1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופטת נ. גרוסמן), מיום 13.7.04 בת"א 176654/02, אשר קיבל את תביעת המשיבה וקבע כי על המערער לפצותה בגין אובדן הכנסה בחודשים ספטמבר-דצמבר 2001.
רקע
2. המשיבה היא חברה העוסקת בהסעות. בתקופה הרלבנטית לתביעה שימש המערער קבלן משנה של המשיבה להסעות תלמידים.
3. בתביעתה, טענה המשיבה כי ביום 13.9.01, במהלך הסעת תלמידים מבית הספר אורים בכפר הירוק לבתיהם, התרשל המערער ו"שכח" להוריד שניים מהתלמידים בבתיהם. במקום לבצע את תפקידו, המערער השאיר את שני התלמידים נעולים ברכב ללא השגחתו, בזמן שעסק בקניות לצרכיו. לטענת המשיבה, עקב אירוע זה הפסיקה עמותת בית הספר אורים (להלן: "
העמותה") את ההתקשרות עימה ונגרם לה נזק של הפסד השתכרות ופגיעה במוניטין.
4. להגנתו טען המערער כי תוך כדי הנסיעה אירע תקר בגלגל הרכב והוא עצר לצורך החלפתו. בזמן החלפת הגלגל נשארו התלמידים ברכב הנעול. לאחר החלפת הגלגל, התרחק המערער מהרכב מרחק של כ- 8 מטרים בלבד, על מנת לשטוף את ידיו המלוכלכות בברז בחצר הסמוכה. תוך כדי שטיפת הידיים החלה אזעקת הרכב לפעול באופן אוטומטי ואחד התלמידים הגיב בבהלה.
5. המשיבה טענה כי אלו אינם פני הדברים. מטעמה העיד מר ארביסמן, קצין הבטיחות של המשיבה, אשר טען כי לאחר שהתלונן בפניו אב זועם על השארת התלמידים ברכב הנעול, פנה אל המערער על מנת לקבל הסברו. לגרסתו, תחילה אמר לו המערער שיצא לקנות עיתון ורק לאחר שהתברר לו כי גרסה זו אינה מקובלת, הציע לשקר לאותו האב ולומר לו שהיה עסוק בתיקון תקר. מר ארביסמן סירב לשתף פעולה עם גרסא כוזבת זו.
פסק דינו של בית משפט קמא
6. בפתח פסק הדין דוחה בית המשפט את גרסת המערער בדבר התקר בגלגל, קובע שאינה מהימנה ומקבל כמהימנה את גרסת מר ארביסמן. בית המשפט מציין כי גרסת המערער בדבר התקר בגלגל לא מצאה כל ביטוי בכתב ההגנה והועלתה לראשונה בעדותו. בכך יש משום הרחבת חזית פסולה. הטענה כי הילדים נשארו לבדם ברכב בגין תקר, היא טענה עובדתית מרכזית אשר צריכה היתה למצוא ביטויה בכתב ההגנה. בית המשפט מוסיף כי גרסתו של המערער לקתה באי דיוקים, והוא אף לא המציא כל אסמכתא לתיקון תקר כלשהו, במועד הרלבנטי לאירוע. החשבונית אשר צורפה לתיק, מתייחסת לתאריך 17.9.01 ומדובר בה בסכום של 20 ש"ח בלבד. בית המשפט מוסיף ומציין כי אפילו היתה מתקבלת גרסת המערער בדבר התקר ברכב, לא היה בכך כדי להצדיק את השארת התלמידים לבדם ברכב הנעול.
7. מכאן, נפנה בית המשפט לבחון את השאלה, האם רשלנותו של המערער היא שגרמה לביטול התקשרות העמותה עם המשיבה. בית המשפט מציין כי שני הצדדים נמנעו מלהביא לעדות, עד חיצוני, כל אחד מטעמיו, ומגיע למסקנה - לאחר בחינת העדויות- כי התנהגותו של המערער היתה גורם חשוב בהפסקת ההתקשרות, אך לא גורם יחיד. בין היתר, מזכיר בית המשפט כי חוזה ההתקשרות בין המשיבה לעמותה אינו חתום; כי לא נמסרו מסמכי המכרז אשר על פי הטענה היה הבסיס לאותה התקשרות, וכי העדות ביחס למכרז הייתה מעורפלת. בית המשפט נסמך אף על עדותו של המערער כי גם קודם לאירוע היתה בעייתיות בהתנהלות המשיבה אל מול העמותה בנושא ההסעות. לנוכח האמור, מעמיד בית המשפט את אחריותו של המערער להפסקת ההתקשרות עם העמותה, על שיעור של 90%.
8. באשר לנזק, קובע בית המשפט כי המשיבה הוכיחה שנגרם לה הפסד בעין בסכום של 11,463 ש"ח בגין ההסעות שביצעה בחודש ספטמבר 2001, ואשר העמותה סירבה לשלם לה עבורן. את הפסד הרווחים הצפוי מעריך בית המשפט על דרך האומדנא, תוך קביעה כי המשיבה זכאית ל- 90% מן השכר עד סוף שנת 2001. בגין הפגיעה במוניטין נפסק סכום של 5,000 ש"ח, וזאת חרף הקביעה כי התברר בחקירה ששום גוף נוסף לא הפסיק את התקשרותו עם המשיבה בשל האירוע.
