פסק-דין בתיק עא 3636/06

המשיבים רכשו מהמערערת מס' 1 והמשיבה הפורמלית מס' 11, דירות מגורים בבניין אשר הוקם על מקרקעין אותם רכשה המשיבה 11 ברח' שושנת הכרמל בחיפה. ב-2/9/96 רכשה המשיבה הפורמלית 10 את זכויותיה של המערערת 1 במקרקעין. ב-3/10/96 התקשרה המשיבה הפורמלית 10 עם המשיבה 9 בהסכם להריסת מבנה ישן שהיה במקרקעין והקמת שלד הבניין אשר הורחב ב-3/12/97 להשלמת הבניין.

משהתעוררה מחלוקת כספית בין המשיבה 10 למשיבה 9, נטלה על עצמה המשיבה 10 את עבודות הבנייה.

במועד שמיעת הראיות הוברר כי המשיבה 11 נקלעה לקשיים ואינה פעילה. המשיבה 10 נקלעה להליכי פירוק ומונה לה מפרק.

תביעת המשיבים היתה לפיצוי כספי בגין עלות תיקונים, ירידת ערך ועגמת נפש שנגרמה להם בשל ליקויי בנייה בבניין וברכוש המשותף.

בפסק-דין חלקי מיום 2/2/05, הוטלה על המערער מס' 2 (להלן: "המערער") אחריות אישית לפיצוי התובעים, קביעה עליה שב ביהמ"ש בפסק דינו מיום 16/8/06 בקובעו את גובה הנזק.

לצורך הדיון בערעור אין רלוונטיות לשאלה שתוארה בהרחבה בעיקרי הטיעון אם פסק-הדין החלקי הוא החלטה אחרת.

לטענת המערערים, לא היה יסוד לחיובו האישי של המערער. לא על פי חבות נזיקית; לא על פי אחריות חוזית; לא בעקיפת כללי הרמת המסך; היה יסוד ראייתי רעוע לקביעות על פיהן הוסקו המסקנות האמורות.  המערערים גם חולקים על קביעותיו של המהנדס דן ברלינר, המומחה שמונה מטעם בית המשפט ועל גובה הנזק, לרבות הפיצוי שנפסק בגין הנזק הלא ממוני והיקף החיוב בהוצאות משפט.

לאחר ששמענו טענות הצדדים הגענו לכלל דעה כי יש לדחות את הערעור.

המערער היה במשך כל המועדים הרלוונטיים בעל מניות עיקרי במערערת 1 ובמשיבה 10 ואף שימש כמנכ"ל בפועל של שתי החברות וכמי שפיקח על הליכי הבנייה בכל השלבים לאור הסכסוך שנגלע עם המשיבה 9. בשלב בירור שאלת האחריות האישית, לא צויין שמו של המהנדס מר יוספזון שהובא אחר כך בעניין הנזק והעיד לגבי מה שהתרחש באתר הבנייה, ובכלל זה בהתייחסו אל המערער כמי שלא היה אחראי מקצועית על הבנייה. יש טעם בעמדת המשיבים כי הבאתו של מר יוספזון לעדות בשלב הנזק יש בה נסיון ל"מקצה שיפורים" לאור קביעות ביהמ"ש בעניין חיובו האישי של המערער.

שאלת אחריותו האישית של בעל חברה נבחנת, בדרך כלל, וכך נבחנה גם בעבר, במקרים בהם החברה בשליטתו נקלעה לקשיים. בהרבה מקרים נדונה מערכת היחסים בין רוכשי דירות לקבלן המוכר. המחוייבות האישית של בעל החברה הקבלנית נבחנה גם על פי נטילת חלק פעיל במו"מ עם רוכשי הדירות והצגתו בפני הרוכשים כמי שאחריותו תלווה אותם עד שלבי סיום הבנייה ומסירת הדירה ראוייה למגורים ולפי ההתחייבות החוזית שבין הצדדים. בכך אין כל חדש.

