פסק-דין בתיק עא 1921/06

ערעור זה מופנה כנגד החלטתו של כב' הרשם שמואל ברוך מיום 20.03.06 לפיה נדחתה בקשה לביטול פסק דין, שניתן בתאריך 28.12.05 בשל מחדלי המערערים שלא הגישו תצהירי עדות ראשית במועד שנקבע, למרות אורכה שניתנה להם, ולא שילמו את ההוצאות שהושתו עליהם.

מעיון בטיעוני הצדדים עולה, כי אין מדובר בתקלה חד פעמית ונראה כי ב"כ המערערים מנהל את ההליכים על פי פרשנות מיוחדת, המוענקת על ידו לתקנות סדר הדין האזרחי.

כך למשל הערעור על החלטת רשם, שהיה על המערערים להגיש 20 יום לאחר שניתנה ההחלטה נשוא הבקשה, הוגש רק ב- 25.04.06. דהיינו, באיחור של כשבעה ימים (לאחר ניכוי פגרת הפסח והבחירות שנערכו ב- 28.03.06).

במבוא להודעת הערעור טוען ב"כ המערערים, כי החלטת כב' הרשם מעולם לא הומצאה לו וכי נודע לו על תוכנה מהאתר הממוחשב של מערכת בתי המשפט בתאריך 29.03.06.

טענה זו עומדת בסתירה לנספח א' לעיקרי הטיעון של המשיבים, המעיד על כך שב- 22.03.06, לאחר שעורך דין תורג'מן הודיע לעוה"ד חנה בן יוסף ג'יני על תוכנו של פסק הדין, השיבה האחרונה כי " ערעור יוגש בימים הקרובים".

חזקה על מי שמצהיר הצהרה על כוונתו לערער, כי תוכנה של ההחלטה ידוע לו. מטעם זה בלבד ניתן היה לדחות את הערעור.

ולגופו של עניין.

בדיון שהתקיים ביום 27.06.05 החליט בית המשפט, כי על המערערים-התובעים להגיש תצהירי עדות ראשית במועד שנקבע על ידו.

בדיון שהתקיים בתאריך 21.11.05 הסתבר כי המערערים לא פעלו על פי ההחלטה.

למרות שכב' הרשם ראה בחומרה מחדל זה וסבר כי יש לראות בתובעים כמי שלא הוכיחו תביעתם, החליט לאפשר למערערים לתקן את המחדל והאריך המועד להגשת תצהירי עדות ראשית עד לתאריך 15.12.05, בכפוף לתשלום שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח למשיבים לא יאוחר מיום 01.12.05. עוד קבע כב' הרשם, כי אם לא ישולמו ההוצאות במועד יראו את ההחלטה להארכת מועד כבטלה ואת התובעים כמי שלא הוכיחו תביעתם.

ההוצאות לא שולמו במועד מן הטעם שב"כ המערערים סבר, כי המשיבים הסכימו לותר על ההוצאות שנפסקו. להנחה תמוהה זו אין כל תימוכין בחומר שהוצג לי ועו"ד פופר אשר הצהיר על "הבנה" זו לא נכח למעשה בדיון. לפיכך, גם לגרסתו, לא היה לה לסברה זו על מה שתסמוך.

אלא שבכך לא תמו מחדלי המערערים, וגם במועד הנדחה לא הוגשו התצהירים.  סבורה אני כי ההסבר ל"תקלה" זו אינו יכול להוות צידוק להתעלמות שיטתית ממועדים. העובדה שבמשרד ב"כ המערערים הועסקה פקידה חדשה, אשר לא הכירה את נוהלי העבודה אינה יכולה לעמוד במקרה זה, מאחר שאין מדובר במשלוח שגרתי של מסמכים, אלא בתיק שנפלה בו תקלה חמורה וניתן היה לצפות שהמשימה לביצוע ההחלטה תוטל על מי שבקיא בסדרי העבודה.

אלא שנראה כי גם הגרסה, בדבר טעותה של הפקידה אינה נקייה מספקות, מאחר שעל פי האמור בסעיף 11 לבקשה לביטול פסק דין לפחות שניים מבין העדים חתמו על התצהירים לאחר שחלף המועד המוארך להגשתם.

בתאריך 28.12.05 ניתן על ידי כב' הרשם פסק דין הדוחה את התביעה מן הנימוקים כדלקמן:

            " הגיעה העת לסיים את הסאגה העצובה של התנהלות התובעים בתיק זה. נקבע מועד להגשת תצהירים בו לא עמדו התובעים. התבקשה הארכת מועד, ולפנים משורת הדין נעתרתי לה, בכפוף לתשלום הוצאות, ההוצאות לא שולמו ותצהירים לא הוגשו. לפיכך, יש לקבוע שהתובעים לא הוכיחו את תביעתם, התביעה נדחית.

            התובעים ישלמו לנתבעת את הוצאותיה (שכר המומחה) וכן שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ש"ח בצירוף מע"מ...".

בקשה לביטולו של פסק הדין נדחתה לנוכח הזלזול שזלזלו המערערים ועודם מזלזלים בבית המשפט. כב' הרשם הדגיש בהחלטתו כי למרות שלל התירוצים, עד למועד הבקשה לא בוצעו ההחלטות.

בערעור שבפני מלינים המערערים על התוצאה החמורה של ההחלטה הנועלת בפניהם את דלתות בית המשפט ומונעת בעדם להוכיח את תביעתם.

באי כוחם גייסו לעזרתם שורה ארוכה של פסקי דין מהם משתמע, לכאורה, שיש להעדיף את בירור התביעה לגופה על סדרי הדין, אלא שמשום מה אין הם מתייחסים כלל לשאלה האם על פי הוראת תקנה 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, ניתן היה להורות על דחייתה של התביעה וכל שנאמר על ידם בסוגית ההליך שנקט כב' הרשם הוא, שהיה על בית המשפט להסתפק במחיקת התביעה ולא לדחותה (מבוא להודעת הערעור).