פסק-דין בתיק עא 1285/04

בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת [כב' השופט סוהיל יוסף], מיום 24/6/04 ולפיו חוייבו המשיבים לשלם למערער פיצויים בסכום של 277,050 ש"ח בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד ומע"מ.

המערער הגיש תובענה כנגד המשיבים לפיצוי בגין נזקי גוף על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975, וזאת בגין נזקים שנגרמו לו בתאונת דרכים ביום 12/10/96.

המשיבים לא כפרו באירוע התאונה ובכיסוי הביטוחי.

בתחילת הדיון מינה בית המשפט קמא מומחה אורטופדי ד"ר שלמה ריינר אשר בדק את המערער והגיש חוות דעת לבית המשפט ובה קבע כי למערער לא נותרה כל נכות בעקבות התאונה.

חוות דעת המומחה בוטלה על ידי בית משפט קמא בהחלטה מיום 6/3/03. דר' פאוקר מונה במקומו כמומחה אורטופדי מטעם בית המשפט.

יצויין כי בית משפט קמא שמע את הראיות בשאלת גובה הנזק, גם כאשר היתה חוות דעתו של ד"ר ריינר תלויה ועומדת, וגם לאחר שניתנה חוות דעתו של ד"ר פאוקר.

בית משפט קמא בהחלטתו לפסול את חוות דעתו של ד"ר ריינר, קבע גם כי קיים קשר סיבתי בין הממצאים שנמצאו בברכו של המערער, לבין התאונה.

ד"ר פאוקר מצא כי למערער נכות צמיתה בשיעור של 19%.

בית המשפט קמא ניתח את חוות דעתו של ד"ר פאוקר וסמך ידו עליה באומרו כי ד"ר פאוקר קבע למערער 10% נכות בגין נזק למניסקוס המדיאלי, תוך יישום פריט 48 (2) (ז) (I), כשד"ר פאוקר לוקח בחשבון להערכתו אפשרות של החמרה בנזק עתידי.

בית משפט קמא בחן את הראיות שהובאו בפניו לגבי השתכרותו של המערער לפני ואחרי התאונה. הוא הגיע למסקנה כי לאור הנתונים שהובאו בפניו בבואו לחשב הפסד השתכרותו של המערער לעבר, יקח בחשבון משכורת ממוצעת של 3,500 ש"ח, ואילו בחישוב הפסד כושר השתכרותו בעתיד, תילקח בחשבון משכורת של 5,000 ש"ח, תוך שהוא נותן משקל לעובדת היותו של המערער בגיל 19 בעת התאונה, פוטנציאל השתכרותו עם התקדמותו בגיל ורכישת וותק וניסיון מקצועי במקצועו כבנאי אבן.

עוד קבע בית משפט קמא כי לאור הראיות שנשמעו בפניו, נכותו התפקודית של המערער פחותה מנכותו הרפואית והועמדה על ידו בשיעור של 15%. 

בית המשפט גם התייחס לנתונים הנוספים הרלוונטיים כמו ניתוח ואשפוז, העזרות במקל הליכה ועוד.

בסופו של יום קבע כי למערער מגיעים הסכומים כדלקמן:

הפסד שכר מלא בעבר                                       17,500 ש"ח (3,500 ש"ח X 5 חודשים).

הפסד שכר חלקי לעבר על דרך האומדנה                         20,000 ש"ח.

הפסד כושר השתכרות בעתיד                             סך 203,917 ש"ח (5,000 ש"ח X 15% נכות תפקודית X  מקדם ההיוון ל- 38 שנה).

כאב וסבל                                                          34,900 ש"ח (לפי 19% נכות בתוספת ריבית מיום התאונה ועד יום פסק הדין, שני ימי אשפוז בתוספת ריבית מיום התאונה ועד יום פסק הדין - 733 ש"ח).

סה"כ נפסקו למערער פיצויים בסך 277,050 ש"ח.

הן המערער והן המשיבים הגישו ערעורים על פסק הדין.