פסק-דין בתיק עא 2923/04

1.         המערערת בע"א 2923/04, הגב' לריסה מלייב, הגישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה ובה ביקשה סעדים מסויימים כנגד מר איגור ראיש, על בסיס הטענה לחיים משותפים במשך תקופה של מספר שנים, להיותם ידועים בציבור כנשואים ולאור התחייבויותיו ומצגיו של הנתבע כלפיה. הנתבע כפר בכך שמדובר היה ביחסים הראויים להגדרה כ"ידועים בציבור", כפר בכוונה לשיתוף בנכסים או קיום משק בית במשותף ואף בכך שביצע מצג או התחייב לתובעת אך הודה כי התגורר עמה תקופה מסויימת בניסיון לבדוק האם מתאימים הם להינשא, ללא כל כוונה לשיתוף בנכסים (סעיף 20 לכתב ההגנה). הנתבע כפר בסמכות בית המשפט.

            שופטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, כב' השופטת רחל ברגמן, הורתה כי תחילה תישמענה ראיות לעניין היותם של הצדדים ידועים בציבור. לאחר שנשמעו ראיות אלה פסקה בהחלטתה מ- 27.8.02 כי לא הוכח בפניה דבר היותם של בעלי הדין "ידועים בציבור" והתיק הועבר על פי סעיף 79 (א) לחוק בתי המשפט לבית המשפט המוסמך, בית משפט השלום, קריות.

            התיק הגיע לטיפולו של כב' השופט ע. נווה. הצדדים הסכימו להצעת בית המשפט לסיום התיק "על בסיס סיכומים", הגישו סיכומים ובית המשפט נתן את פסק דינו ב- 15.8.04.

            שני הצדדים מערערים על פסק דין זה. בישיבה שהתקיימה בערעור אוחד הדיון בשני הערעורים ולאחר שהצעתנו להסדר פשרה לא התקבלה, ניתן בזאת פסק דיננו.

2.         בפסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופט ע. נווה) שניתן, כפי שנאמר בו, על סמך סיכומי הצדדים ועיון בהחלטה של כב' השופטת ברגמן ובעדויות שנשמעו בפניה, מציין בית המשפט כי השאלה המרכזית השנויה במחלוקת היא האם כספים שהעבירה התובעת לחשבונו של הנתבע, הועברו על בסיס הבטחה לנישואים כגישת התובעת או שמא מדובר היה בניהול כספים בצורה אחראית ומבוקרת לטובתה במערכת יחסים שלא הבשילה בשום שלב לכדי מערכת ממוסדת, כגישת הנתבע.

            בית המשפט מציין כי התובעת העבירה לחשבון הנתבע כספים בשיעור כולל של קרוב ל- 80,000 ש"ח בעוד הנתבע מקבל כי הועברו כספים בשיעור הקרוב ל- 76,000 ש"ח ומוסיף כי מדובר על העברה בתקופה ארוכה יחסית בצורה רצופה ועקבית.

            בית המשפט הציג את השאלה האם ההסדר הכלכלי עליו דיבר הנתבע, הסדר שיש בו כדי לקפח את התובעת שכן על פיו היא מעבירה לנתבע את כל כספי השתכרותה והוא שולט על הכספים, הנו סביר, ומסקנתו היתה בשלילה. לדעת בית משפט קמא בהעברת הסכומים יש כדי ללמד בעליל על רצון למיסוד הקשר בדרך זו או אחרת ועל הבטחה שלא התממשה.

            בית המשפט היה נכון להכיר בהעברות כספיות בשיעור של כ- 80,000 ש"ח מהתובעת לנתבע אך ציין כי בחלק הכספים נעשה שימוש לצורכי קיום, כולל שכ"ד. לאחר קיזוז בגין הוצאות אלה, פסק על דרך אומדנה על השבת סכום של 50,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאוגוסט 99' (תאריך ממוצע של ההפקדות). עוד הורה כי הנתבע ישפה את התובעת על אגרות בית המשפט ששילמה וישא  בהוצאות שכ"ט עו"ד בשיעור 5,000 ש"ח פלוס מע"מ (לאחר קזוז הוצאות בגין ההליך שהתקיים בביהמ"ש לענייני משפחה).

