ע"א
בית המשפט המחוזי בתל אביב
|
1638-04
24/01/2006
|
בפני השופט:
1. הילה גרסטל - אב"ד
2. עוזי פוגלמן
3. אילן ש. שילה
|
| - נגד - |
התובע:
בנק המזרחי המאוחד בע"מ
|
הנתבע:
גראנד אדוונס סוכנויות יבוא יצוא ושיווק בע"מ
|
| פסק-דין |
זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת גבע), מיום 27.10.03, בת"א 63672/99, שדחה תביעה שהגיש המערער (להלן:- "
הבנק") נגד המשיבה וקבע שלבנק אין זכות שטרית בשיקים נושא פסק הדין (להלן:-
פסק-הדין").
1.
רקע
(א) המשיבה משכה 6 שיקים לפקודת חברת ספקטרום אלקטרוניקה בע"מ (להלן:- "
הנפרעת"). הנפרעת הסבה את השיקים, כאשר על גב השיקים מופיעה חותמת של "ספקטרום אלקטרוניקה ומחשבים 1990 בע"מ" ומסרה אותם לחברת אינטליטק בע"מ (להלן:- "
אינטליטק"). זו האחרונה ביצעה עסקת ניכיון עם הבנק. השיקים הוחזרו על ידי הבנק הנמשך בשל מתן הוראת ביטול.
(ב) ביום 22.4.98, הגיש הבנק את השיקים לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל (מוצג 2 למוצגי הבנק).
המשיבה הגישה התנגדות לביצוע השיקים, ובתצהירה המתוקן מיום 20.5.99 העלתה שתי טענות:
האחת - הבנק אינו אוחז כשורה מאחר שחותמת ההסבה של הנפרעת אינה זהה לשם הנפרעת. טענה זו לא הייתה שנויה במחלוקת.
השניה - טענת כשלון תמורה מלא בעסקה שבינה לבין הנפרעת.
בתצהיר מתוקן שהוגש בתמיכה להתנגדות, ציין מנהל המשיבה את העובדות הרלוונטיות: לטענתו, השיקים נמשכו לפקודת הנפרעת בתשלום מראש עבור טובין (אורגניות) שהיו אמורות להיות מסופקות ולא סופקו בפועל.
כן ציינה המשיבה בתצהיר, שבכוונתה לזמן לעדות את מנהל הנפרעת כדי להוכיח טענתה כאמור.
(ג) ביום 21.6.99, ניתנה למשיבה רשות להתגונן בהסכמה ונקבע כי התצהיר ישמש כתב הגנה.
(ד) ביום 10.11.02, במועד ההוכחות, ויתר ב"כ המשיבה על הבאת ראיות מטעמו וביקש לבסס הגנתו על תצהיר מנהל המשיבה בבקשת הרשות להתגונן, על הראיות שהביא הבנק ועל פרוטוקול הדיון בבקשת ההתנגדות.
בית משפט קמא התיר למשיבה כאמור.
(ה) המשיבה טענה בערכאה קמא, שהבנק כשל בהוכחת היסוד ההכרחי לביסוס תביעה שטרית שכן לא הוכיח אחיזתו כדין בשיקים.
הבנק טען, שהוא אוחז בעד ערך ושאם תוכיח המשיבה את טענתה בדבר כשלון תמורה מלא, יהא עליו להוכיח שמועד הסיחור קדם למועד כשלון התמורה, זאת לנוכח הלכת גויסקי (ע"א 333/61
גויסקי נ' מאיר
, פד"י טז 595).
כמו כן, כפר הבנק בחובתו להוכיח אחיזה כדין.
2.
פסק-דינו של בית משפט קמא
(א) בית משפט קמא קבע שמהתצהיר שצורף להתנגדות לביצוע שטר, ניתן ללמוד שהמשיבה מכחישה הן את ההסבה הן את התמורה וכי המשיבה עמדה על חיוב הבנק להוכיח את ההסבה ונסיבותיה ולכן הבנק צריך היה לדעת שעליו להוכיח כאמור ולא מדובר בהרחבת חזית.
(ב) עוד קבע בית משפט קמא, שעל הבנק מוטל הנטל להוכיח אחיזתו כדין בשיקים ולכן ברגע שהמשיבה כפרה בכך שהבנק אוחז בשטר, הרי שאם הבנק לא יוכיח שחתימת ההיסב תופסת, הוא אינו אוחז, אף אם השטר בידו.
לעניין זה קבע בית משפט קמא, שחתימת ההיסב שעל גב השיקים אינה חתימה המאשרת פעולה המחייבת את אינטליטק ולפיכך השיקים לא הוסבו לבנק בהרשאה ועל כן הבנק אינו אוחז.