סגן הנשיאה יגאל פליטמן
1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (השופטת נטע רות ונציג הציבור מר יצחק אורטמן; ב"ל 2730-09), בו נדחתה תביעת המערער להכיר באוטם שריר הלב, שאירע לו ביום 3.2.08, כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק
הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995.
2. המוסד לביטוח לאומי (להלן -
המוסד) דחה תביעת המערער, במכתב מיום 24.12.08, מן הטעם כי לא הוכח קיום קרות אירוע חריג בחיי עבודתו בסמוך לפני קרות האוטם.
הרקע העובדתי
3. בית הדין האזורי פירט בפסק דינו את גרסת המערער לתאונת העבודה, אשר התרחשה לטענתו, כמובא להלן:
א. המערער, יליד 1947, עבד כעצמאי בתפקיד מפקח בנייה, החל משנת 1982, וכשכיר בהוצאת עיתון "הארץ" (להלן - "
עיתון הארץ") בתפקיד מחלק עיתונים, החל מיום 10.8.03 ועד ליום 10.3.08.
ב. המערער עבד בעיתון הארץ בין הימים א-ה כ- 3-3.5 שעות בממוצע ליום, בין השעות 02:30 עד 05:30, 06:00 לפנות בוקר.
ג. לדברי המערער, ביום האירוע (3.2.08), בסביבות השעה 02:30 הוא התייצב לעבודתו בהארץ בחנות בה נמצאת עמדת חלוקת העיתונים.
ד. המערער העיד כי הממונה על מחלקי העיתונים, מר צבי לוינטל (להלן -
הממונה), הודיע לו כי החל מאותו מועד הוא יידרש לחלק בנוסף גם 7 עיתוני "ישראל היום" (להלן -
עיתוני ישראל היום), כאשר כמות זו תלך ותגדל בחלוקות הקרובות. לגרסת המערער, דברי הממונה גרמו לו ל"התרגזות חריגה". שכן, חלוקה נוספת של עיתונים משמעותה חריגה מנתיב החלוקה הרגיל וסיום העבודה בשעה מאוחרת יותר. דבר שהיה גורם לקיצור מנוחתו טרם יציאתו לעבודתו כמפקח בניה ולכך שעקב העיכוב לא ישתלם לו לעבוד בעבודה הנוספת כמחלק עיתונים, מאחר שזו תפגע בעבודתו העיקרית כמפקח בניה.
ה. המערער הוסיף והעיד כי בתום הודעת הממונה כאמור, הוא החל לסדר את העיתונים לקראת חלוקתם ולפתע, תוך כדי סידורם, חש כאב בידיים ובחזה.
ו. עוד העיד המערער כי בסביבות השעה 04:00 הוא דיווח לממונה כי הוא אינו חש בטוב ולכן הוא מפסיק את חלוקת העיתונים. המערער נסע למשרדי הארץ, אסף את הממונה במכוניתו והממונה הוא שהמשיך לחלק את העיתונים במקומו. זאת, תוך שהמערער נוהג ומורה לו היכן להניח את העיתונים.
ז. לגרסת המערער, חלוקת העיתונים ביום האירוע, באמצעות הממונה, הסתיימה בסביבות השעה 05:30 לפנות בוקר, אז נסע לביתו, תוך שהוא סובל מכאבים בחזה עם הקרנה לגב וליד שמאל.
ח. בשעות הבוקר פנה המערער לקופת החולים, עקב תלונות על כאבים בחזה, והופנה על-ידי הרופאה המטפלת לחדר המיון. שם המערער נבדק ועבר צנתור בליבו ולאחר מכן אושפז בשל אוטם שריר הלב.
פסק הדין האזורי
4.
בית הדין האזורי קבע בפסק דינו כי לא הוכח אירוע חריג בעבודתו של המערער ביום האירוע וכי אמירתו של הממונה לפיה היקף החלוקה של עיתוני "ישראל היום" צפוי לעלות, הייתה "אמירה כללית וסתמית" ואינה יכולה להיחשב עפ"י מבחני הסבירות כאירוע חריג. מסקנה זו של בית הדין האזורי התבססה על מספר נימוקים:
א.
