פסק-דין בתיק עא 2424/06

ערעור זה מופנה כנגד החלטת כב' הרשם שמואל ברוך מיום 04.06.06, בת.א. 2112/05 בש"א 23288/05, לפיה ניתנה למשיבים רשות להתגונן כנגד תביעה שהגיש נגדם המערער בסדר דין מקוצר.

על פי הנטען בכתב התביעה לוו המשיבים מאביו המנוח של המערער 2.5 מיליון דולר. את ההלוואה התחייבו להחזיר לא יאוחר מיום 15.08.05.

להבטחת החזר ההלוואה נרשם שעבוד על נכס מקרקעין שהיה רשום על שם המשיבה 2.

בהתאם להסכם ההלוואה מיום 12.12.04, עליו חתמו המשיבים, היה המלווה זכאי להמחות את זכויותיו, כולן או חלקן, והוא אכן המחה את זכויותיו לקבלת 1.1 מיליון דולר לבנו, המערער.

בקשת הרשות להתגונן שהוגשה על ידי המשיבים נתמכה בתצהירו של משיב 1 בלבד, למרות שהועלו בה טענות עובדתיות המצויות בידיעתה של המשיבה 2.

על פי הנטען בבקשה, המערער ואביו ביקשו לרכוש ממניותיה של חברה בשם AUSTIN TRADE AND FINANCE LTD (להלן: "אוסטין"), שהמשיב 1 ואחיו היו בעלי מניותיה ואשר החזיקה ב- 40% ממניותיה של חברה שעסקה בהפעלת בתי זיקוק. על ידי רכישת מניותיה של אוסטין ביקשו המערער ואחיו להיות בעלי 10% ממניותיה של חברת בתי הזיקוק.

המערער ואביו שילמו למשיב 1 - 2 מיליון דולר, מתוכם הוחזרו להם כ- 530,000 דולר.

דהיינו, על פי גרסת משיב 1, המערער ואביו שילמו לידו 1,467,000 דולר כחלק מהתמורה עבור המניות, ובסופו של יום המניות לא הועברו להם וגם כספם לא הוחזר.

בשלב מסויים החלו המערער ואביו לגלות דאגה לגורל כספם והפעילו לחץ על המשיב בדרישה לבטחונות, ואכן נכס המקרקעין שועבד על פי דרישתם והמשיב ואשתו חתמו על הסכם ההלוואה.

למרות החתימה על הסכם ההלוואה, נטען על ידי המשיב בתצהירו, כי הוא ורעייתו לא הבינו את תוכנו של המסמך ולא היו מודעים לכך שמדובר בהסכם הלוואה, מאחר שאינם שולטים בשפה העברית.

בחקירתו הנגדית של משיב 1 קרסה הגרסה מניה וביה, כאשר הוצג לו מסמך מש/1 הכתוב בשפה הרוסית ושאת חתימתו עליו אישר. מסמך זה הינו כתב התחייבות להשבתה של הלוואה בסך 2.5 מיליון דולר למערער ואביו. בתשובה לשאלת ב"כ המערער בענין זה ענה המשיב:

"ת. זוהי חתימתי. מסמך מש/1.

ש. את הסכום הזה החזרת או לא?

ת. החזרתי 500,000 דולר."

בהמשך הוסיף המשיב בתשובה לשאלת בא כוחו בחקירה חוזרת:

"ש. מה זה המסמך הזה שהראו לך, מש/1?

ת. מתי שאנו סיכמנו פעם ראשונה, זה היה בחודש מאי 2003, היה שם אח שלי וגם אברהם יוסבשוילי ז"ל, שאמר שהוא הולך להיכנס לעסק, בית הזיקוק, סיכמנו שהוא קונה 25% מהחברה, זה שווה 10% של בית הזיקוק בשני מיליון דולר, ואם העסק לא יצליח, הוא רצה שאחרי 15.8.05 לקבל חזרה 2.5 מיליון דולר".

מכאן, שהמשיב הודה בפה-מלא כי חתם על התחייבות להשבתם של 2.5 מיליון דולר. יתרה מכך, הוא אישר שהמניות מעולם לא הועברו למערער או לאביו.

בהחלטתו נשוא הערעור העניק כב' הרשם למשיבים רשות להגן, למרות שהמשיבה 2 לא הגישה תצהיר וגרסת המשיב הופרכה בחקירתו.