ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט אליהו בכר) מתאריך 06.06.06 בת.א. 188932/02 אשר דחה תביעת המערערים שעניינה רשלנות רפואית.
1.
העובדות
:
המדובר במיכאל בושוויר ז"ל (להלן:
"המנוח") אשר בסביבות יום 27.05.01 החל סובל מחום שלווה בסיפטומים של כאבי גרון ושיעול.
הוא פנה לרופא קופת חולים אשר אבחן אצלו זיהום בדרכי הנשימה העליונות. משהמשיך לחוש ברע וסבל מעליית חום קיצונית פנה לחדר המיון במרכז הרפואי "בני ציון", לשם התקבל ביום 30.05.01 בשעה 23:31. בנוסף לחום ולכאבי הגרון והשיעול התווספו גם שלשולים.
בחדר המיון בוצעו בדיקות דם, שתן, צילום רנטגן של הסינוסים ובית החזה וכן בדיקת א.ק.ג. ממצאי הבדיקות העלו ספירה מוגברת של כדוריות לבנות במידה מתונה (12,600), קצב הלב היה מואץ. פענוח בדיקת הא.ק.ג לא העלתה דבר לטענת הנתבעים. לטענת התובעים, הבדיקה העידה דווקא על ממצא פתולוגי.
לאחר שבוצעו הבדיקות האמורות, שוחרר המנוח לביתו בהמלצה למנוחה ולטיפול תרופתי. כ-36 שעות לאחר שחרורו מבית החולים, ביום 01.06.01 בשעה 12:00, נמצא המנוח ללא רוח חיים במיטתו. בוצעה נתיחה שלאחר המוות ובדו"ח נקבע כי:
"מותו נגרם מכשל לב בעקבות דלקת חריפה בשריר הלב". המחלה הופיעה כ"מאיו קרדיטיס". לא היתה מחלוקת בין הצדדים בדבר סיבת הפטירה.
המערערים סברו בבית משפט השלום כי הממצאים שעלו בחדר המיון חייבו את אשפוזו של המנוח ולא את שחרורו. לכתב התביעה צורפה חוות דעת של פרופ' אליעזר קפלינסקי, מומחה לקרדיולוגיה. (בחוות דעתו ציין המומחה האמור כי בין הבדיקות רשומה גם תוצאת בדיקת CPK (אנזים המופיע בדם ברמה מוגברת שיש נזק בשריר, כולל שריר הלב), אם כי התוצאה המדוייקת רשומה בכתב לא קריא ויש לבררה (בדיעבד התברר שבדיקה כזו כלל לא בוצעה למנוח). כן ציין המומחה כי תרשים הא.ק.ג הראה ממצא פתולוגי והוא הורה על קצב לב של 148 ושינויים בסיגמנט ST). במסגרת חוות הדעת התייחס המומחה לשלוש סוגיות: מחלתו של המנוח; פעולתה של המערכת הרפואית והאם היה ניתן למנוע את מותו של המנוח.
באשר למחלתו של המנוח, ציין המומחה כי תחילתה כשפעת טיפוסית, ולפיכך תגובתו של רופא קופת החולים היתה סבירה. פנייתו לחדר המיון בבית החולים והבדיקות שבוצעו הבהירו כי מדובר במחלה קשה מעבר לשפעת רגילה. וכלשונו:
"קצב הלב המהיר הינו תגובה פיסיולוגית לחום הגבוה ולמחלתו החריפה. הרמז כי מדובר בסיבוך קשה יותר הינו בתרשים הא.ק.ג. ויתכן ברמת
CPK
בדם באם הייתה גבוהה... תרשים הא.ק.ג., מראה עליות סיגמנט
ST
בחיבורים רבים. שינוי זה מופיע כאשר יש דלקת בשריר הלב הפוגעת בשכבות השריר השטחיות לפחות. שינויים דומים ניצפים גם בהתקף לב חריף אלא שהתמונה בכללותה וגילו הצעיר של מיכאל ז"ל שוללים למעשה אבחנה זו... ללא כל ספק, מיכאל ז"ל נפטר מהפרעת קצב קטלנית פתאומית. ברוב המוחלט של המקרים מדובר בפרפור חדרים".
עוד הוסיף המומחה כי לא התפתחה תמונה קלינית של אי ספיקת לב.
אשר להתנהלות הצוות הרפואי קובע המומחה כי המנוח לקה במחלת חום חריפה שהתפתחה לדלקת זיהומית בשריר הלב ונתנה אותותיה באופן ברור בתרשים הא.ק.ג בחדר המיון. לאור זאת שחרורו לביתו היתה פעולה בלתי סבירה לחלוטין, ולו אושפז היה סיכוי סביר שמותו היה נמנע.
בהסתמכות על חוות דעת זו הוגשה התביעה כאמור, בה עתר העיזבון לפיצויים בגין הנזק שנגרם להורי המנוח. התביעה הופנתה כנגד בית החולים, כנגד הרופא המטפל בחדר המיון, כלפי האחראי על חדר המיון וכן כלפי המדינה, שר הבריאות ועיריית חיפה (התביעה כנגד שר הבריאות נמחקה).