גרסת המערער נמצאה חסרה ביחס ל"חריגות" הנטענת של האירוע. כך, למשל, המערער לא פירט את מספר העיתונים שנהג לחלק בתקופה שקדמה לאירוע ואת העלייה ההדרגתית בכמות העיתונים שחולקו; לא פירט את מסלול החלוקה על מנת להראות כי תוספת החלוקה הנטענת הייתה כרוכה בהארכה משמעותית של זמן החלוקה; לא הציג מסמכים וראיות להוכחת היקף עבודתו כמפקח בנייה על מנת לבחון האם ההארכה בזמן החלוקה הייתה פוגעת בעבודתו. למעשה, הדרישה להצגת המסמכים הרלוונטיים באה מצד המוסד עם תום דיון ההוכחות בתיק, עת המוסד דרש כי הממונה ימציא לבית הדין את לוח החלוקה של עבודת המערער ואת כתובות מנויי עיתוני "ישראל היום" שהתווספו לקו החלוקה של המערער. עוד ביקש המוסד כי בית הדין יורה למערער להמציא אישור המתייחס למקומות עבודתו כמפקח בנייה, במקביל לעבודתו בהארץ.
ב.
ממסמכים אשר הוצגו, בעקבות בקשת המוסד, עלו נתונים אשר סתרו לחלוטין את גרסת המערער, שכן הם הצביעו על כך שהמערער החל לחלק עיתוני "ישראל היום" כבר בחודש 01/08 וכי עומס העבודה ביום האירוע לא גדל בהשוואה לעומס שהיה מוטל עליו חודש קודם לכן, כי אם פחת. בנוסף, חלוקת עיתוני "ישראל היום" התבצעה באותם רחובות בהם נדרש המערער ממילא לחלק עיתונים נוספים, על פי מסלול החלוקה הרגיל. לפיכך, קבע בית הדין האזורי כי, לא ברורה טענת המערער להארכה משמעותית בזמן החלוקה.
ג.
הגרסה החסרה שמסר המערער נמצאה בלתי עקבית. כך, למשל, בהודעה לחוקר המוסד טען המערער כי ביום האירוע הודיע לו הממונה כי עליו לחלק 10 עיתוני "ישראל היום" בטופס התביעה למוסד רשם המערער כי נדרש לחלק 8 עיתונים נוספים ואילו בכתב התביעה ובתצהיר טען המערער ל- 7 עיתונים נוספים. זאת, שעה שמהמסמכים עולה כי המערער נדרש לחלק 2 עיתונים נוספים בלבד, מעבר לכמות שחולקה עבור למועד האירוע הנטען.
ד.
בכל המסמכים הרפואיים שנערכו סמוך לאירוע הנטען, לא צויין כי אירע למערער אירוע חריג בעבודה ו/או אירוע כלשהו בעבודה. רק ביום 18.8.08 קיבל המערער לראשונה תעודה לנפגע בעבודה, וגם בתעודה זו לא נזכר אירוע חריג בעבודה.
ה.
לא ניתן היה ללמוד, מהמסמכים שהמציא המערער אודות עיסוקו כמפקח בנייה, על כך שחלוקת עיתונים בודדים נוספים עשויה היתה לפגוע בעיסוקו כמפקח בנייה. עוד נקבע כי גם על פי גרסת המערער, עבודת המערער עם הממונה ביום האירוע, בעקבות הדרישה הנטענת לחלוקת עיתוני "ישראל היום" - הסתיימה בשעה 05:30, דהיינו בשעת הסיום הרגילה של המערער.
לאור האמור הגיע בית הדין האזורי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי המערער להוכיח אירוע חריג בעבודתו ביום 3.2.2008. משכך, דחה בית הדין האזורי את התביעה. מכאן הערעור שבפנינו.
הערעור