השופטת שושנה שטמר:
1. המערערים מבקשים בשני הערעורים שלפנינו לבטל את פסק-דינו של בית משפט השלום בחיפה (הרשמת ש' פומרנץ), בו נדחתה בקשתם ליתן להם רשות להתגונן בתביעה לפינויים מבית שנמצא על מקרקעי המשיבה, קרן אהרונסון בע"מ (להלן - "המשיבה" או "קרן אהרונסון").
המשיבה הגישה את כתב התביעה בסדר דין מקוצר ב-26/10/04. מערערים הם בני משפחת נחום: דוד ומזל נחום שהם הוריהם של צחי ושלי נחום. כמו כן נתבעו על פי כתב התביעה עוד שישה נוספים, שלא הגישו ערעור על פסק דינה של הרשמת.
דוד הגיש את הערעור בע"א 1947/05, ואילו מזל נחום, שהיא גרושתו של דוד, ושני ילדיהם הגישו את ע"א 1799/05.
הדיון בשני הערעורים אוחד.
2. נטען בכתב התביעה, כי קרן אהרונסון, חברה שהתאגדה במרץ 1949 למטרות צדקה וחינוך ולהנצחת מפעלו וזכרו של אהרון אהרונסון וחברי אגודת ניל"י, היא בעלת זכויות החכירה של המקרקעין בגוש 10529 חלקה 3, הידועים כ"חוות אהרונסון בעתלית", וזאת על פי הסכם חכירה שנחתם ביום 28/4/55 בין הקרן לבין פיק"א. המינהל בא בנעליה של פיק"א. זכויות החכירה הם עד 2038. קרן אהרונסון טענה, כי החווה משמשת כמוזיאון וכמרכז לימודי לנוער. משרד החינוך מקיים בה פעילויות חינוכיות לנוער.
3. המערער, דוד נחום, הועסק החל מיום 1/4/78 ועד ליום 16/6/02 בתפקיד של מנהל מחנה הקבע לתנועות הנוער בחוות אהרונסון.
קרן אהרונסון טענה, כי היא העמידה לדוד, לצרכי עבודתו, את הבית, לשימושו ולשימוש בני ביתו, וזאת על עוד הוא עבד בחווה. בני משפחתו מתגוררים בדירה מאז שנת 1978.
4. עוד טענה קרן אהרונסון, כי הנתבעים הנוספים, שאינם מערערים לפנינו, תפסו חזקה בחלק משטח החווה, שנמסר להם על ידי דוד נחום בלא היתר של הקרן. על שטח זה הקימו דוד והנתבעים הנ"ל עסק ללא רשיון בשם "הכל לגג". נטען כי מעמדם של הנתבעים האלה היה של פולשים ומסיגי גבול.
5. עוד טענה הקרן, כי דירת השירות הועמדה לרשותו של דוד ומשפחתו על פי הסכם שחודש מעת לעת. צורפו לכתב התביעה שני הסכמים (נספח ג1 לכתב התביעה ללא תאריך, ואין מחלוקת כי הוא משנת 1988 ונספח ג2, שהוא ההסכם מיום 23/3/00), מהם עולה בבירור הסכמתו של דוד נחום, כי הדירה נמסרה לו לשימושו לצרכי מגורים "
כל עוד הוא משמש כמנהל של מחנה הקבע הנ"ל". "מחנה הקבע" הוגדר בהסכם כמחנה קבע של תנועות הנוער בשירותו של משרד החינוך וקרן אהרונסון. כן התחייב דוד על פי ההסכמים הנ"ל לפנות את הדירה מיד עם הפסקת עבודתו זו וכי, בגין כל יום של איחור בפינוי, עליו לשלם לקרן סכום של 200 ש"ח ליום החל מתום 30 ימים מיום קבלת הודעה על הפסקת עבודתו מטעם הקרן או "גורם כלשהו" (סעיף 4 להסכם).
עוד נקבע בהסכמים, כי הוצאות האחזקה של המבנה, לרבות מים וחשמל יחולו על משרד החינוך ו/או מר דוד נחום (סעיף 6 להסכם).