טיעוני המערער
9. לטענת המערער, שגה בית המשפט בקובעו כי גירסתו בדבר התקר בגלגל מהווה הרחבת חזית פסולה. גירסה זו עלתה מפורשות בכתב ההגנה, והיא גרסתו העקבית של המערער מתחילת המשפט. לפיכך, נופלת קביעה זו לגדר "טעות בולטת לעין", אשר ערכאת הערעור רשאית להתערב בה אף על פי שמדובר בקביעות שבעובדה.
10. המערער מוסיף כי בקביעותיו בדבר קיומה של רשלנות, לא נתן בית המשפט משקל ראוי לכך שחרף החובה שבחוק, נמנעה המשיבה מלהצמיד לרכב מלווה צמוד. בית המשפט לא הביא בחשבון כי בעת המקרה לא היו הנחיות מחייבות בדבר התנהגות נהג ברכב הסעה. בנסיבות שנוצרו, היתה החלטת המערער להשאיר את הילדים ברכב החלטה הגיונית וצודקת.
11. עוד טוען המערער, כי בית המשפט ביסס את פסק דינו על עדות יחידה של "אדם המעוניין בתוצאות המשפט לטובת בעל דין", מבלי שהביא תימוכין חיצוניים לגרסתו. המערער מדגיש כי בית המשפט העדיף את עדותו של מי שלא היה נוכח במקום האירוע ועדותו היא עדות שמיעה, על פני עדותו של המערער, אשר היה נוכח במקום, ואשר עדותו נתמכה בראיה חיצונית- החשבונית מיום 18.9.01.
12. המערער מוסיף כי בית המשפט נקלע לכלל טעות בזוקפו את אי הבאתם של עדים חיצוניים לחובתו. נטל הראייה רובץ לפתחה של המשיבה-התובעת; היא שהיתה בעלת קשרים עסקיים עם העמותה, והיא אף חויבה בהבאת העדים בהחלטה מיום 26.10.03. הימנעות המשיבה מהבאת הראיות, צריכה היתה להוביל את בית המשפט למסקנה כי המשיבה לא הוכיחה קיום הסכם בינה ובין העמותה; כמו כן לא הוכיחה זכייתה במכרז מכוחו נוצרה התקשרות בינה ובין העמותה; ואף לא הוכיחה סיבת ביטול ההתקשרות. מכאן, שהמשיבה לא הוכיחה כלל את נזקה.
13. ואשר לנזק, טוען המערער כי קביעת בית המשפט שרירותית היא, ואינה מבוססת על הוכחתו. זאת ועוד, אף לשיטת המשיבה עצמה, הנזק שנגרם לה הוא 20% בלבד מעלות הנסיעות (רווח קבלני) ועל כן לא היה מקום לזכותה במלוא ההכנסות שלא התקבלו בגין הנסיעות.
טיעוני המשיבה
14. המשיבה סומכת ידיה על פסק דינו של בית משפט קמא, ואף טוענת כי גם אם יתקבלו חלק מטענותיו של המערער לא יהיה בכך כדי להפוך את תוצאת פסק הדין.
15. לטענת המשיבה, אין ממש בטענה בדבר העדר שינוי חזית, שכן שינוי החזית אליו כיוון פסק הדין אינו הגרסה בדבר תקר בגלגל, כי אם הטענה שהמערער הודיע לסדרן על התקר מיד לאחר תיקונו. המשיבה מוסיפה כי פסק הדין דן בחשבונית אותה הציג המערער כראיה התומכת בגרסתו וקבע כי אין לראות בה אסמכתא.
16. אשר לטענות המערער בדבר הימנעות מהבאת העדים וביסוס פסק הדין על עדות שמיעה יחידה, טוענת המשיבה כי עיון בהחלטת בית המשפט מיום 26.10.03, מעלה כי אין כל קביעה שעל המשיבה לזמן עדים חיצוניים לעדות. המדובר הוא בעדים אשר ניתקו עם המשיבה את הקשר העסקי, ואם חפץ המערער בעדותם יכול היה לזמנם בעצמו. המשיבה מדגישה כי עדות מר ארביסמן אינה עדות שמיעה כי אם עדות ישירה בדבר הודאתו של המערער. חוסר מהימנותו של המערער והסתירות בעדותו מהוות חיזוק לעדות זו.
17. המשיבה טוענת עוד, כי עצם קיום הנסיעה נושא התביעה, מעיד על קיומה של ההתקשרות. המערער לא הכחיש בכתב הגנתו את קיומה של ההתקשרות ואת הפסקתה ולפיכך מנוע היה מהעלאת טענות אלו בשלב הראיות. גם הטענה בדבר הצורך בהצמדת מלווה לא נטענה על ידי המערער בכתב ההגנה וזכרה בא בפעם הראשונה בערעור זה; לפיכך יש לדחותה על הסף.
18. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי קביעות בית המשפט בהתייחס לנזק שנגרם מנומקות כדבעי, ואין בטיעוני המערער כדי להצדיק התערבות בהן.
דיון והכרעה
19. עיון בכתב הגנתו של המערער מעלה כי יש ממש בטענתו בנושא הרחבת החזית. בכתב ההגנה מתואר אירוע התקר בגלגל בפרוטרוט, וכך נכתב בו: