פסק-דין בתיק עא 2317/06

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה א 888/05 (כבוד השופטת אירית מני-גור), לפיו נדחתה התנגדותו של משה שוקרא (להלן: " המערער") לביצוע שטר, ונקבע כי יעקב צדיק (להלן: " המשיב") אוחז כשורה בשיק, ועל המערער לכבדו.

רקע :

1.       בשנת 1998, מסר המערער שיק ריק, להוציא חתימתו, כעושה השטר לשני מתווכים, הרצל וקלימיאן, (להלן: " המתווכים") כבטחון לעסקת מקרקעין. על פי טענתו המתווכים הורשו למלא בשיק סכום שינוע בין 5,000 ש"ח ל-10,000 ש"ח לצורך תשלום ראשון בעסקת מכירת מגרש. משלא יצאה העסקה אל הפועל, ביקש המערער בחזרה את השיק מהמתווכים. תשובתם של אלה הייתה לדבריו כי השיק הושמד והמתווך קלימיאן אף מסר לידו "פתק" בו נכתב כי השיק הושמד מאחר והעסקה כשלה.

2.       המתווכים כנראה העבירו את השיק במסירה ליעקב פרידון (להלן: " פרידון"). ביום 21.12.98 נמסר השיק, על ידי פרידון למשיב, על חשבון חלק משכר טרחה החב לו בגין שירותים משפטיים שסיפק לו המשיב בין השנים 1997-1998.

השיק האמור הינו על סך 84,000 ש"ח תאריך פרעונו 21.12.98, נכתב לפקודת פרידון, אשר הסב אותו ומסר למשיב. במרץ 1999 הופקד השיק בחשבונה של אשת המשיב, מלכה צדיק, ולא כובד מחמת העדר כיסוי מספיק.

3.       ביום 10.11.04 קיבל המערער אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל בה נדרש לפרוע שיק על סך 84,000 ש"ח. עם קבלת האזהרה פנה בא-כוחו של המערער לנפרע פרידון, על מנת לברר כיצד הגיע השיק לידיו, הלה אמר לו כי השיק הועבר אליו על ידי המתווכים.

פסק דינו של בית משפט קמא :

טענת המערער בבית משפט קמא הייתה כי נפל פגם בשיק הן מחמת העדר התמורה והן מחמת השלמתו בניגוד להרשאה שנתן למתווכים. המערער לא הצליח לעמוד בנטל הראיה. ה"פתק" שניתן לו על ידי המתווך, נעלם לדבריו עת החליף דירות. ובכל מקרה לא הוצג כראיה לפני הערכאה הדיונית. המערער אף נמנע מלזמן את המתווכים. השופטת המלומדת קבעה כי המערער לא עשה ככל שאפשר על מנת להוכיח את גרסתו בדבר הפגמים שנפלו בשיק. לא היה לו הסבר משכנע לעניין אי זימון המתווכים, ואף לא נתן הסבר משכנע לעניין אי ביטול השיק על ידיו שעה שהעיסקה כשלה.

המשיב נתן הסבר מניח הדעת להשתהותו בהתנהלותו סביב השיק, שנתמך במסמכים רפואיים.

סופו של דבר נקבע בפסק הדין כי המערער לא הוכיח שנפלו פגמים בשיק, וגם אם היו כאלה הם נרפאו על ידי אחיזתו כשורה של המשיב.

ועל כך הערעור שלפנינו.

טענות הצדדים :

ואלו טענות המערער :

1.       לטענת המערער, המשיב אינו כשיר לעמוד לדין. לתצהיר העדות הראשית של המשיב מיום 1.11.05 צורפו מסמכים רפואיים אשר מעידים על מצבו הבריאותי והנפשי, בהם נקבע כי המשיב אינו מסוגל לעמוד למשפט פלילי בגין עבירת תעבורה ולהבין את הליכי המשפט. המשיב לא הציג בערכאה הדיונית מסמכים רפואיים סותרים ועל כן קיים נגדו "השתק שיפוטי" האוסר עליו לטעון בהליך זה טענה על מסוגלותו לעמוד לדין. ועל כן, בהעדר כשירות משפטית לא יכול היה המשיב להסמיך את בא כוחו להגיש את הבקשה לביצוע שיק בהוצאה לפועל.

2.       עוד טוען המערער, כי קיימת קנוניה בין הנפרע למשיב, ומשכך אינם אוחזים כשורה. אוחז כשורה הינו אותו אוחז שקיבל את השיק לפני זמן הפירעון, דהיינו ביום 20.12.98. מה עוד, שהשיק הוצג לבנק על ידי אשתו של המשיב שלושה חודשים לאחר מועד פירעונו והוגש להוצאה לפועל שש שנים לאחר מכן.

3.       לדידו, לא היה מנוס מדחיית התביעה בבית משפט קמא לאחר שלא הוכחה תמורה בין המערער לבין הנפרע, בין המשיב לבין המערער, בין הנפרע לבין המשיב ובין המתווכים לבין הנפרע. בהעדר תמורה עבר נטל ההוכחה למשיב, אשר לא עמד בנטל זה.

4.       לעניין השיהוי, טוען המערער כי עד לשנת 2000 היה מצבו הרפואי של המשיב כזה אשר אין בו כדי להצדיק את טענת השיהוי.

ואלו טענות המשיב :

1.       טענת הקנוניה הועלתה לראשונה רק במהלך ההוכחות ומעולם לא נטענה בכתבי הטענות. המשיב התנגד להרחבת החזית, ובית המשפט קיבל ההתנגדות.