ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' סגן הנשיא סברי מוחסן) מיום 8.1.06.
1. המערערים, תושבי המושב צרופה, התקשרו בתחילת שנת 1991 בהסכם עם המשיב 1, מהנדס אזרחי במקצועו (להלן: "
המהנדס"), ולפיו התחייב המהנדס להכין תוכניות בניה, לפקח וללוות את תהליך הבניה של הבית שהקימו במושב. המשיבה 2 היא מבטחתו של המהנדס. המשיב 3 (להלן: "
הקבלן") הוא הקבלן שביצע את עבודות השלד על פי התכניות שערך המהנדס.
לאחר גמר הבניה התגלו בבית ליקויי בניה של ממש, שהתבטאו בשקיעה של יסודות הבית, בסדקים קונסטרוקטיביים, בחדירת רטיבות לבית ובהצפה של המקלט במי גשם.
התובעים הגישו תביעה בבית המשפט קמא לפיצוי על הנזקים שנגרמו להם עקב מחדליהם של המהנדס והקבלן. כמקובל בתביעות כגון דא, כל אחד מהצדדים צרף חוות דעת של מומחה מטעמו לתמיכה בטענותיו ובית המשפט קמא מינה, בהסכמת הצדדים, כמומחה מטעמו, את המהנדס אביגדור פורת.
המהנדס פורת נתן חוות דעת, אך בהמשך נפסלה חוות הדעת מנימוקים שאיננו נדרשים להם, והמהנדס מרזוק מונה תחתיו כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "
המומחה" או "
המהנדס מרזוק").
2. המומחה הגיש חוות דעת מפורטת ביום 20.3.01, ובה עמד בהרחבה על הגורמים האפשריים להיווצרותם של הסדקים - אלכסוניים אנכיים ואופקיים - שהופיעו בבנין. המומחה קבע כי אין טעם לנתח את הסיבות והגורמים להיווצרותו של כל סדק וסדק, והגיע למסקנה לפיה הסדקים נוצרו עקב תזוזה של הבנין, שגרמה לשקיעות שונות של עמודים ויסודות. בסופה של חוות הדעת המליץ המומחה על ביצוע התיקונים הדרושים, בעלות כוללת של 116,795 ש"ח נכון ליום חוות דעתו (סכום זה כולל פיקוח הנדסי ומע"מ).
3. הצדדים מיצו את ההליך עד תום, לרבות משלוח שאלות הבהרה למומחים וחקירות ארוכות וממצות של המהנדס מרזוק. בסופו של יום, קבע בית המשפט קמא בפסק דינו כי יש לחלק את האחריות בין הצדדים בשיעור של 65% על המהנדס, 20% על הקבלן ו-15% על התובעים בגדר רשלנות תורמת. בית המשפט העריך את נזקיהם של התובעים בהתאם לחוות דעתו של המהנדס מרזוק, ועליה הוסיף סכומים שונים, ובהתאם לכך הוטלו החיובים הכספיים על המהנדס ועל הקבלן.
על פסק דינו של בית משפט קמא נסב הערעור והערעור שכנגד.
4. המערערים תקפו את פסק הדין לכל אורך החזית, הן לענין האחריות התורמת שהושתה עליהם, והן לגובה הפיצוי והחיובים הכספיים שנקבעו בפסק הדין.
בערעור שכנגד טענו המהנדס ומבטחתו, כי בית המשפט שגה בכך שהטיל אחריות כלשהי על המהנדס. לשיטתם, אין קשר בין משקלו של הבניין או עומק הכלונסאות לבין בעיית הסדיקה, ומקור הבעייה הוא בקיר המסד, קיר שנבנה שלא ביוזמתו ושלא במעורבותו או בידיעתו של המהנדס.
הקבלן טען בערעור שכנגד, כי פעל וביצע את המוטל עליו בהתאם להנחיות ולתוכניות שהוכנו על ידי המהנדס, ולכן לא היה מקום להטיל עליו אחריות בשיעור של 20% מכלל הנזק.
5. בית המשפט קמא נתן בפסק דינו משקל מכריע לחוות דעתו של המהנדס מרזוק, ולא בכדי. הצדדים הסכימו למינוי מומחה מטעם בית המשפט, וכידוע, משנתמנה מומחה בהסכמה, מתפרשת הסכמת הצדדים כויתור על העדת המומחים מטעמם. זאת, להבדיל ממקרה בו המינוי נעשה שלא בהסכמה -רע"א 3112/93
עיזבון וולף נ' מושב גן השומרון, פ"ד מח(5) 397 (1994); ע"א 2688/95
פנחס נ' כרם מהנדסים, פ"ד נ(5) 742 (1997). עוד לעניין מעמדו של מומחה מוסכם, ראה תקנה 130 (ב) ו-(ג) בנוסחה דהיום, לאחר תיקון תשס"ה.
לצדדים שמורה הזכות לחקור את המומחה מטעם בית המשפט על מנת לנסות לקעקע את מסקנתו. הפסיקה חזרה והדגישה כי מסקנות המומחה לעולם אינן באות במקום מסקנות בית המשפט. בית המשפט הוא המכריע בסופו של דבר על פי מכלול הראיות שבפניו, ורשאי בית המשפט לדחות מסקנתו של המומחה או לבור חלקים מחוות דעתו - ע"א 974/91
עמיד חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה זמורה, פ"ד נ(5) 104 (1997); ע"א 2541/02
לנגר נ' יחזקאל, פ"ד נח(2) 583 (2004); ע"א 5293/90
בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים, פ"ד מז(3) 240 עמ' 262-263 (1993); ע"א 1986/92
מדינת ישראל נ' פואד אסעד קנג', פ"ד נ(1) 499, פסקה 11 (1996).
עם זאת, ככלל, הנטייה היא שלא לסטות מחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, בהיעדר טעות בולטת. כך לדוגמה, נאמר בע"א 3056/99
שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949 (2002):
"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית משפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד -
שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן..." .
עוד על מעמדו של מומחה מטעם בית המשפט ראה, בין היתר - ע"א 323/85
מדינת ישראל נ' מזרחי, פ"ד לט(4) 185, 189 (1985); ע"א 402/85
מרקוביץ נ' עירית ראשון לציון, פ"ד מא(1) 133, 139 (1987); ע"א 821/88
א. לוי קבלני בנין בע"מ נ' שמי את סמי חמוד, פ"ד מד(2) 771, 779 (1990); ע"א 605/88
תבורי בע"מ נ' מעינות הגליל המערבי בע"מ, פ"ד מה(2)1, 11 (1991); ע"א 293/88
חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי, דינים טו 560 (1990); ע"א 558/96
חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563 (1998) והאסמכתאות שם.
6. על הכלל לפיו יש ליתן משקל מיוחד לחוות דעתו של מומחה בית המשפט, "נרכיב" את הכלל הבא, היפה לערכאת הערעור ולפיו: "...
דגש מיוחד נודע לרתיעתה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי הערכאה הדיונית כאשר אלה מסתמכים על חוות-דעתו של מומחה, לא כל שכן מומחה מטעם בית המשפט, אשר מונה בהסכמת הצדדים..." - ע"א 8939/01
אביצור נ' חפציבה חברה לבניין, פ"ד נז(6) 83 (2003) והאסמכתאות שם; ע"א 7957/01
קלפא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה, פ"ד נז(1) 625, 631 (2002); ע"פ 6131/01
מדינת ישראל נ' פרבשטיין, פ"ד נו(2) 24, 30 (2001).