- ערעור על החלטתו של רשם בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט שמואל ברוך), בבש"א 19332/06 ת.א. 2140/06, החלטה מיום 15.11.06, לפיה נדחתה בקשתו של המערער לקבלת פטור מאגרה (להלן: "
ההחלטה").
- בהחלטה קבע כב' הרשם, כי מצבו הכלכלי של המערער, הגם שאיננו איתן, אינו קשה באופן מיוחד עד כדי הצדקה למתן פטור מאגרה.
3. על המבקש פטור מתשלום אגרת בית משפט להוכיח, בין היתר, העדר יכולת כלכלית לשאת באגרה הנדרשת ולהצביע על קיומה של עילה בהליך בו מתבקש הפטור מתשלום האגרה (תקנה 13 לתקנות בית המשפט (אגרה), התשמ"ח-1987, להלן: "
תקנות האגרות").
את החלטתו זו נתן כב' הרשם לאחר שבחן את המסמכים שצירף המערער - תדפיסי חשבונות בנק בשני חשבונות בנק שברשותו; תצהיר המערער בדבר אופן מימון שכר טרחת בא כוחו- מסמכים שצורפו על ידו בהמשך לתגובת המשיבה 1 לבקשה לפטור מאגרה בה טענה, כי המערער לא צירף לבקשה - מלכתחילה - מסמכים להוכחת אי יכולתו הכלכלית (ס' 5 לתגובה לבקשה).
לא נתבקשה חקירתו של המערער והוא לא נחקר על התצהיר שהגיש בתמיכה לבקשה.
4.
ליכולת הכלכלית - אינני סבור שיש לפתוח דלתותיו של בית משפט, על חשבון הקופה הציבורית, רק בפני תובע חסר כל, דלפון ואביון. מנגד יש להותיר את הדלתות חתומות בפני מי שממהר להישען על הקופה הציבורית טרם שעשה כל שבאפשרותו על מנת לגייס את הסכומים שיש לשלם לשם פתיחתן, לרבות פניה לסביבתו הקרובה, פניה לגורם פיננסי לקבלת הלוואה וכיוצ"ב (ר' בש"א 6109/04,
אופנהיים נ' שכטר, תק-על 95(1) בעמ' 107). הפניה לקופה הציבורית הינו מפלטו האחרון של מי שנקלע לקשיים כלכליים וזאת רק לאחר מיצוי כל האפשרויות הכלכליות האחרות (בש"א (חי') 9814/00,
ניר רווה נ' דור כימיקלים בע"מ, תק-מח 2001(2), 7967). מכאן נגזרת חובתו של מבקש הפטור להגיש את בקשתו בתום לב תוך חשיפה מלאה של מצבו הכלכלי, שלו ושל סביבתו הקרובה (קרובי משפחתו במעגל הפנימי) ומתן פירוט בדבר המאמצים שעשה להשגת התשלומים הנדרשים והכל בצירוף מסמכים מאמתים רלבנטיים. אחר כל אלה יש לבית המשפט שיקול דעת אם ליתן את הפטור מהאגרה, כולה או חלקה (תקנה 13(1) לתקנות האגרות).
5.
לעילת התביעה - מי שמבקש את יומו בבית המשפט, על חשבון הקופה הציבורית, צריך לשקול היטב כל סכום שנתבע על ידו ובמידת הצורך אף להעמיד את תביעתו על סכום נמוך יותר ולו לצרכי אגרה בלבד. בנסיבות בהן לא מבסס מבקש הפטור את הסכום הנתבע על ידו על אדנים ראויים, רשאי בית המשפט, גם כאן, במסגרת שיקול הדעת המוקנה לו בתקנה 13(1) לתקנת האגרות (שנאמר "
רשאי"), ליתן פטור רק על חלק מסכום התביעה ולחייב את מבקש הפטור בתשלום האגרה עבור היתרה.
6.
