פסק-דין בתיק עא 9417/06

1.       המערער הגיש עתירה מנהלית על החלטת ועדת הערר לתכנון ולבניה במחוז ירושלים, לפיה נדחה עררו על מתן היתר בניה למשיבים 1-2, שהם שכניו (עת"מ 883/06). ביחד עם הגשת העתירה הגיש המערער בקשה לפטור אותו מתשלום אגרת המשפט. בהחלטתה מיום 10/9/06 נעתרה כב' הרשמת ג' כנפי-שטייניץ לבקשה באופן חלקי והעמידה את סכום האגרה ע"ס 800 ש"ח. על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

2.       טענתו של המערער היא, כי יש לפטרו מתשלום האגרה במלואה נוכח מצבו הכלכלי. המערער מציין כי הנו פנסיונר, הסובל ממחלת ריאות וממחלות נוספות, ומתקשה לשאת אף בהוצאות המחיה היומיות ובמימון התרופות.

המשיבים 1-2 התנגדו למתן פטור למערער, בנימוק שהעתירה שהגיש המערער אינה מגלה עילה. לטענתם, התנגדותו של המערער לתוכנית הבניה שהוגשה על ידם נדחתה פעמיים, הן בועדה המחוזית לתכנון ולבניה והן בועדת הערר.

המשיבה 3 התנגדה אף היא למתן פטור למערער, בנימוק שחוסר יכולתו הכלכלית לא הוכח במידה מספקת. לטענתה, לבקשת הפטור לא צורפו תדפיסי חשבון עו"ש או תלושי שכר לתקופה של ששת החודשים שקדמו לבקשה אלא תלוש שכר לחודש מאי בלבד. כמו כן המערער לא ציין בתצהירו האם פנה למעגל חבריו וקרוביו על מנת שיסייעו לו בתשלום האגרה.

3.       על פי תקנה 13 לתקנות בית המשפט (אגרות), תשמ"ח-1987 על המבקש פטור מאגרה להראות, כי אין ביכולתו לשלם את האגרה וכי ההליך שבגינו נדרשת האגרה מגלה עילה. 

          בתצהיר התומך בבקשת הפטור ציין המערער, כי הינו גמלאי, כי הכנסתו היחידה היא גמלה ממשטרת ישראל בסך של 2,527 ש"ח, וכי הרכוש היחיד שבו הוא מחזיק הינו דירה הרשומה על שמו ועל שם אשתו. הגם שלבקשה צורף תלוש משכורת לחודש מאי 2006 בלבד, בסכום של 2,391 ש"ח, ניתן להניח ששכרו של המערער עומד באופן קבוע על סכום זה בהיותו שכר גמלה. כמו כן צורפו לבקשה אישור מבנק דיסקונט, שלפיו אין למערער פקדונות או חסכונות, וכי היתרה בחשבון העו"ש עומדת ע"ס 1,180 ש"ח בזכות נכון ליום 4/9/06; ואישור מהמוסד לביטוח לאומי בדבר קצבת זקנה ע"ס של כ- 1,159 ש"ח, המשולמת לאשתו של המערער. ממכלול הנתונים שהובאו לעיל, נראה שהמערער אכן יתקשה לעמוד בתשלום סכום האגרה ממקורותיו העצמיים. מנגד לכך יצוין, כי המערער לא פירט בתצהירו, האם בדק אפשרות לגייס אשראי לשם מימון ההליך, ואף לא צרף תדפיסים מתנועות חשבונו בבנק על מנת שניתן יהיה להתרשם מיכולתו לקבל הלוואה, ולו בסכום חלקי של האגרה, ולעמוד בהחזר התשלומים. נתון אחרון זה תומך בדחייתה של בקשתו למתן פטור מלא מאגרה.

          אשר לעילתה של העתירה: אחת מטענותיו העיקריות של המערער בעתירתו היא, כי הריסת גשר בבניין במסגרת העבודות עלולה לגרום נזק לדירתו. דא עקא, טענה זו נטענה בעלמא ואינה נתמכת בחוות דעת מקצועית. תוכנית הבניה אושרה על ידי שתי ערכאות המשמשות כגופים מקצועיים, ועתידה להתבצע תחת פיקוח הנדסי. על כן נראה כי לעניין זה אין העתירה מגלה עילה של ממש.

          המערער מוסיף וטוען בעתירתו, כי וועדות התכנון לא שקלו כראוי את הצורך שלו במקום מגורים חלופי בעת ביצוע העבודות, אשר תגרומנה לו למטרד  בהיותו אדם מבוגר הסובל ממחלת ריאות. ועדת המשנה קבעה כי מאחר שמדובר במטרד זמני אין הדבר יכול להוות טעם לדחיית בקשת האישור. לעומת זאת, ועדת הערר קבעה כי אכן יש למצוא למערער פתרון מגורים הולם בעת ביצוע העבודות, אולם התנתה זאת בהסכמת המערער לבניית "מעטפת" סביב דירתו, בקובעה שלטווח ארוך הבניה תיטיב עמו ועם האסתטיקה של הבנין. המערער התנגד בזמנו לבנית מעטפת בנימוק שזו תגרום להחשכת דירתו והתנגדותו התקבלה על ידי ועדת המשנה. נראה, כי בסוגיות אלה ראויות טענותיו של העותר להתברר.

כב' הרשמת החליטה להפחית את סכום האגרה בכמחצית מסכומה המקורי. הפחתת האגרה בשיעור זה מאזנת כדבעי בין מכלול השיקולים שפורטו לעיל ואינה מגלה עילה להתערבותה של ערכאת הערעור.

4.       הערעור נדחה.  על המערער לשלם את האגרה שקבעה כב' הרשמת תוך 10 ימים מקבלת פסק דין זה. 

          בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום ח' בחשון, תשס"ז (30 באוקטובר 2006) בהעדר הצדדים.