פסק-דין בתיק עא 3813/06

א.         בפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בחיפה (כב' השופט ש. לבנוני) מיום 10.10.06 ב-ת.א. 12941/04 לפיו נדחתה תביעתו של המערער לתשלום הסכום של 43,223 ש"ח והוא חוייב בתשלום הוצאות המשפט בסך של 7,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

ב.         אלה העובדות הצריכות לענין:

            המערער הוא עורך דין במקצועו. המשיבים מס' 1 ומס' 2, בהיותם קטינים, נתבעו על ידי קבלן בגין שירותי בניה שהוענקו בעסקה פלונית.

            המשיבה מס' 3, שהיא אמם של המשיבים מס' 1 ומס' 2, והמשיב מס' 4 שהוא בעלה של המשיבה מס' 3, ביקשו את ייצוגו של המערער.

            סוכם בין המשיב מס' 4 (מר מרדכי אמזלג) והמערער, שהמערער יעניק למשיבים הגנה בתביעה העיקרית, וכן יגיש תביעה - שכנגד נגד הקבלן.

            בין המשיב מס' 4 לבין המערער נחתם ביום 24.2.99 כתב התחייבות שזו לשונו:

" אני החתום מטה מרדכי אמזלג מתחייב בזה לשלם לך שכ"ט עו"ד בגין טיפולך בתביעת יורם פאר נגד טל ואסף אמיר בתביעה נגדית של טל ואסף אמיר נגד יורם פאר כולל ערעור לבימ"ש מחוזי בלבד, סכום כולל של 8,000דולר ארה"ב + מע"מ וכן 30% מכל סכום שיפסק לטל ואסף אמיר לתביעתם הנגדית הנ"ל, ויגבה בפועל"

בגדר התביעה העיקרית שהוגשה על ידי הקבלן חוייבו הנתבעים (המשיבים) לשלם לו סכום של 106,486 ש"ח, ובגדר התביעה - שכנגד שהוגשה נגד הקבלן חוייב הקבלן לשלם לנתבעים (המשיבים) סכום של 225,000 ש"ח, דהיינו, הקבלן חוייב לשלם לנתבעים (המשיבים) את ההפרש המתחייב.

ג.          טענת המערער היא שהוא זכאי לקבל שכ"ט עו"ד בשיעור של 30% ממלוא הסכום שנפסק לזכות המשיבים בתביעה - שכנגד שהם הגישו כנגד הקבלן (משמע, מן הסכום של 225,000 ש"ח) בעוד שלטענת המשיבים זכאי המערער לשכ"ט עו"ד בשיעור של 30% רק מן הסכום שהתקבל בפועל מן הקבלן, דהיינו, אחרי קיזוז הסכום של 106,486 ש"ח בו חוייבו המשיבים כלפי הקבלן (בתביעה העיקרית).

            בית משפט קמא קבע בפסק-דינו שמניסוח מסמך ההתחייבות עולה שהמערער זכאי לשכ"ט עו"ד בשיעור של 8,000 דולר ארה"ב + מע"מ במנותק מכל תוצאה אפשרית בהתדיינות, דהיינו, גם במקרה של הפסד מוחלט לקבלן בתביעה העיקרית, ודחייה מוחלטת של התביעה - שכנגד שלהם כנגד הקבלן.

            דהיינו, שכר הטרחה של 8,000 דולר ארה"ב + מע"מ הוא שכר טרחה יציב וקבוע של המערער.

ד.         ממשיך בית משפט קמא וקובע שהרציונל הנעוץ בזכאות הנוספת של המערער על בסיס מותנה של אחוזים מתייחס לסיטואציה שבה ההפרש בין תביעת הקבלן לבין התביעה - שכנגד יביא ליתרת זכות          למשיבים (הנתבעים), דהיינו, במאזן הסיכויים והסיכונים של הצדדים הוענק למערער תמריץ, וזאת רק מן היתרה שתיפול בפועל  לידם של המשיבים (ולא על דרך של קיזוז).

תמיכה למסקנה זו מוצא בית משפט קמא בכך שבמסמך ההתחייבות מדובר על : "30% מכל סכום שייפסק לטל ואסף אמיר.... וייגבה בפועל". 

המשמעות היא איפוא ששכר הטרחה בשיעור של 30%, בתוספת מע"מ, יחול על הסכום המתקבל בפועל מן הקבלן, בתביעה - שכנגד, לאחר קיזוז הסכום של 106,486 ש"ח שבו זכה הקבלן בתביעה העיקרית כנגד המשיבים.

ה.         בית-משפט קמא תוהה מה היה שכר הטרחה אילו היה הקבלן זוכה בתביעה העיקרית בסכום של 225,000 ש"ח, ואילו הנתבעים היו זוכים בתביעה - שכנגד בסכום של 106,486 ש"ח.

            כותב בית משפט קמא:

" במצב דברים זה אין חולקין, היה הקבלן זוכה בהפרש המתחייב בכך שסכום זכייתו עולה על סכום הפסדו. היעלה על הדעת, לשיטת עו"ד אבנרי, כי הוא היה זכאי אז לשכ"ט עו"ד בשיעור 30% מסכום הזכייה בתביעה - שכנגד הגם ש"נבלעה" וקוזזה אל מול זכייתו של הקבלן?"

עוד מצביע בית משפט קמא על הפרקטיקה השגורה בתביעת נזיקין כששכר טרחתו של עוה"ד נגזר באחוזים מסכום הזכייה לאחר ניכוי תשלומי הביטוח הלאומי.

ו.          המערער טוען בערעורו שפרשנותו של בית משפט קמא אינה מתיישבת לא עם לשון המסמך, ולא עם תוכנו. לטענת המערער מדובר בלשון מסמך ברורה וחד משמעית ואין ליתן לה פרשנות השונה מלשון המסמך, המדבר על 30% מכל סכום שייפסק בתביעה הנגדית.