1. ערעור זה מוגש על פסק דינו החלקי של כבוד הרשם דאוד מאזן שניתן בת.א. 3032/04 ב- 30.06.05 פסק דין שניתן בעקבות החלטת כבוד הרשם מ- 26.06.05 בבקשת המערער למתן רשות להתגונן מפני תביעה שהגיש נגדו, בסדר דין מקוצר, המשיב שבפנינו.
התביעה התבססה על הסכם שכר טרחה מכוחו טען התובע (המשיב) כי הוא זכאי לקבל מהמערער 13% מסכום פסק הדין שניתן בת.א. 10218/97 בבית המשפט המחוזי בחיפה וכן, 8% מסכום הגמלאות שקיבל המערער מהמוסד לביטוח לאומי.
ההסכם (נספח א' לכתב התביעה המתוקן) אינו נושא תאריך ואינו נושא את שם החותם, אך מופיעה בו חתימת לקוח, והטענה היא כי המערער הוא שחתם על הסכם זה.
כבוד הרשם בהחלטה מנומקת, קיבל את בקשת הרשות להתגונן ביחס לדרישה הראשונה, ודחה אותה ביחס לשכר הטרחה שנתבע בגין הליכי המל"ל.
בהמשך, נתן כב' הרשם פסק דין חלקי, בו חייב את המערער לשלם למשיב סכום של 280,525 ש"ח, בצרוף שכר טרחת עו"ד ומע"מ ואגרה יחסית. פסק הדין ניתן ב- 30.06.05.
2. המערער מלין על החלטת כבוד הרשם ככל שדחה את בקשתו לרשות להתגונן, בעטייה ניתן כנגדו פסק הדין החלקי.
יש לציין כי במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בבית משפט השלום הפקיד המערער ערבות בנקאית בסכום של 150,000 ש"ח וביצוע פסק הדין עוכב.
בערעור שב המערער וטוען כי הגם שהחתימה המופיעה כחתימת לקוח בטופס ההסכם דומה לחתימתו, הרי לא אישר כי מדובר בחתימתו, ומשכך, ראוי לתת לו רשות מלאה להתגונן. עוד שב וטען, כי הוסכם בינו ובין עו"ד שטרס המנוח, כי לא יחוייב בשכר טרחה בגין הטיפול במל"ל. המערער טוען כי קיים חשד כבד בנוגע לאותנטיות של ההסכם הנטען וכי עו"ד שטרס המנוח ידע כי אין המערער חייב בתשלום שכר טרחה כלשהו.
המשיב סבור כי הגנת המערער הינה עמומה ומעורפלת ואינה מצדיקה מתן רשות להתגונן, ותומך בהחלטת כבוד הרשם. לגישתו, הוכח כי המערער הוא שחתם על הסכם שכר הטרחה וגרסתו לעניין טיפולו של עורך הדין המנוח בנושא התביעה כנגד המל"ל, היא גרסת בדים.
3. שקלנו טענות הצדדים בכתב ובעל פה.
כבוד הרשם סבר כי טענת המערער בעניין החתימה על הסכם שכר הטרחה, אינה יכולה להתקבל שכן, מדובר בטענה עמומה ובלתי ברורה. כבוד הרשם דחה טענה נוספת שהעלה המערער בעניין זה, לפיה עו"ד שטרס ז"ל סייע לו סיוע טכני בלבד וציין כי טענה זו אינה הגנה טובה בפני תביעה המבוססת על הסכם ולא על שכר ראוי. עוד דחה טענה,לפיה הוסכם בין המערער לעורך הדין המנוח, כי בנושא התביעה למל"ל, לא יחוייב המערער בשכר טרחה. כבוד הרשם ראה בטענה זו, משום סתירה להסכם בכתב בין הצדדים וציין כי לא הובא הסבר מדוע לא נערך בעניין זה הסכם בכתב ולא ניתנו פרטים מספיקים.
4. הלכה היא, כי רשות להתגונן תינתן, מקום שהנתבע מעלה הגנה לכאורה, כאשר לא בודקים בשלב זה כיצד יוכיח את הגנתו ואת טיב ראיותיו (ראה בספרו של
גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית עמ' 310).
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, נראה לנו כי יש לקבל את הערעור ולבטל את פסק דינו החלקי של כב' הרשם ככל שהתייחס לחלק התביעה בגינו לא ניתנה למערער רשות להתגונן ואולם, נכון לחייב את המערער, כתנאי למתן הרשות להתגונן בגין חלק בקשתו שנדחה על ידי כב' הרשם, בהפקדת ערבות.
נראה לנו כי לעניין הטענה להסכם מאוחר עם עורך הדין המנוח, לפיו לא ייגבה שכר טרחה מהמערער, נכון ליתן למערער רשות להתגונן. נוסיף כי הגם שעמדתו של המערער לעניין אפשרות חתימתו על הסכם שכר הטרחה, היתה מעורפלת ועמומה משהו, נראה כי מקומה של מסקנת כבוד הרשם בעניין זה, איננו בשלב בקשת הרשות להתגונן, הגם שייתכן שבסופו של דבר, זו תהיה מסקנת בית המשפט בפסק הדין שיינתן לאחר שמיעת ראיות.
בעוד אין מקום לומר כי מדובר בהגנת בדים, הרי נכון הוא שטענות הנתבע אינן חזקות ביותר. משכך ,נכון להתנות את מתן הרשות להתגונן לעניין שכר הטרחה בגין הטיפול במל"ל, בהפקדת ערבות בנקאית בסכום של 200,000 ש"ח, כשהערבות הבנקאית צמודה למדד יוקר המחייה, לפי מדד ינואר 2006, בלתי מסוייגת ובלתי מוגבלת בזמן. הערבות הבנקאית תעמוד בעינה עד 90 יום
לאחר המועד בו יינתן פסק דין חלוט ב- ת.א. 3032/04 של בימ"ש שלום קריות.
5. הערעור מתקבל כאמור לעיל, אך בכפוף להפקדת ערבות כנ"ל תוך 10 ימים ממועד המצאת פסק דיננו.
אם תופקד הערבות הבנקאית הנ"ל במועד, כפי שקבענו, ייחשב תצהירו של המערער ככתב ההגנה בתיק גם ביחס לתביעת שכר הטרחה בגין גמלאות המל"ל, וככל שהערבות הבנקאית לא תופקד במועד, יעמוד פסק הדין החלקי בעינו ללא כל שינוי.
לאור התוצאה, לא נזקקנו לבקשה להבאת ראיה נוספת ואנחנו מורים על מחיקתה.
אין צו להוצאות בערכאה זו.