פסק-דין בתיק עא 3674/04

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט בשן) מיום 9.9.04 בת"א 118420/01 שקיבל את תביעת משיבה 1 (להלן: "המשיבה") נגד המערערים.

• 1.                 הרקע:

(א)     המשיבה הגישה תביעת שיבוב נגד המערערים ונגד משיבים 2-3 בגין סכומי פיצוי ששילמה למבוטחת שלה, פרי הגליל לשיווק בע"מ, (להלן: "המבוטחת") בעלת משאית (להלן: " המשאית הנפגעת").

(ב)        ביום 10.6.01 אירעה תאונת דרכים בין המשאית הנפגעת לבין שתי משאיות נוספות שאחת מהן (להלן: " המשאית הפוגעת") היתה בבעלות מערער 2 שבדרך כלל נהג בה משיב 2.

• (ג)                  נסיבות התאונה היו כאלו שהמשאית הפוגעת פגעה מאחור במשאית הנפגעת וזו נהדפה אל משאית שלישית שעמדה לפניה (להלן: "המשאית השלישית")

• (ד)                המשיבה שילמה למבוטחת את סכום הנזק, והגישה כאמור תביעת שיבוב נגד המערער 2, הבעלים של המשאית הפוגעת, נגד משיבה 3, היא המבטחת של המשאית הפוגעת, נגד משיב 2, הנהג הקבוע של המשאית הפוגעת, ונגד המערער 1  שנהג במשאית הפוגעת בעת התאונה.

• (ה)                בין הצדדים נתגלעה מחלוקת מי נהג במשאית הפוגעת: המערער 1 או המשיב 2. למערער 1 לא היה רשיון לנהיגה במשאית, ואם אכן נהג, אזי טוענת משיבה 3 שהיא פטורה מתשלום תגמולי הביטוח.

• 3.                    פסק הדין נושא הערעור

• (א)                בית משפט קמא בחן את העדויות שהובאו לפניו, קבע שאינו מאמין למערער 1 ולמשיב 2, ומצא שהמערער 1 הוא שנהג במשאית הפוגעת.

• (ב)                 כתימוכין לקביעותיו דלעיל ציין בית משפט קמא שהמערער 1 היה בן 21 ומשיב 2 היה בן 35, והובאו שתי עדויות (של עאדל חג' מחמוד - נהג המשאית השלישית, ושל הלל קניגסברג - עד ראיה) שהנהג היה בן כ-22-23 ולבש גופיה לבנה.

• (ג)                  בית המשפט הצביע על חוסר ההיגיון בגרסת משיב 2 שלא ירד מהרכב לאחר התאונה בשל היותו מפוחד, ודווקא המערער 1 הוא שירד עם מסמכי הרישוי והביטוח של המשאית, והוא שהתווכח על נסיבות התאונה עם עאדל. המערער 1 אף הודה בפני חוקר מטעם חברת הביטוח שהוא זה שנהג במשאית.

• (ד)                 בית משפט קמא דחה את התביעה נגד משיבה 3 וקיבל אותה נגד המערערים ונגד המשיב 2.

• 4.                    הטענות בערעור

המערערים טוענים:

• (א)                בית המשפט טעה בקובעו שמערער 1 נהג במשאית הפוגעת ולא המשיב 2, ובכך התעלם מעדות עדים אובייקטיביים.

• (ב)                 עדותו של מערער 1 הייתה עקבית, מהימנה וללא סתירות ונתמכה בעדות השוטר שהגיע למקום מספר דקות לאחר התאונה.

• (ג)                  בית משפט קמא התבסס על טענות שלא הוכחו לפניו.

• (ד)                 בית המשפט לא נתן משקל ראוי לכך שתיק המשטרה נגד המערער 1 ונגד משיב 2 - נסגר.

• (ה)                לא הוכחה טענת התרמית שנטענה כלפי המערער 1 ומשיב 2.