המשיבים טענו כי התמונה הקלינית על פיה התקבל המנוח (חום של 40 מעלות, כאבי גרון ושלשולים) אופיינית מאוד לזיהום ויראלי וגם לאפוציטוזיס קלה (ספירת דם). דופק מהיר ניתן היה לייחס לחום הגבוה בצירוף ההשמנה ממנה סבל המנוח. כן צויין כי המנוח נבדק על ידי מומחה ברפואה פנימית אשר ביצע את כל בדיקות המעבדה השגרתיות (צילום סינוסים, צילום חזה וא.ק.ג). תרשים הא.ק.ג הראה, כאמור, דופק מהיר אולם לא הראה תמונה קלאסית של מעורבות השכבות החיצוניות של הלב, המציינת עליות ST במרבית החיבורים.
הרופא שבדק את המנוח התייחס גם למצבו הקרדיאלי של המנוח שהיה תקין, לא הודגמה הגדלת לב, גודש בריאות וכן הפרעות בקצב הלב.
לפיכך, הסיקו המשיבים כי בחדר המיון לא היתה תמונה של זיהום מאיו-קרדיטיס והממצאים התאימו יותר למחלה ויראלית, שלא העידו על מחלת המנוח. בהתייחסם לחוות דעת המערערים נטען כי היא בגדר
"חוכמה לאחר מעשה", כאשר בזמן אמת לטעמם בוצעו הפעולות הנדרשות. מדובר במחלה שקשה לאבחון, במיוחד כשנתוני הבדיקות לא הצביעו עליה כלל. לא התעורר חשד שיצביע על הצורך באשפוז, ולכן לא היתה סטיה מסטנדרט רפואי סביר. לא כל אי אבחון בזמן אמת הינו בגדר התרשלות, כך המשיבים.
מטעם המשיבים צורפה חוות דעת רפואית מטעם הקרדיולוג ד"ר אבינועם שירן, אשר בחוות דעתו מחזק את טענות המשיבים. ד"ר שירן הוסיף וציין כי לו היה עולה חשש למאיו-קרדיטיס במיון ניתן היה לבצע בדיקות ספציפיות יותר, אולם בנסיבות המקרה לא ניתן היה לצפות מרופא סביר במיון שיורה על הזמנת הבדיקות הללו. עוד ציין כי מאיו-קרדיטיס הינה מחלה העלולה להביא למוות פתאומי ובלתי צפוי, אשר עלול להופיע גם ללא סימני אי ספיקת לב מקדימים, גם במקרה שהחולה מאובחן נכון.
המומחה ציין כי פגימות המנוח, היינו: חום, כאבי גרון, שיעול, נזלת ושלשול, אינן ספציפיות למאיו-קרדיטיס והן מתאימות למחלה ויראלית חריפה אותה רואים לעיתים שכיחות בחדרי המיון. לא היו סיפטומים קרדיאליים המופיעים לעיתים במאיו-קרדיטיס, כגון: כאבים בחזה, קוצר נשימה, דפיקות לב או עלפון. לא היה בסיפטומים כל רמז למחלה חמורה, בוודאי לא למאיו-קרדיטיס. לא היו סימני אי ספיקת לב, לא היה גודש בורידי הצוואר, הריאות היו נקיות ולא היתה בצקת היקפית. ממצאי אי ספיקת לב המופיעים בחלק מהחולים שיכלו לרמוז על מעורבות קרדיאלית - לא היו. הסימן היחיד שיכול היה לרמוז על מאיו-קרדיטיס היה טכיקארדיה (האצה בקצב דפיקות הלב), כפי שנמצאו. עם זאת, אין מדובר בסימן ספציפי וניתן היה לשייך אותו גם לחום הגבוה, חוסר בנוזלים (בשל החום והשלשול) וההתרגשות של הבדיקה.
לאור המחלוקת בין הצדדים מינה בית המשפט את פרופ' קישון, מומחה לרפואה פנימית ומחלות לב, אשר הגיש חוות דעת כמומחה בית המשפט.
פרופ' קישון התמקד בנתון שהיה שנוי במחלוקת במיוחד, והוא: בדיקת הא.ק.ג. לטעמו, תרשים הא.ק.ג היה לקוי קמעה כאשר רופא חדר המיון לא כתב פענוח של הא.ק.ג במיון, בין שלא ראה אותו או, ביתר סבירות, ראה אותו, פענחו כתקין ועל בסיס זה והממצאים האחרים שלח את המנוח לביתו. באשר לבדיקת הא.ק.ג קבע המומחה כי התרשים אינו תקין, אולם הוא קבע באופן ברור שהוא לא מגלה סימנים למאיו-קרדיטיס. הוא גם הציג את תרשים הא.ק.ג לרופאים מומחים לקרדיולוגיה, המייעצים לרופאי חדר המיון, ורובם של המומחים השיבו כי היו מסווגים את התרשים כתקין ומשלחים את החולה לביתו בהוראות דומות. איש מהמומחים לא סבר כי מדובר במאיו-קרדיטיס.