6. התברר לאנשי הקרן, לטענתם, כי דוד גנב כספים שהגיעו לקרן מאורחי החווה וכן שעל מנת לאפשר גניבה זו, שהסתכמה בכ-237,000 ש"ח, פתח דוד חשבון בבנק בשם "חוות אהרונסון" בו היה הוא בעל זכות החתימה היחיד. הקרן הגישה ביום 1/5/02 תלונה למשטרה, ובמכתב מיום 16/6/02 הודיעה הקרן לדוד על פיטוריו ועל דרישתה שיפנה את דירת השירות באופן מיידי.
7. ביום 5/9/02 הגישה הקרן תביעה לבית הדין האזורי בחיפה לסילוק ידם של הנתבעים (המערערים והנתבעים האחרים) מהחווה וכן לתשלום כספים בגובה הגניבה. ביום 7/12/03 הגיעו הצדדים להסכם פשרה, אשר ניתן לו תוקף של פסק דין על ידי בית הדין לעבודה. לפיו נדחתה תביעתו של דוד לאכיפת יחסי עבודה, תוך שמירת זכויותיו לתבוע פיצויי פיטורין. כן נדחתה תביעתה של הקרן לפינוי מהנכס, תוך שמירת זכותה לפנות בתביעת פינוי מהדירה ומהשטח "בערכאה המוסמכת לכך".
8. קרן אהרונסון טענה בבית משפט קמא, כי יש בפסק הדין הנ"ל אישור שלמערערים אין זכות להמשיך ולהתגורר בנכס.
יצויין עוד, כי בית הדין לעבודה אף נתן צו מניעה שבו אסר על הנתבעים לנהל כל פעילות מסחרית בחווה.
9. כאמור, בתביעתה, תבעה קרן אהרונסון את סילוק ידם של בני משפחת נחום ושל יתר הנתבעים, אשר ניהלו עסק פרטי על אדמות החווה, ללא הסכמתה.
עוד ביקשה קרן אהרונסון פיצול סעדים על מנת לתבוע בנפרד, כאשר נזקיה יתגבשו לאחר פינוי הנכס, את כל נזקיה, בין היתר בגין העדר יכולתה להפעיל את מחנה תנועות הנוער, בגין התנהגותם של הנתבעים, בשל התעשרותם שלא כדין של הנתבעים בהחזיקם בבית נשוא המחלוקת ואף עקב כך שהם מונעים מהמשיבה לעשות ברכושה כפי שתמצא לנכון.
10. המערער, דוד, הגיש בקשת רשות להתגונן. כנגד העובדות שנטענו בכתב ההגנה, טען דוד כי ניתנה לו "רשות בלתי הדירה" על ידי הגב' רבקה אהרונסון ז"ל, שהיתה בעלת הזכויות בעת שהוקמה קרן אהרונסון, על מנת לשמור על נכסי משפחת אהרונסון. נטען כי רבקה אהרונסון ז"ל נתנה לו רשות זו, להתגורר בדירה לכל ימי חייו הוא וחיי אשתו, עוד לפני שקיבל על עצמו, מספר חודשים מאוחר יותר, את תפקיד מנהל מחנה הנוער בחווה. דוד הכחיש את הטענות כי מעל בעבודתו. לעמדתו, מטרת הקרן היא לקבל את הנכס על מנת לעשות בו שימוש לצרכים רווחיים (הקמת "קאנטרי קלאב").
באשר לחוזים, לפיהם עולה שהוא קיבל דירת שירות לתקופת עבודתו בלבד, טען דוד כי עד לשנת 1988 התגורר בדירה ללא כל מסמך בכתב. הוא הוחתם על הסכמים בשנת 1988 ו-2000, מבלי לדעת את תוכנם, ורק משום ש"הוסבר לי על ידי מנהלת החשבונות שזה היה הסכם פורמלי לצורכי ניהול החשבונות ובעניין הוצאות חשמל ומים לבית שבחווה" (תצהירו של דוד בבקשת הרשות להתגונן).