פסק-דין בתיק עא 2347/03

א.         ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ מיום 4.6.03 אשר חייבה את המערערת (להלן: " המערערת" או " העירייה") לשלם למשיבה סכומים שהועברו על ידי המערערת, עד סך של 85,133 ש"ח, בנסיבות כפי שיתארו בהמשך.

ב.         העובדות הצריכות לענייננו הן כדלהלן:

            כנגד החייבת חברת א' ביטומן בע"מ (להלן: " החייבת"), התנהלו הליכי הוצל"פ. ביום 8.1.02 נמסר למערערת צו עיקול כספים המגיעים ממנה לחייבת. הכספים הגיעו לחייבת, אין חולק, מכוח המחאת זכות שהמחתה חב' בני כסייפא בע"מ, שהגיעו לה כספים מהמערערת, אותם כאמור, המחתה לחייבת.

            ביום 30.1.02 הגיעו החייבת והמשיבה, אחאב אספקת חומרים (1985) בע"מ  (להלן: " אחאב אספקת חומרים בע"מ" או "הזוכה" או "המשיבה") להסכמה בעניין העברת הכספים, אשר אושרה וניתן לה תוקף של החלטה.

בהסכמה נכתב לאמור:

                        "לאור ההחלטה (הכוונה להחלטת בית משפט בבאר שבע-י.ש.) בתיק ולאור הסכמת הצדדים, מתבקש ראש ההוצאה לפועל להורות על ביטול העיקול כנגד העברת הסכומים המעוקלים ישירות לידי המבקשת (הזוכה - י.ש.) על ידי צד ג' 2 (העירייה - י.ש.).

            המשיבה (היא החייבת-י.ש.) מאשרת בחתימתה על גבי בקשה זו כי העברת הכספים למבקשת כמותה כפירעון כל חוב ו/או חיוב של צד ג' כלפיה ישירות..."

            הסכם זה שניתן לו תוקף של החלטה, הועבר למערערת ביום 5.2.02.

ג.          ביום 13.1.02 הומצא למערערת צו עיקול לטובת עובד של החייבת, מר אבינועם שביט (להלן: " שביט") וביום 5.3.02 הומצא למערערת צו עיקול לטובת בנק לאומי.

            לא שנוי במחלוקת כי מכל הכספים שהיו מופקדים בידי המערערת והגיעו לחייבת העבירה המערערת בחודש פברואר 02 לשביט את סכום פסק הדין שלטובתו וסך של 85,133 ש"ח הועבר לחייבת.

            המערערת השאירה איפא בידיה כספים המגיעים למשיבה, ולא העבירה אותם מיום 5.2.02, מועד בו נמסר לה צו ראש ההוצל"פ המאשר את הסכמות הזוכה והחייבת בדבר העברת הכספים ועד ליום 4.2.02 מועד בו העבירה לזוכה 60,648 ש"ח והותירה בידיה 79,000 ש"ח.

            מן הראוי לציין כי המערערת הגישה בקשה לטען ביניים, ולאחר הגשתו חולקו הכספים הנותרים בין המשיבה לבין בנק לאומי, בחלקים שווים, על פי הסכמת המשיבה ובנק לאומי.

המשיבה טענה בפני ראש ההוצל"פ כי לו הייתה המערערת משלמת למשיבה את הכספים, על פי הסכמות המשיבה והחייבת מיד לאחר שניתן צו ראש ההוצל"פ בעניין העברתם, היו הכספים מועברים במלואם למשיבה.

אולם, משהמערערת עיכבה את הכספים תחת ידה, בניגוד להוראות סעיף 47 לחוק ההוצאה לפועל הוטל בינתיים צו עיקול על ידי נושה אחר, ומשכך קיבלה המשיבה רק שני שליש מהכספים שעוקלו לטובתה.

לעומתה, טענה המערערת בפני ראש ההוצל"פ כי צו ראש ההוצל"פ בעניין העברת הכספים למשיבה לא קבעה מועד להעברת הכספים. כן טענה כי העיכוב בהעברת הכספים נבעה מדרישת המערערת כי החייבת תחתום על כתב סילוק, מאחר שעל פי הצו, היה על המערערת להעביר את הכספים ישירות למשיבה ולא ללשכת ההוצל"פ או החייבת.

המערערת טענה בפני ראש ההוצל"פ כי כתב הסילוק, חתום על ידי החייבת, התקבל בעירייה רק ביום 21.2.03 והחל משא ומתן בין העירייה לב"כ הזוכה בדבר מועד העברת הכספים.

בין לבין, הומצא לעירייה צו עיקול לזכותו של בנק לאומי, ועל כן הועברו למשיבה רק 60,000 ש"ח חלקה היחסי בכספים המעוקלים.

ראש ההוצל"פ קבעה בהחלטתה כי אמנם על פי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל חייב הצד השלישי למסור לידי המוציא לפועל את הנכסים המעוקלים, על פי הוראות ראש ההוצל"פ. יחד עם זאת, קבעה ראש ההוצל"פ כי בענייננו לא ניתן כלל צו להעברת הכספים למוציא לפועל, על פי סעיף 47 לחוק.

בידי העירייה היה צו עיקול על נכס מסוים של החייבת דהיינו, הכספים המגיעים לה מכוח המחאת הזכות. בהחלטת ראש ההוצל"פ מיום 3.2.03 בוטל צו העיקול ביום בו יועברו הכספים ישירות מהמערערת למשיבה. דהיינו, לא ניתן צו על פי סעיף 47 וכל שנמצא בידי המשיבה הוא צו לעיקול הכספים ותו לא.