ב"כ המערערים מדגיש את חדשותה, כביכול, של הקביעה של בית משפט קמא בעטייה חוייב המנהל, נושא משרה בחברה, מכח דיני הנזיקין.

לא מצאנו יסוד להתערב בקביעות העובדתיות של בית משפט קמא באשר לחלק הפעיל אותו נטל המערער בפיקוח על הפרוייקט. באשר לטענה המשפטית שלא ניתן להטיל עליו אחריות נזיקית, תוך פגיעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד, כבר נפסק לא פעם שרשלנות של נושא משרה בתאגיד בפיקוח על קבלני משנה, או על אופן ביצוע העבודה באתר, עשוייה במקרים מתאימים, לבסס נגדו עילת תביעה אישית בנזיקין (ע"א 451/66 קורנפלד נ' שמואלוב ואח' פ"ד כא(1) עמ' 310; ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ ודוד רוז נ' אורן ואח' פ"ד לה(4) 253).

רשלנות קבלן המשנה (המשיב מס' 9) היתה בולטת לעין כל ובוודאי שלא נעלמה מעיניו של המערער. כך, למשל, הציפוי החיצוני של הבניין לא תאם את ההתחייבות שניתנה לרוכשי הדירות. כך גם לגבי הקירות התומכים שנבנו, בהתאם לחוות דעתו של המהנדס ברלינר, בצורה מכוערת מבטון עם טיח מותז במקום מאבן לקט.

האחריות לביצוע עבודות הבנייה במיומנות ובהתאם לתנאי החוזה היתה מוטלת על המערערת מס' 1 והמשיבה מס' 11. מחובתן היה לקיים פיקוח יעיל על עבודתו של קבלן המשנה.

דבר זה לא נעשה. המערערת מס' 1 לא העסיקה מהנדס מטעמה לצורך פיקוח על עבודות קבלן המשנה . למערער לא היתה הכשרה מקצועית לעסוק בניהול ובפיקוח על העבודות באתר. כפי שנקבע בפסק הדין החלקי, המערער גם לא הצביע על בעל תפקיד אחר אשר נתמנה  על ידי המערערת או המשיבה מס' 11 לצורך פיקוח על ביצוע העבודות.

בהתייחסו למחדלים אלה, בית משפט קמא עמד על כך, ולדעתנו בצדק, שהיה על המערער לעשות כל שביכולתו, באופן סביר, כדי למנוע התרחשותם של הליקויים בעבודת קבלן המשנה, במיוחד לנוכח העובדה שכבר במהלך ביצוע העבודות המערערים היו מודעים לקשיים כלכליים של קבלן המשנה, דבר שעלול היה לפגוע באיכות עבודתו.

מהראיות שהוצגו בפני בית משפט קמא, ברור שהמערער לא עשה את המוטל עליו ובכך הופרה חובת זהירותו האישית כלפי רוכשי הדירות.

אם לא די באחריותו הנזיקית, הרי שהמערער גם נמצא אחראי על פי התחייבותו החוזית במסמך ה'1 שצורף לתצהירה של הגב' דורית הרמתי. ממסמך זה עולה מפורשות כי המערער התחייב אישית "לסיום פיתוח סביבתי, הפעלת מעלית והשלמת הרכוש המשותף" וכן התחייב "לסיום העבודות והתיקונים האחרים הנדרשים".

המערער אף התחייב לנסח כתב התחייבות של המשיבה 10 ושל עצמו "לכל התיקונים ובדק הבית". אין לקבל את טענת המערערים כי התחייבות זו, לכל היותר הינה התחייבות כלפי שניים מן המשיבים שכן בעצם התחייבותו לבצע את כל העבודות הקשורות לרכוש המשותף, המערער קיבל על עצמו למעשה אחריות אישית לשאת במלוא הנזק שנגרם בגין ליקויים ברכוש המשותף, באבחנה מליקויים בדירות עצמן.