בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת גב' כ.ג'דעון), מיום 31.10.06 בת.א. 12980/03, לפיו נתקבלה תביעתו של המשיב ואילו התביעה שכנגד שהגישה המערערת נדחתה, והמערערת חוייבה לשלם למשיב את הסכום 36,395 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (13.7.03) ועד התשלום בפועל, וכן שכ"ט עו"ד ואגרת משפט.
המדובר הוא בהסכם עבודה שנכרת בין המערערת למשיב, לפיו התחייב המשיב לבצע עבודות שיפוץ של בית העם בישוב חוסן.
בפסק דינה קבעה כב' השופטת קמא שהוכח כי המשיב עבד באתר עד 29.7.02 וביצע את העבודות שפורטו בסעיף 5 של תצהיר עדותו הראשית, וכן קבעה כב' השופטת קמא שטענת המערערת כי עבודות אלו לא בוצעו התבררה כחסרת בסיס.
לשאלה מדוע עזב המשיב את האתר בטרם השלים את עבודתו, קבעה כב' השופטת קמא שהתחמקותה של המערערת מלשלם למשיב תמורת העבודות שבוצעו על ידו בשלבים השונים, היוותה את הסיבה לנטישת העבודה על ידי המשיב. החשבון הראשון שהוגש על ידי המשיב מסתכם ב-22,000 ש"ח, אך שולם לו סך של 8,091 ש"ח בשיק שזמן פרעונו היה ליום 30.8.02, מבלי שהמערערת נתנה הסבר מניח את הדעת, מדוע לא שולמה יתרת התמורה בגין חשבון זה.
כב' השופטת קמא דחתה את טענת המערערת לפיה עזב המשיב את אתר העבודה בטרם הגיע מועד קיום התחייבויותיה של המערערת על פי ההסכם, והוסיפה שהיה על המערערת להפקיד בידי המשיב המחאה שתבטיח את התשלום של התמורה נשוא החשבון הראשון, בעוד 60 יום.
הן המפקח על ביצוע העבודה מטעם החברה המזמינה והן מהנדס האתר מטעם המערערת, אישרו בעדותם כי המשיב אכן ביצע את כל העבודות שפורטו בתצהירו, ושהוערכו על ידי שמאי מטעם המשיב בסכום של 45,259 ש"ח.
למשיב נמסר כאמור לעיל שיק על סך 8,091 ש"ח שלא נפרע מחמת הוראת ביטול, ובפרק זמן זה שילם המשיב מכיסו עבור חומרים שנרכשו על ידו סכום של 3,000 ש"ח.
כב' השופטת קמא הוסיפה וקבעה שהיא לא שוכנעה מגירסתה של המערערת כי המשיב הפר את הסכם העבודה ונטש את אתר העבודה ללא סיבה מוצדקת.
יתר על כן, כב' השופטת קמא שוכנעה שאי עמידת המערערת בהתחייבויותיה כלפי המשיב, היא שגרמה להפסקת העבודה על ידי המשיב, ולכן הגשת תביעתו של המשיב כנגד המערערת לתשלום תמורת עבודתו בדין יסודה. באשר לחוות הדעת של השמאי מטעמו של המשיב, ציינה כב' השופטת קמא שביצוע העבודות אושר על ידי עדיה של המערערת ואף לא הוגשה כל חוות דעת נגדית מטעם המערערת, וזאת בין אם לגבי היקף ביצוע העבודות נשוא הדיון ובין אם לגבי אומדנן ואף לא לגבי הליקויים שנטענו על ידי המערערת.
כב' השופטת קמא קבעה שמספר עבודות לא בוצעו על ידי המשיב ולכן הפחיתה מהערכת העבודות של 45,259 ש"ח, את הסכום של 8,864 ש"ח, וחייבה איפוא את המערערת בתשלום היתרה (36,395 ש"ח).
באשר לליקויים להם טענה המערערת ביחס לביצוע עבודתו של המשיב, קבעה כב' השופטת קמא שלא עלה בידי המערערת להוכיח טענותיה באשר למהות הליקויים ואומדנם, הואיל והיא לא הגישה חוות דעת נגדית, ולכן היא לא הכירה בטענת הקיזוז שהועלתה על ידי המערערת. התוצאה היתה שבית המשפט קמא קיבל את התובענה העיקרית וחייב את המערערת בהתאם, וכן קבע בית המשפט קמא שהמשיב לא הפר את הסכם העבודה שנחתם בינו לבין המערערת, ולכן נדחתה התביעה שכנגד שהוגשה על ידי המערערת.
המערערת מיאנה להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא, והגישה בפנינו הודעת ערעור מפורטת ומנומקת, לרבות גם תיק מוצגים ועיקרי טיעון (כשגם המשיב מטעמו הגיש גם הוא עיקרי טיעון ותיק מוצגים).
כן שמענו היום את טיעוניו בעל-פה של בא-כח המערערת, בעוד שב"כ המשיב הודיע כי הוא תומך כמובן בפסק דינו של בית המשפט קמא.
ככל שחזרנו ועיינו בנימוקיה של הודעת הערעור, בעיקרי הטיעון שהוגשו מטעמה של המערערת, ובטיעונים בעל-פה שהועלו בפנינו היום על ידי ב"כ המערערת, לא שוכנענו כי נפלה בפסק דינו של בית המשפט קמא טעות המחייבת את התערבותה של ערכאת הערעור.
בית משפט קמא נתן את פסק דינו לאחר שהונחה בפניו תשתית ראייתית, וניתנה לו ההזדמנות להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מן העדים אשר הופיעו בפניו. אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים ובעובדות שבמהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, לה היתה כאמור ההזדמנות להתרשם באופן בלתי אמצעי מן העדים שהופיעו בפניה, אלא אם קביעות אלה מנוגדות לתשתית הראייתית שהונחה בפני הערכאה המבררת, ואין זה המקרה שבפנינו.
אנו מפנים לדברי בית המשפט העליון בע"א 9070/04, חסן נ' חסן, תק - על 2007 (1) 3030, בעמ' 3034 מיום 11.3.07:
"הליך הערעור האזרחי נועד לאפשר לבעל דין להשיג על פסק דינה של הערכאה הדיונית ככל שנפלו בו טעויות המצדיקות התערבות. הליך הערעור לא נועד לשמש במה לדיון מבראשית בכל הטענות שנדונו ונדחו בערכאה הדיונית. בייחוד כך הוא ככל שהדבר נוגע לקביעות עובדתיות ולממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית. בעניין זה פסקנו ושבנו ופסקנו כי לערכאה הדיונית יתרון מובהק על פני ערכאת הערעור כמי שהתרשמה באופן בלתי אמצעי מן העדויות. על כן התערבות בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות יש לה מקום בנסיבות מיוחדות בלבד, בהן מתגלה שגיאה בולטת בהחלטתו של בית משפט קמא. כך למשל כאשר ממצאי העובדה אינם מעוגנים כלל בחומר הראיות או מקום שבו הגירסה העובדתית שאותה אימץ בית המשפט קמא, אינה מתקבלת על הדעת ואינה מתיישבת עם מבחנים של הגיון ושכל ישר..."
כאמור, לא שוכנענו כי נפלה טעות בקביעותיה ובמסקנותיה של כב' השופטת קמא, ולפיכך מחליטים אנו לדחות את הערעור.
אנו מחייבים את המערערת לשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסכום של 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.