פסק-דין בתיק עב"ל 31371-10-10

פסק דין

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         בפנינו ערעור ברשות על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת אהובה עציון; בל 1847-10) בו התקבל ערעורה של המשיבה על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 13.1.10 (להלן גם הוועדה) לפיה לא נקבעה למשיבה נכות בגין פגיעה בעבודה מיום 27.2.97. בית הדין האזורי הורה בפסק דינו להחזיר את עניינה של המשיבה לוועדה בהרכב חדש בצירוף הוראות.

            רקע עובדתי ופסק דינו של בית הדין האזורי :

2.         המשיבה נפגעה בצווארה בתאונת עבודה ביום 27.2.97. ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 2.7.08 קבעה לה 0% נכות כתוצאה מהתאונה.

ועדה לעררים מיום 5.2.09 ציינה בהחלטתה כי המשיבה עברה תאונת דרכים באוקטובר 2006 עם פגיעה צווארית, התרשמה כי היא סובלת מהגבלה קלה בתנועות הצוואר וקבעה בהחלטתה:

"בדיקת ה- MRI מ-2007 העלה בלטים דיסקיים בכל הגבהים הצוואריים מ- C3-C7 כולל שאין להם כל משמעות קלינית מעידים על פגיעה (ממצא) קונסטיטוציונלית. לפיכך לדעת הוועדה מדובר בנכות כוללת 10% ס' 37(5)א' בניכוי 5% בגין תאונות נוספות ס' 35(1)א'-ב' מותאם".

            המשיבה הגישה ערעור על החלטה זו לבית הדין האזורי בתל אביב, וביום 7.6.09 ניתן פסק דין בהסכמת הצדדים (ב"ל 2134/09, הרשמת שלי ולך) בו נקבע כדלקמן:

"עניינה של המערערת יוחזר לוועדה לעררים על מנת שתבהיר על בסיס אילו ממצאים מוכחים ניכתה 5% עפ"י סעיף 35(1)א'-ב' ותשקול שוב עמדתה ותנמק החלטתה. תשומת לב הוועדה כי לטענת המערערת היא לא עברה תאונת דרכים ב-10/06 אלא ביקרה במיון בגין כאבים. ב"כ המערערת תוזמן להופיע ולטעון בפני הוועדה טרם מתן החלטתה. הוועדה תנמק החלטתה".

            ועדה רפואית לעררים התכנסה על פי הוראת פסק הדין האמור ביום 23.7.09, והגיעה למסקנה זהה לוועדה מיום 5.2.09. בהחלטתה כתבה הוועדה כך:

"התאונה הנדונה אירעה ב-1997 ועד לשנת 2005 גם עפ"י הודעת ב"כ הנפגעת עו"ד בן חיים לא היו תלונות בקשר לע"ש צווארי. לפיכך אין להניח שבמשך 8 שנים מאז התאונה הנדונה בהיעדר כל תלונות על צוואר ניתן לייחס את תלונותיה ב-2005 לפגיעה הנדונה ב-1997. לדעת הוועדה אכן תלונותיה מאז היו על רקע קונסטיטוציונלי ואין להן כל קשר לתאונה ב-1997... על דרך הנדיבות ניכתה הוועדה מחצית בלבד ע"ח אותו מצב קונסטיטוציונלי ולא כפי שהיה הגיוני יותר לנכות את מלוא הנכות בגין מצב זה כפי שקבעה הוועדה מדרג ראשון ולפיכך חוזרת הוועדה על החלטתה".

המשיבה שוב הגישה ערעור על החלטת הוועדה לבית הדין האזורי. בפסק הדין בערעור מיום 15.12.09 (השופט ד"ר יצחק לובוצקי, ב"ל 4409/09) קבע בית הדין האזורי כי הוועדה לא יישמה במלואן את הנחיות פסק הדין הקודם ונמצאה לכאורה סתירה בין קביעת הוועדה לפיה תלונות המערערת הינן על רקע קונסטיטוציונלי לבין קביעתה מיום 5.2.09 לפיה אין לממצאים משמעות קלינית המעידה על פגיעה קונסטיטוציונלית. על כן, קבע בית הדין האזורי כי על הוועדה להבהיר מדוע מצאה הצדקה לנכות לה אחוזי נכות ונכתב בפסק דינו:

"בנסיבות העניין, משהוועדה כבר נזקקה לעניינה של המערערת מספר פעמים, אני מוצא לנכון להורות כי עניינה של המערערת יוחזר אל ועדה בהרכב אחר, שמומחיות הרכבה יהיה תואם את פגימותיה. בפני הוועדה בהרכבה החדש תובא החלטת הדרג הראשון והערר שהוגש עליה בשעתו. לא יוצגו בפניה הפרוטוקולים של הועדה הרפואית לעררים הנוכחית. הוועדה תיתן דעתה למצבה הרפואי של המערערת לאחר התאונה, כמו גם לשאלה האם התקיימו התנאים ל'ניכוי בגין מצב קודם'. לעניין האחרון תופנה הוועדה להנחיות כפי שנקבעו בפסק הדין המקורי, כפי שפורט לעיל".

הוועדה לעררים התכנסה ביום 13.1.10 בהרכב חדש על פי הוראות פסק הדין, רשמה בפניה את טענות ב"כ המשיבה, והגיעה למסקנה כי לא נותרה במשיבה נכות כתוצאה מהתאונה. בהחלטתה קבעה הוועדה כך:

"הוועדה קראה בעיון רב את שני פסקי הדין, את תיקה הרפואי של המערערת ואת חוו"ד ד"ר פטיש. גם לדברי המערערת וגם לפי חוו"ד ד"ר פטיש המערערת הייתה מעורבת בת"ד בשנת 1997 סבלה כאבים סביב הצוואר ולאחר מס' חודשי טיפול כאביה חלפו לחלוטין. לאחר כ-8 שנים בהם היתה א-סימפטומטית לחלוטין הופיעה תסמונת כאבים סביב הצוואר. הניסיון לקשור קשר סיבתי בין תאונת דרכים לבין תסמונת כאבים שהופיעה 8 שנים לאחר מכן הינו בלתי סביר ואף מופרך. ייתכן מאוד ולמטופלת אכן יש נכות תפקודית שיתכן שאף מקנה אחוזי נכות. אך עניינה של נכות זו צריך להידון בזרוע המל"ל העוסקת בנכות כללית ולא בנכות מעבודה".