטל את החובות שהאיש חייב לביטוח לאומי וזאת בתנאי שלא יגבו את החובות האלה מהאישה שקיבלה את הסכומים האלה מביטוח לאומי."
בהחלטה מיום 17.12.05 נקבע כך:
"
ביה"ד מאשר כי ההחלטה שניתנה בתאריך י"ב כסלו תשס"ג שאין לחייב האב בתשלום מזונות יותר ממה ששילם לאישה בפועל, בתוקפה."
אשר על כן טען המערער בפני בית הדין קמא כי יש להורות על ביטול חובותיו כלפי המשיב מכוח ההחלטות של בית הדין הרבני.
5. המשיב טען כי לא ניתן לבטל את חוב המזונות, שכן החוב מורכב מסכומים ששולמו בפועל על ידי המשיב לגרושתו של המערער. משכך, ביטול החוב יתאפשר רק אם אחד הצדדים ישיב את התשלומים למשיב.
6. נציין עוד כי המערער הופנה על ידי בית הדין האזורי לוועדה לביטול חובות, אשר הודיעה כי היא דנה אך ורק בחובות שנוצרו כתוצאה מתשלום גמלאות שלא כדין מכוח חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995, ועל כן אין בסמכותה לדון בחוב מסוג זה, בו המשיב נכנס בנעלי הגרושה ומכוח זאת גובה את דמי המזונות.
7.
פסק דינו של בית הדין האזורי
בית הדין קמא דחה את התביעה בקובעו כי המערער לא הוכיח כל עילה נגד המשיב, שכן בפועל שולמו המזונות לגרושה על ידי המשיב, ומשכך הוא זכאי להיפרע מן המערער בדרך של ביצוע פסק דין על פי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ג - 1967 ולחילופין בדרך של קיזוז מגמלאות להן זכאי המערער. המערער לא הוכיח כי חוב המזונות בטל מכוח החלטות בית הדין הרבני, וספק אם לבית הדין הרבני סמכות לבטל את החוב באופן רטרואקטיבי בשים לב לכך שהמשיב כבר שילם סכומים אלו לגרושה. סמכותו של בית הדין הרבני מוגבלת לקביעה עתידית בכל הנוגע לגובה המזונות אך לא ביחס למזונות ששולמו. עוד נקבע כי טענת "פרעתי" שטען המערער לא הוכחה, ויש להוכיחה בפני רשויות ההוצאה לפועל באמצעות ראיות. אשר על כן נדחתה התביעה.
8.
הערעור
המערער הגיש ערעור לבית דין זה על פסק הדין, בו טען כי יש להורות על ביטול חובו למשיב מהטעמים שלהלן:
א. לטענת המערער הוא שילם בפועל לילדיו סכומים גבוהים מאלו שחוייב על פי פסק הדין למזונות. המערער טען כי תשלום דמי המזונות לגרושה באמצעות המשיב נעשה שלא על דעתו, ועל אף שהוא עצמו שילם את הסכומים שנפסקו לחובתו. על כן מדובר למעשה בכפל תשלום לגרושה, ולא יתכן שהוא ישא בחוב זה.