לענייננו אנו - המערער איננו חסר כל, דלפון ואביון. הוא יכול לגמור את החודש. עם זאת, אין בהכנסות התא המשפחתי שלו (הכנסתו ממשכורת, שלטענתו לא זכה לה בשל מצבה של החברה בה עבד, והכנסתה של אשתו מעבודתה בשופרסל), כדי לאפשר לו לשלם את האגרה, נוכח הוצאותיה של המשפחה, גם אם נתייחס לתשלומי האינטרנט, הטלפון (בזק וסלולר), טלויזיה וכבלים כאל מותרות ולא ניקח אותן בחשבון. הזכות לקיום בכבוד היא גם זכותו של מבקש הפטור. מהכנסה של 4,300 ש"ח (משכורת האשה וקצבת ילדים) לא נותר מאומה, לאחר תשלום שכירות בגובה של 470$ לחודש ותשלום הוצאות החזקת בית בגובה של כ- 1,000 ש"ח, לצרכי מחיה מינימליים. ומניין האגרה? עם זאת, התנהלותו הפיננסית של המערער, כעולה מתדפיסי חשבונות הבנקים שצירף, מעמידה בספק את נסיונותיו למצות את כל האפשרויות למציאת מקור למימון האגרה טרם פנייתו לקופה הציבורית.
בתצהירו התומך בבקשה לא ציין המערער אם פנה לסביבתו הקרובה או לגורם פיננסי כלשהו כדי לקבל מימון לתשלום האגרה ואף נמנע מלהידרש לעניינים אלה חרף הסכמת המשיבה 1 לאפשר לו לעשות כן (ר' ס' 5 + 9(ב) לתגובה לבקשה). בתגובתו לבקשה צירף המערער רק את תדפיסי חשבונות הבנק, הצהיר כי אין לו כרטיסי אשראי והסביר, כי שכ"ט בא כוחו הינו על פי התוצאות בתובענה. הצהרתו כי פנה לבני משפחה, הינה סתמית וכוללנית בלא פירוט כלשהו למי ולמה.
מעיון בתדפיסי הבנק עולה, כי המערער הפקיד מידי חודש כספים בתוכנית חסכון (חשבון 336920). המערער לא טרח לציין זאת בתצהירו, גם לא בתצהירו המשלים. אין אנו יודעים מהו הסכום שהצטבר בתוכנית מאז פתיחתה ואם נזילה היא וגם אם נפרעה היא ב - 11/06 (ואת זה ביהמ"ש היה צריך ללמוד מעיון במסמכים שהוגשו), לא מן הנמנע שנפתחה חדשה כבטחון לאשראי ולהלוואות שהבנקים מעמידים לרשות המערער כפי שיפורט להלן.
זאת ועוד, הבנק מעמיד מידי פעם הלוואות למערער. כך למשל העמיד בנק הפועלים למערער הלוואה בסכום של 20,000 ש"ח בספטמבר 2006 ובנק דיסקונט 40,000 ש"ח ביוני 2006. יש להניח שהבנק לא היה עושה כן אלמלא היה מדובר בלקוח בעל חוסן כלכלי כלשהו המבטיח את פרעונן של ההלוואות. המערער לא ציין בתצהירו התומך בבקשה, גם לא בתצהיר המשלים, אם פנה למוסד פיננסי כלשהו בבקשה לקבל הלוואה שתאפשר לו לעמוד בתשלום האגרה, מה גם שהמערער נמצע לא אחת ביתרת חובה דבר המלמד על מסגרת אשראי שהבנק מעמיד לרשותו.
בנסיבות אלה, גם העמדת התביעה על סכום של מעל 3,440,000 ש"ח בלא תשתית תחשיבית (חישוב נזק) ראויה, אומרת דרשני ואינה מצדיקה את העמדת הקופה הציבורית לרשותו.
7. משכך, צדק כב' הרשם בהחלטתו עת דחה את הבקשה במתכונתה. יתכבד המערער וישקול שנית את הסכום עליו מבקש הוא להעמיד את תביעתו ויפרט בצורה מסודרת, עם הפניה למסמכים נלווים, את הכנסותיו והוצאותיו תוך מיצוי האפשרויות למציאת מקורות מימון לתשלום האגרה, כולה או חלקה, טרם פנייתו לבית המשפט.
8. אשר על כן הערעור נדחה.
9. א. אגרת בית המשפט תשולם תוך 30 יום מהיום, שאחרת תמחק התובענה.
ב. מומלץ לתובע לשקול העמדת התביעה על סכום נמוך יותר וככל שנסיונותיו למצוא מקורות מימון לתשלום האגרה יכשלו, לפנות לביהמ"ש בבקשה חדשה לפטור מאגרה.
10. אין צו להוצאות.
ניתן היום ב' באב, תשס"ז (17 ביולי 2007) בהעדר הצדדים
שוחט שאול, שופט