פסק-דין בתיק עא 4485/07

א.         הערעור שבפנינו הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' הנשיא א. רקם) מיום 18.4.07 בת.א. 10526/04, לפיו חוייבו המשיבות לפצות את המערערת בגין שלוש תאונות דרכים שונות בהן נגרמו למערערת נזקי גוף.

המשיבה מס' 2 חוייבה לשלם למערערת את הסכום של 30,000 ש"ח בגין נזקי התאונה הראשונה שארעה ביום 22.6.01.

המשיבה מס' 3 חוייבה לשלם למערערת סכום של 28,600 ש"ח (לאחר שנוכו דמי פגיעה מן הביטוח הלאומי בסך 1,400 ש"ח) בגין נזקי התאונה השניה שארעה ביום 24.12.01.

המשיבה מס' 4 חוייבה לשלם למערערת סכום של 30,000 ש"ח בגין נזקי התאונה השלישית שארעה ביום 17.7.04.

כל אחת מן המשיבות חוייבה גם בתשלום שכר טרחת עו"ד + מע"מ וכן בתשלום החלק היחסי של כל אחת מהן בשכרו של המומחה הרפואי.

ב.         המערערת היא ילידת שנת 1974 ועובדת באבטחת איכות תוכנה.

מומחה רפואי  שנתמנה על ידי בית המשפט האורתופד פרופ' ג. וולפין קבע למערערת בחוות דעתו מיום 14.7.05 נכות צמיתה בשיעור של 10% עקב שלוש התאונות הנדונות, וזאת בגין הגבלה קלה בטווח תנועות עמוד השדרה הצווארי, כשלדעת המומחה יש לזקוף את נכותה הצמיתה של המערערת לשלוש התאונות באופן שווה.

בפסק דינו אימץ בית משפט קמא את קביעתו של המומחה הרפואי באשר לדרגת נכותה הרפואית של המערערת (10%) וכן את קביעתו של המומחה לפיה יש לזקוף כשליש מן הנכות הרפואית לכל אחת משלוש התאונות.

בית משפט קמא הוסיף שבשים לב להגבלות מהן סובלת המערערת לאחר התאונות ובשים לב למהות עיסוקה של המערערת, והעובדה שהמערערת שבה לעבודתה במשרה מלאה, הרי לצורך חישוב נזקיה של המערערת נכותה התפקודית תואמת את נכותה הרפואית האורתופדית (10%).

ג.          בית משפט קמא קבע את שיעורו של הפיצוי שהמערערת זכאית לו בגין הנזק שאיננו ממוני (18,000 ש"ח).

באשר להפסד השתכרות בעבר  קבע בית משפט קמא שלאחר התאונה הראשונה החלה המערערת לעבוד בחברת אלביט במשכורת ברוטו של בערך 11,500 ש"ח, ובנובמבר 2004 קיבלה המערערת העלאה בשכרה בשיעור של 2,000 ש"ח.

את טענותיה של המערערת שעקב מגבלותיה מחמת התאונות שכרה נמוך מזה של עמיתיה לעבודה וכי מנהליה סירבו להעלות את שכרה עקב אי יכולתה לבצע שעות נוספות, לא היה בית משפט קמא מוכן לקבל וסבר שטענות אלה הועלו בעלמא מבלי שהובאו ראיות להוכחתן, והפסדי שכר נוספים לא הוכחו. לפיכך, הגיע בית משפט קמא למסקנה שלא עלה בידי המערערת להוכיח במידה הנדרשת שנגרמו למערערת הפסדי השתכרות מאז אירוע התאונה הראשונה ועד היום.

ד.         לענין הפסד השתכרות לעתיד קבע בית משפט קמא שטענותיה של המערערת בדבר מגבלותיה בביצוע פעולות בסיסיות הדרושות לביצוע עבודתה, ואי יכולתה לבצע שעות נוספות - לא הוכחו כנדרש.

בית משפט קמא הוסיף וקבע שהמערערת שבה לעבודתה לאחר התאונות במשרה מלאה ואף זכתה להעלאה בשכרה בנובמבר 2004. המערערת לא הצליחה להוכיח במידה הנדרשת בהליך אזרחי שנגרמים או ייגרמו לה הפסדי שכר כלשהם בעתיד.

לכן סבר בית משפט קמא שראוי להעריך את הפסד כושר ההשתכרות של המערערת לעתיד על בסיס גלובלי בשים לב, בין היתר, להשתכרותה של המערערת לפני התאונות ולאחריהן, נכותה הרפואית והתפקודית של המערערת, גילה, ומשך שנות העבודה שנותרו לה עד גיל הפרישה, ולפיכך העריך את הפסד כושר השתכרותה של המערערת לעתיד בסכום כולל של 60,000 ש"ח נכון למועד פסק הדין.

ה.         לענין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד קבע בית משפט קמא פיצוי גלובלי של 5,000 ש"ח.

לענין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד סבר בית משפט קמא שלא עלה בידי המערערת להוכיח רכיב נזק זה במידה הנדרשת בהליך אזרחי. יחד עם זאת ונוכח נכותה התפקודית של המערערת, מהות פציעתה, ותקופת אי הכושר בה שהתה לאחר כל תאונה, קבע בית משפט קמא את הפיצוי בראש נזק זה בסכום של 7,000 ש"ח על דרך האומדנא.

ו.          לענין הפסדי פנסיה, קרן השתלמות וקופות גמל קבע בית משפט קמא שיש להוכיח הפסדים נטענים מסוג זה בראיות ולהביא נתונים לשם חישובם ובענייננו, לא עלה בידי המערערת להוכיח פריטי נזק אלה ולכן קבע שאין לפסוק כל פיצוי בגינם.

סה"כ הפיצוי הכולל שפסק בית משפט קמא לזכות המערערת הינו 88,600 ש"ח (לאחר הפחחת 1,400 ש"ח בגין דמי פגיעה ששילם הביטוח הלאומי עקב התאונה השניה).