השופטת דיאנה סלע
1.
העובדות הצריכות לענייננו
בפנינו ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בחיפה (כב' הש' אברהם אליקים), מיום 10.4.05 בת.א. 14755/00, אשר דחה את תביעת המערערת לתשלום שכ"ט עבור עבודות שביצעה לבקשת המשיבה וחייב אותה בהוצאות.
המערערת, חברה העוסקת במתן שירותי מדידות וסימון, תבעה מהמשיבה, חברת בניה, סך של 15,000 ש"ח תמורת עבודות שבצעה עבורה, על פי הסכם נטען ביניהן, בטענה כי המשיבה לא שילמה לה את כל התמורה המגיעה לה עבור העבודות, ובכך הפרה התחייבות חוזית והתעשרה שלא כדין.
המשיבה טענה כי המערערת לא השלימה את העבודות, בצעה את חלקן באיכות גרועה תוך יצירת ליקויים, לא עמדה בזמנים, דרשה שכר טרחה מופקע בניגוד למוסכם, ואף הפסיקה את ביצוען באופן חד צדדי בניגוד למוסכם. מנהל המערערת אף סירב להפגש עם מנכ"ל המשיבה לצורך ליבון הנושאים הבלתי פתורים, על אף שזומן מספר פעמים לישיבות, והמשיבה נאלצה להפסיק את ההתקשרות ביניהן ולהעסיק חברת מדידות אחרת להשלמת העבודות ולתיקון הליקויים, לאחר שהתרתה במערערת בכתב כי תעשה כן.
2. בית משפט קמא דחה את התביעה וחייב את המערערת לשלם הוצאות בסך 7,000 ש"ח בצירוף מע"מ, בקובעו כי המערערת לא הוכיחה מה הוסכם בין הצדדים לענין מחיר העבודות, מה היקף העבודות שבוצעו, הסכום ששולם תמורתן בעבר ומה יתרת החוב המגיעה לה. עוד נקבע כי המערערת לא תבעה שכר ראוי, ולכן אין מקום לבחון את הסכום המגיע לה מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט.
3. המערערת טוענת כי פסיקת בית המשפט קמא פוגעת בתחושת הצדק, לאור קביעתו כי העבודות בוצעו ולא מגיע תשלום עבורן, וכי היה עליו לפסוק למערערת לפחות את שכר העבודה המוסכם בהסכם, עליו לא חלקה המשיבה.
המערערת תוקפת את ממצאי המהימנות שקבע בית המשפט קמא בכל הנוגע לעדותו של מנהל המערערת, וכן את הקביעות כי לא הוכח מהו ההסכם לפיו חושב שכר הטרחה, וכי קיימות סתירות לענין גובה החוב הנטען, מרכיביו והמועדים להווצרותו. עוד היא טוענת כי בית משפט קמא שגה בדונו במחלוקת הנוגעת למחיר העבודה בלבד, ולא התייחס לטענות אחרות של הצדדים.
4. המשיבה סומכת ידה על קביעותיו וממצאיו של בית המשפט קמא. לטענתה, הערעור מופנה כנגד ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שנקבעו על ידי בית המשפט קמא, ביניהם חוסר האמון שייחס בית המשפט לגרסאותיו הסותרות של מנהל המערערת ולנכונות החשבוניות שהוצגו על ידו. לכן אין הצדקה להתערבות ערכאת הערעור.
5.
דיון
פסק הדין של בית משפט קמא מבוסס ברובו על קביעות עובדתיות על יסוד הראיות שהובאו בפניו, תוך התייחסות למהימנותם של העדים שהעידו בפניו ולמסמכים שהוגשו לבית המשפט.
הלכה היא, כי אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים וקיצוניים, שאינם מתקיימים במקרה דנן.
ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח קלמן בראשי פ"ד נב(2) 582, א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית)
619, רע"א 10172/05 "נעלה"- עמותה להתיישבות בשומרון של עובדי התעשיה האוירית לישראל נ' ברונפלד, תק-על 2006(2) 313; רע"א 11982/05 אפרים נ' אברהמס, תק-על 2006(1)4282; רע"א 922/06 ויינשטיין נ' הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ, תק-על 2006(2), 826).
גם לגופו של ענין אין ממש בטענות המערערת.
הנטל להוכחת התביעה הוטל על המערערת וזו לא עמדה בו. מנהל המערערת לא נתן הסבר ממשי לסתירות בגרסאותיו לגבי ההסכם המהווה בסיס לתשלום הנדרש על ידו, וענין זה נבחן לעומקו על ידי בית המשפט קמא, אשר החליט כי אין מקום להסתמך על עדותו המנוגדת למסמכים בכתב. גרסתו לגבי אופן החישוב של הכספים המגיעים למערערת מנוגדת לאמור בהסכם שצירף לתצהירו וכן לכתב התביעה, והסברו לענין זה מוקשה. בנוסף לכך, חשבונות המערערת לא אושרו על ידי מנהל הפרוייקט כנדרש בהסכם הנטען לצורך תשלום.
המערערת הודתה בכתב התביעה כי קיבלה תשלומים עבור העבודות שביצעה, אך לא פירטה את הסכומים, ולא אפשרה לבית המשפט לבחון אם נותרה יתרת חוב שאינה שנויה במחלוקת. יתר על כן, מנהל המערערת הוזמן על ידי מנהל אגף ההנדסה של המשיבה יותר מפעם אחת לדיון בענין החשבונות והעבודות אשר לא הושלמו, אולם סירב להגיע לדיון אף לאחר שהובהר לו כי אם לא יבוא לפגישות, תאלץ המשיבה לפנות לגורם אחר שישלים את העבודות. הסברו של מנהל המערערת כי הוא מסרב לשבת בישיבה עם מנהל אגף ההנדסה מאחר שמדובר בשותפו לשעבר עמו הוא מסוכסך, אינו מספק, ואינו יכול לבוא במקום ראיות פוזיטיביות לענין מחיר מוסכם של העבודות, היקפן ואיכותן.
בית משפט קמא התייחס בפרוטרוט לראיות הצדדים, נימק את החלטתו שלא לקבל את גרסת המערערת, והממצאים שקבע מעוגנים כדבעי בחומר הראיות.
אכן, טענות המשיבה לענין ליקויים בעבודות המערערת לא נבחנו, אך יש ממש בקביעתו של בית המשפט כי עניין זה מתייתר משלא הוכח מחיר העבודות, היקפן והסכום ששולם על החשבון .
6. באשר לטענות המערערת כי המשיבה עשתה עושר ולא במשפט, המערערת אכן בצעה עבודות עבור המשיבה, אשר לא כפרה בכך. לכאורה, לא מן הנמנע כי המשיבה התעשרה על חשבון המערערת, כפי שאף נטען בסעיף 11 לכתב התביעה. אולם כאמור לעיל, לא היו בפני בית המשפט ראיות לגבי שכר ראוי המגיע לה לאחר ניכוי הסכומים ששולמו על החשבון, ואין לבית המשפט ידיעה לגבי ההוצאות שנגרמו למשיבה, אשר נאלצה לפנות לגורם אחר להשלמת העבודות. לכן, גם דין הערעור לענין השכר הראוי להדחות.