א. בפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בקריות (כב' השופט ע. נווה) מיום 1.8.04 בת.א. 2151/02 לפיו נדחתה תביעתו של המערער לפיצויי נזיקין בגין אירוע שהתרחש ביום 18.3.00 במתקן החלקה על הקרח שאותו מפעילה המשיבה במטולה, ועקב אותו אירוע נפגע המערער ונפצע.
ב. ביום האירוע ביקר המערער, יליד 1974, עם מספר חברים במתקן החלקה על הקרח שמפעילה המשיבה. עד אותו יום לא התנסה המערער בהחלקה על הקרח. ביקורו יחד עם חבריו במתקן ההחלקה ביום האירוע נעשה במסגרת טיול חג.
לפי עדות המערער הוא עמד והתבונן במחליקים זמן קצר ביותר ("שתי דקות") והחליט להיכנס אף הוא להחלקה, פנה לדלפק לצורך קבלת נעלי החלקה למטרה זו, נכנס ישירות למרכז המשטח, ולאחר החלקה של מטרים בודדים נפל, ונגרם לו שבר בשתי עצמות שוק רגל ימין.
ג. בכתב התביעה טען המערער שהמשיבה מסרה לו נעלי החלקה בלתי מתאימות או לקויות, דבר המסביר את נפילתו מיד לאחר שעלה על הקרח.
עוד נטען בכתב התביעה שהמשיבה הרשתה לו, ולרבים כמותו, ליטול חלק בספורט שהוא מן המסוכנים ביותר, מבלי שהיו למערער מיומנות או נסיון בנושא.
המשיבה, כך נטען, לא הסבירה למבקרים, ובהם המערער, כי מדובר בספורט מסוכן המיועד לבעלי הכשרה, ולא הציבה במקומות בולטים שלטי אזהרה שיעמידו את המבקרים על הסכנה הטמונה בהחלקה. כמו כן לא הציבה המשיבה עובד מטעמה בכניסה למשטח ההחלקה כדי למנוע כניסה ממי שאינו יודע להחליק על קרח.
בנוסף נטען בכתב התביעה שהמשיבה איפשרה כניסת מבקרים מבלי לברר מי מהם כשיר להחלקה על הקרח מבחינת נסיונו או הכשרתו, וכן לא הגבילה את מספר המבקרים, דבר שהיה מאפשר ליווי צמוד על ידי מחליקים מיומנים מטעם המשיבה למניעת נפילתו של מי שחסר נסיון, וזאת למשל, ע"י הוצאתו מן המשטח.
נטען בתביעה שהמשיבה הפעילה את אתר ההחלקה בצורה רשלנית, וכי המשיבה ידעה או היה עליה לדעת שהחלקה על הקרח היא ספורט מסוכן מאוד, כך שהמשיבה צפתה, או שהיה עליה לצפות, כי נסיון ההחלקה של המערער יסתיים קרוב לודאי בנפילה שתוצאותיה עשויות להיות חמורות ביותר. אף על פי כן לא אסרה המשיבה את כניסתו של המערער למשטח. המשיבה לא הדריכה את המערער באשר להתנהגות בטוחה על הקרח.
ד. בכתב ההגנה הכחישה המשיבה את אשר ייחס לה המערער בתביעתו. עוד טענה המשיבה שהמערער ידע היטב כי הוא נכנס למשטח החלקה על הקרח. כאדם בוגר הבין המערער, או שהיה עליו להבין, את הסכנות הטמונות בכך. בכניסתו למשטח נטל המערער על עצמו את הסיכון הכרוך בכך. מי שעוסק בספורט, ובודאי בספורט החלקה על הקרח, עלול להיפגע. עוד הוסיפה המשיבה, שבמקום מוצב שילוט המזהיר מפני סכנת החלקה, ולפיכך יש לייחס את האשם למערער בלבד, ולחילופין, מוטל עליו אשם תורם בשיעור מכריע.
ה. בתצהיר עדות ראשית שהגיש המערער ביום 18.2.03 חזר, בעיקרו של דבר, על הגירסה המופיעה בכתב התביעה, והוסיף כי עד לאותו אירוע לא התנסה בהחלקה על הקרח, גם לא היתה לו ידיעה שמדובר בספורט מסוכן מאוד הדורש נסיון ומיומנות, והוסיף שמספרם הרב של המחליקים בתוך הרחבה, ללא כל מדריך, חיזק את אמונתו שגם הוא יכול להחליק.
המערער טוען שלא היה במקום מדריך כלשהו מטעם המשיבה, לא בתוך הרחבה, ולא בסביבתה. איש לא שאל את המערער האם יודע הוא להחליק על קרח, ואיש לא הדריך אותו. לאחר נפילתו שמע המערער מישהו מבין האנשים שהתקהלו אומר כי מחליק שנכנס לרחבה צריך בשלב ראשוני להחליק בצמוד ולאורך המעקה, תוך אחיזה במקום, כדי להגיע לשיווי משקל, ורק לאחר מכן להמשיך, אך המערער לא ידע על כך, ולא נהג כך.
גם בתצהירו חוזר המערער על גירסתו שלא ראה במקום שלט אזהרה בדבר מסוכנות ההחלקה ולא היתה לו ידיעה כלשהי בדבר הסכנה.
כמו כן, טוען המערער שהנעליים שניתנו לו על ידי המשיבה לא היו תקינות והדבר תרם לנפילתו. לגירסת המערער הנעליים היו ישנות מאוד, והשרוך המשמש לקשירתם לרגליים לא היה חזק דיו.
המערער צירף שני תצהירים שנועדו לתמוך בגירסתו: תצהירו של ואיל חיג'אזי שהגיע עם המערער וחבריו לשטח ההחלקה ונכח באירוע. תיאורו עולה בקנה אחד עם גירסת המערער.
כך גם תצהירו של סעיד סעיד. שניהם טוענים שאיש מטעם המשיבה לא בירר את נסיונם הקודם בהחלקה, לא הזהיר ולא הדריך אותם, והם לא ראו במקום לא שלט אזהרה, לא מדריך, ולא משגיח.
ו. בחקירתו הנגדית על תצהירו (בישיבת ביהמ"ש קמא מיום 28.1.04) טען המערער שמאז שהגיע למרכז קנדה ועד לאירוע חלפה כרבע שעה.
המערער אישר:
"אני יודע שאדם עולה על קרח, הוא יכול להחליק. החלטתי להיכנס להחליק. לא חשבתי שיקרה לי דבר כזה. ידעתי שאני יכול ליפול על הרגל אבל לא ידעתי שיקרה לי דבר כזה, זו פעם ראשונה שאני נכנסתי לזה..." (עמ' 8 לפרוט').
לטענת המערער, כשנעל את הנעליים שמסרה לו הפקידה הוא חש "שהנעל לא בסדר על הרגל" (עמ' 9 לפרוט'), אם כי הוא לא חזר לפקידה להתלונן על כך.