פסק-דין בתיק עא 3065/01

ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בת"א (כב' השופט צ' כספי), אשר קבע את שיעור נזקיו של המשיב, הוא גם המערער שכנגד, גינתי שלום (להלן: "המשיב") בשל תאונה שארעה לו במועד 5.7.95.

המשיב נפגע, כאשר שהה בעסקו של חברו רוני מיילי העוסק בייצור ובהתקנת שלטים,  מהתמוטטות ערימת פחים שלידה עמד. ארוע התאונה לא הוכחש על ידי מיילי רוני הנ"ל, שהיה מבוטח אצל "אליהו" חב' לביטוח בע"מ (להלן: "המערערים").

המחלוקת היחידה, שעמדה לפני הערכאה הדיונית היתה על גובה הנזק.

בערעור לפנינו סבורים המערערים כי הנזק שנקבע בפסק הדין הוא גבוה מדי, ואילו המשיב מחזיק בדיעה כי הוא נמוך מדי.

פסק הדין:

כתוצאה מהתאונה, נפגע המשיב בראשו, בפניו וברגל ימין, שהיתה פגועה עוד קודם לכן  ממחלת הפוליו ממנה סבל בילדותו.

המומחה מטעמו של בית המשפט, האורטופד פרופ' דקל, קבע את נכותו הצמיתה של המשיב בגין התאונה בשיעור של 10%. את נכותו המשוקללת בגין מחלת הפוליו העריך בשיעור של 67%, הנכות ברגלו הימנית בלבד בשל מחלת הפוליו בשיעור של 58%. בית המשפט אימץ את חוות דעתו של המומחה בקביעת שיעור הנכות הרפואית והתפקודית תוצאת התאונה. 

עד לתאונה עבד המשיב, יליד 1954, כעצמאי בעסק של התקנת תריסי אלומיניום. הוא היה מסוגל ללכת ללא קביים, לעלות על סולם ולבצע את העבודות הנדרשות. לאחר התאונה חדל מעיסוקיו ולא שב לעבודה בעסק העצמאי. בפסק הדין נקבע, כי מצבו הכלכלי של המשיב ערב התאונה היה בכי רע וחובותיו לבנק למשכנתאות ולספקי האלומניום עברו את הסך של 250,000 ש"ח. מצבו הכלכלי היה כה קשה שהביא אותו לנסיון התאבדות ביום התאונה.

פסק הדין סוקר את הכנסותיו של המשיב במהלך השנים ומצביע על הכנסות נמוכות יחסית. במצב דברים זה, על פי דעתו של בית המשפט, לא ניתן לקבוע את שיעור הפסדי ההשתכרות, אלא בקביעת סכום גלובלי  לעבר ולעתיד.

הפיצוי בגין ראש נזק זה של הפסד השתכרות, הועמד על סך של 75,000 ש"ח, נכון ליום מתן פסק הדין. לעניין קביעת גובה הסכום הובא בחשבון גם " ניכוי תאורטי של גמלאות הביטוח הלאומי שיכול היה התובע לקבל כנפגע בעבודה ולא קיבל עכב כך שלא פנה למל"ל בעניין זה". בכך, קיבל בית המשפט קמא את טענת המערערים כי התאונה היתה גם בגדר "תאונת עבודה", שכן ביקורו של המשיב אצל מיילי לא היה ביקור חברתי אלא נעשה במסגרת עסקיו. לצורך קביעה זו סמך בית המשפט על תעודת חדר מיון (מוצג ת/8) שם נרשם אליבא דהשופט כי התאונה היא תאונת עבודה ולא ניתן להניח שרושם התעודה רשם כך ביוזמתו כדברי פסק הדין.

כמו כן, הפנה לרישום שנעשה על ידי רופאו של המשיב ד"ר ישראלי, שכתב באחד המסמכים כי התאונה ארעה בעת שהמשיב עסק בהצעת מחיר וכי המסמך עצמו עליו נרשמה ההערה הנ"ל הוא העתק טופס של תאונת עבודה.

נקבעו בפסק הדין גם נקבעו פיצויים בגין ראש נזק של תגבור הוצאות נסיעה, הוצאות רפואיות ופיצוי בגין כאב וסבל.  עתירותיו של המשיב לפיצוי בגין עזרת צד ג' נדחו.

הערעורים:

המערערים משיגים על קביעת נכות התפקודית בשיעור של 10%, שהרי המשיב היה נכה עוד קודם לכן, ועשרה אחוז נכות נוספים ברגלו המשותקת לא היה בהם כדי להגבילו מלשוב לעבודתו או להשתלב בשוק העבודה בעיסוק אחר.

כמו כן, סבורים הם כי לא היה בסיס לקביעת פיצוי בגין הפסד השתכרות, שכן ערב התאונה לא היתה השתכרות בכלל אצל המשיב. כן נטען  כי המשיב נקט במדיניות של שב ואל תעשה, שיש בה משום הפרת חובתו להקטין את נזקו.

מן העבר השני טען המשיב כנגד פסק הדין, כי הקביעה שהמדובר בתאונת עבודה איננה קביעה נכונה והערכאה הדיונית סמכה את ידיה על ראיות שאינן קבילות על פי דיני הראיות. על כן, ומשלא ניתן להכיר בתאונה שארעה כ"תאונת עבודה", לא היה מקום להפחית את הניכוי התאורטי של גמלאות ביטוח לאומי כפי שנפסק בפסק הדין.

המשיב משיג גם על קביעת סכום גלובלי של הפסד השתכרות באשר על פי דעתו לפני הערכאה הדיונית, היו ראיות ברורות להכנסותיו מעיסוקו ולא היה מקום לעשות שימוש בהערכה גלובלי המשיב מערער על שיעור הנכות התפקודית שנקבעה שהיא איננה מבטאת את הפגיעה הקשה בו דווקא משום נכותו הקודמת. הנכות שנתווספה על נכות הפוליו גרמה לכך שלא יכול היה עוד לחזור לעבודתו בוודאי לא בעסק עצמאי. על כן ראוי היה לדעתו לקבוע לו נכות תפקודית גבוהה יותר. כן נטען כנגד דחיית הפיצוי בגין הסיעוד ועזרת הזולת, ועל גובה ההוצאות לנסיעות. הכל כמפורט בהודעת הערעור.

דיון: