1. בפני ערעור על החלטת כבוד הרשם (כתוארו אז) ברגר בן-ציון, מיום 25.1.06, בבש"א 2092/04, בת.א. 2963/03, לפיה ניתנה למשיבים רשות להתגונן מפני תביעת המערער נגדם.
בתביעה העיקרית נתבעים המשיבים לתשלום יתרת חוב, בסך 511,140 ש"ח, בחשבונה של המשיבה מס' 1 אצל המערער (להלן: "
החשבון"). המשיבה 1 (להלן: "
החברה"), נתבעת כבעלת החשבון ואילו המשיבים 2 ו- 3 נתבעים בשל ערבותם לחשבון, המשיבה 2 (להלן: "
המשיבה") - ערבות ללא הגבלה בסכום, ואילו המשיב 3 (להלן: "
המשיב") - ערבות מוגבלת בסך 130,000 ש"ח.
המשיבה הינה בעלת המניות ומנהלת החברה, ואילו המשיב הינו בעלה של המשיבה. אין הוא בעל מניות בחברה ואין הוא מנהלה.
2. להלן טענות החברה והמשיבה בבקשת הרשות להגן אשר הוגשה על ידם;
א. המערער הקטין את מסגרות האשראי בחשבון, מפעם לפעם, באופן פתאומי ושרירותי, ובניגוד להסכמות אשר היו בין הצדדים.
ב. המערער הבטיח כי ייתן לחברה מעמד של לקוח מועדף, מעמד אשר משמעותו חיוב החשבון בריביות נמוכות, אולם הפר הבטחתו זו וגבה ריביות בשיעורים המקסימליים, לרבות חיוב בריבית תוספת סיכון.
ג. המערער התנה שירות בשירות ע"י כך שסרב לבקשת המשיבה לפדות תכניות חסכון ופקדונות, כפה על החברה ועל המשיבה פתיחת תכניות חסכון ועוד, וכן העביר כספים מחשבון החברה אל חשבונות פרטיים של משפחת דהן (להלן: "
החשבונות הפרטיים"), לצורך פתיחת תכניות חסכון, אשר שועבדו למערער.
ד. המערער גרם לחברה נזק בגין סירובו לאפשר מכירת רכב אשר נרכש ע"י החברה בליסינג, למרות סיום תשלום כל התשלומים בגינו.
3. טענת המשיב הינה, כי כתב הערבות נחתם על ידו רק לאור כך שהמערער הבטיח כי, כנגדה, הוא יוציא, עבור החברה, ערבויות למכרזים בהם ביקשה החברה להשתתף, ויגדיל את מסגרת האשראי לחברה. המשיב טען, כי המערער לא עמד בהתחייבות זו ולכן הוא הודיע למשיב על ביטול ערבותו, ולפיכך אין לערבותו תוקף.
4. כבוד הרשם דחה את טענות החברה והמשיבה בנוגע לריבית תוספת סיכון, אולם נתן לחברה ולמשיבים רשות להגן בכל שאר טענותיהם.
5. המערער תוקף את החלטתו של כבוד הרשם בשניים:
א.
לעניין התניית שירות בשירות - לטענת ב"כ המערער, לא היה בסיס לקביעת כבוד הרשם לפיה הוא שוכנע שבוצעו העברות כספים מהחשבון החברה לחשבונות הפרטיים, ולקביעתו כי בחשבונות הפרטיים נפתחו תכניות חסכון, אשר שועבדו לטובת החברה, ולכן לא היה בסיס לקבלתו את טענת המשיבים בדבר התניית שירות בשירות.
מסכימה אני עם טענה זו; המשיבים לא הגישו מסמכים המראים העברות כאלה ואף המומחה מטעמם, אשר נחקר בביהמ"ש לא הציג מסמכים כאלה, אלא רק אמר כי "אפשר להמציא" דוגמאות לכך.
טענה כי "אפשר להמציא", אין בה ולא כלום, מקום שנדרש בעל דין להראות הגנה ראויה, במיוחד כאשר מדובר בהגנה אשר ניתן להוכיחה במסמכים, ואין הוא עושה זאת.
בדיקת תכניות החסכון, הרשומות בחוו"ד מומחה המשיבים, אחת לאחת, מעלה, כי אין סמיכות זמנים מספקת בין פתיחת התכניות השונות לבין העמדת האשראים השונים, וכי הנתונים של התכניות ושל האשראים שניתנו לחברה, אינם מניחים, אף לא לכאורה, כל בסיס לטענה של התניית שירות בשירות.
אינני רואה צורך לחזור, בהחלטה זו, על הפירוט והטענות אשר הובאו ע"י ב"כ המערער, לענין זה, בסעיף 3.7. לכתב הערעור, פירוט וטענות אשר, בתגובת המשיבים לערעור לא נמצאה להם כל תשובה. כל שהובא בענין זה בתגובת המשיבים, היא טענה כללית וסתמית, אשר אין בה תשובה לפרכות המצויות בחוו"ד מומחה המשיבים בענין זה.
הפנייתו של ב"כ המשיבים, בהמשך סיכומיו אל דברים אשר נאמרו בחקירות המומחה והמשיבים, אין בה כדי להועיל למשיבים, שכן הדברים שנאמרו על ידם הינם דברים כלליים, ללא שנתמכו במסמכים מתאימים, וזאת - למרות שהמומחה מטעמם העיד כי ניתן להמציאם.
מצאתי טעם גם בטענתו של ב"כ המערער, לפיה, מעבר לפירוט "יבש" של תכניות החסכון והאשראים בתצהירה של המשיבה (פירוט אשר גם הוא לוקה בחסר פרטים חשובים), אין בתצהיר פירוט או הסבר, כיצד בוצעה, בפועל, בשטח, התנייה זו של שירות בשירות, מה נאמר, ע"י מי, וכיוצא באלה פרטים, החיוניים לטענה כגון זו.
לפיכך נראה, אמנם, כי מדובר בהגנת בדים, ולפיכך יש מקום להתערב בהחלטת כבוד הרשם בענין הטענה בדבר התניית שירות בשירות.