            בית המשפט לא קיבל את יתר טענותיה של התובעת לסעדים נוספים בהעדר הוכחה, כולל טענתה לחלק במימון רכישת דירה.

3.         תמצית טענותיה של לריסה היא למתן הוראה בדבר החזרת מלוא הכספים ללא קיזוז, לקביעה שהיא זכאית למחצית משווי הדירה ולחלוקת המטלטלין שנרכשו על ידי הצדדים ולחילופין לפיצוי בגין חלקה.

תמצית טענותיו של איגור היא כנגד קביעת בית המשפט בדבר הבטחה שלא התממשה וכנגד החיוב שהוטל עליו.

4.         שקלנו את טענות הצדדים ובדעתנו לדחות את שני הערעורים. להלן נסביר בקצרה.

5.         בית משפט קמא לא קבע למעשה באופן ברור קיומה של הפרת הבטחת נישואין. 

            בית המשפט קבע כי הוכח בפניו "רצון למיסוד הקשר בדרך זו או אחרת" ו"הבטחה שלא התממשה".

            בהקשר זה יש להפנות לדבריו של הנתבע עצמו בחקירתו בפני בית המשפט לענייני משפחה שם אישר כי חשבונו בבנק היה חשבון לצרכי שני הצדדים והוצאו ממנו תשלומי חשמל, מים, דמי שכירות, אוכל של שני הצדדים (עמ' 41). איגור מסר: "כל הדרישות שלה היא היתה מקבלת. זה היה בהסכם". לאחר מכן ביקש להסביר כי כשדיבר על הסכם התכוון לבקשותיה של לריסה ואישר פעם נוספת כי כל הצרכים של הצדדים שולמו מחשבונו זה והוסיף "אנחנו חיינו ביחד ואני מפרנס אותה. אני מתקן, בילינו ביחד". עוד אישר כי כל ההכנסות של הצדדים נכנסו לחשבון זה. בהמשך החקירה נשאל איגור האם כוונותיו כלפי לריסה לא היו רציניות אף פעם והשיב "כמו כל זוג נשוי שהולכים ונפגשים" (עמ' 43). הנתבע מסר בחקירתו כי לריסה רצתה למעשה שהוא יהיה מנהל החשבונות שלה וישמור לה על הכסף (עמ' 43). הנתבע נשאל האם כמנהל חשבונות וכבן אדם ישר ואמין שמר על הכסף של לריסה ועשה חשבון כמה כסף יצא וכמה כסף נכנס והשיב שלא עשה חשבון כזה אלא פשוט ידע את גובה משכורתו ואת ההכנסות שלה ו"היא רק שיפרה את רמת החיים שלה" (עמ' 43), וכי קבלה כסף לפי דרישותיה (עמ' 44).

            הנתבע אישר כי במשך 4 שנים היו הצדדים ביחד וכי במשך שנה אחת מאלה לריסה עברה הליך גיור (עמ' 48).

            מהחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה עולה כי הכספים שהועברו על ידי לריסה הועברו בתקופה שבין 3/97 ל- 6/98 ומ- 8/99 עד 8/00. כפי שצויין לעיל מדובר בסכום כולל הקרוב ל- 80,000 ש"ח קרן. בית המשפט לענייני משפחה מציין בהחלטתו כי העברות הכספים עליהן הצביעה לריסה משקפות סידור כלכלי שהיה נהוג בין הצדדים ואין לגזור ממנו כוונות אחרות. בית המשפט לענייני משפחה מצא כי הדירה שנרכשה לא נרכשה במשותף, כי לא דובר על מיסוד הקשר בדרך פורמלית, לא נעשה שיתוף בכל דבר ועניין ולא הוכחה דרך חיים של זוג הקשור זה אל זו בנימי נפשו (עמ' 9 ו- 10 להחלטה מ- 27.8.02).

6.         לאור כל הנ"ל אין פלא שבית משפט השלום לא קבע מפורשות כי הוכחה הפרת הבטחת נישואין.

            מאידך, הוכח הסדר כלכלי בין הצדדים על פיו התובעת מעבירה את הכנסותיה לחשבונו של הנתבע, אליו מועברת גם הכנסת הנתבע, כאשר מחשבון זה משולמים צרכי הצדדים.