פסק-דין בתיק עא 2498/02

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופט ורדי) מיום 20.6.2002 (להלן: " פסק הדין").

בפסק הדין, נדחתה בקשת המערערת בה. פ. 177465/00, בה עתרה המערערת כי בית המשפט יצהיר כי חלה עליה הוראת ס' 3(2) לחוק מיסים עקיפים (מס ששולם ביתר או חסר) תשכ"ח -1968 (להלן: " החוק").

העובדות

המערערת מייבאת לארץ טובין שונים (להלן: " הטובין"). המערערת שכרה את שירותיו של סוכן מכס, מר אהוד ירושלמי (להלן: " הסוכן") לצורך יבוא הטובין, סיווגם, הנפקת רשימונים ושחרורם מהמכס.  הסוכן סיווג את הטובין בהתאם לפרט מכס 83.02.4900 המתייחס ל" מקבעים, מיתאמים ופריטים דומים..." ובסיווג משנה 4900/9 - " אחרים". הסיווג נקבע על סמך בדיקה אחת שערך הסוכן, בתחילת ההתקשרות בין הצדדים.

לאחר בדיקה זו, לא ערך הסוכן בדיקות נוספות של הטובין.

על פי הסיווג שנקבע על ידי הסוכן, חל על הטובין מס בשיעור של 8%.

ביום 12.3.2000, נבדק על ידי המשיב (להלן: " המכס"), אחד ממשלוחי הטובין שהמערערת יבאה. המכס ערך במסגרת זו בדיקה פיזית של המשלוח. המכס החליט כי יש מקום לסווג את הטובין בפרט מכס אחר - פרט מכס 73.18.1900 - " ברגים, לולבים, אומים... 1900 - אחרים".

על פי סיווג זה חל על הטובין מס בשיעור של 12%.

המערערת לא חלקה על הסיווג הזה, ובעקבות הודעת הגרעון היא שינתה לאלתר את סיווג הטובין, בהתאם לסיווג שנקבע על ידי המכס.

ביום 12.5.2000 הוציא המכס למערערת הודעות גרעון מס בגין חלק מהטובין ששוחררו על ידיה, בטענה שהם סווגו בסיווג לא נכון. לאחר שהמערערת פנתה למכס, הודיע המכס למערערת ביום 7.11.2000 כי " לאור עיון בפרוספקטים המתייחסים לטובין נשוא הגרעונות, היבואן אינו עומד בתנאי סעיף 3(2) לחוק מיסים עקיפים".

בסמוך לאחר מכן הגישה המערערת את התובענה נושא הערעור לבית המשפט קמא.

פסק הדין

בית המשפט קמא דחה כאמור את התובענה. הוא קבע כי המערערת לא הוכיחה את התקיימותו של התנאי שנקבע בס' 3(2) לחוק. זאת, משום שהמבקשת לא הוכיחה כי היא לא ידעה ולא היה עליה לדעת על קיומו של החסר.

בית המשפט קבע, כי הסוכן החליט על הסיווג לאור בדיקה חד פעמית, תוך הסתמכות על החלק העיקרי של היבוא, אף שבכל משלוח היו גם פריטים "מתוברגים". אופן פעולה זה של המערערת מעיד על כך כי היא לא פעלה על פי הלכות מסחר ראויות.

בית המשפט קמא ביסס את פסק דינו אף על העובדה שהסוכן הסכים לקביעה של המכס, לפיה הסיווג של הטובין צריך להיות של ברגים, ולא של מקבעים.

ביחס לטענת המערערת לפיה המכס עצמו בדק את הטובין ולא חלק על הסיווג של הסוכן, קבע בית המשפט כי המערערת " לא יכולה 'לגלגל' את האחריות לסיווג על המשיבה, וזאת בזמן שהיא עצמה לא עורכת בדיקות במשך שנים רבות, מודעת לכך שחלק מהפריטים הם ברגים, וכן מודעת לכך שרוב הפריטים אינם כאלו, כך שהדבר לא ניתן גם לגילוי בנקל על ידי המשיבה". עוד נקבע כי הבדיקות של המכס היו בדיקות מדגמיות, שנערכו רק בכ-5% מהרשימונים, ולא ניתן להיתלות בהן, לכן, כדי להכשיר את הסיווג שנערך על ידי המערערת.

המערערת היתה צריכה, כך נקבע, לבדוק בעצמה את הטובין המיובאים, ולא לסמוך על בדיקות של המכס.

טענות המערערת

המערערת טוענת כי הסיווג החדש של המכס את הטובין, לא היה סיווג מובהק ונקי מספקות. הסיווג של המכס נעשה בפרט " אחרים", היינו - מדובר בסעיף סל. ענין זה מהווה חיזוק לטענה לפיה הסיווג החדש איננו חד משמעי וברור, וקיימות מספר שיטות לבצע את הסיווג. יתרה מזאת, אין הנחייה ברורה של המכס לגבי הטובין הספציפיים, שמורכבים ממספר לא מבוטל של פריטים בסיווגים שונים. לגישת המערערת, הסכמתה לשלם מיסי יבוא על פי סיווגו של המכס, איננה מעידה על כך שהסיווג החדש איננו נקי מספקות.