השופט ר. סוקול
1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה, כב' השופט ח' שרעבי, שניתן ביום 20.2.2005, בשני תיקים מאוחדים; ת"א 5357/00 ות"א 1558/02.
2. המערער הינו הבעלים של דירה בת 3 חדרים המצויה ברחוב הנשיא 41 קומה א' בחדרה, והידועה גם כחלקה 107/7 בגוש 10035 (להלן: "הדירה"). ביום 15.1.1974 נחתם הסכם שכירות, בין הבעלים הקודמים לבין המשיבה ובעלה, לפיו הוענקה לשוכרים זכות דיירות מוגנת. את זכויות הבעלים בדירה רכש המערער בשנת 1992, ונכנס בנעלי הבעלים הקודם. עם פטירת בעלה נותרה המשיבה דיירת מוגנת יחידה בדירה.
3. המשיבה לא שילמה למערער כל דמי שכירות מאז הועברו לו הזכויות בדירה, וביום 2.11.2000 הגיש המערער את תביעתו בתיק 5357/00. בתביעתו זו עתר המערער לחייב את המשיבה לשלם לו דמי שכירות בסך של 75,542 ש"ח, עד ליום הגשת התביעה. כן הודיע בכתב התביעה על ביטולו של הסכם השכירות.
הואיל וגם לאחר הגשת התביעה לא שילמה המשיבה תשלום כלשהו, הגיש המערער תביעה נוספת ביום 12.2.2002, בה עתר לחייב את המשיבה לשלם לו דמי שימוש ראויים לתקופה החל מיום ביטול הסכם השכירות (2.4.2000) ועד ליום ההגשה, ובסך הכול 31,960 ש"ח (ת"א 1558/02).
4. במסגרת כתב תביעה זה הגישה המשיבה כתב הגנה וצירפה אליו תביעה שכנגד לתשלום סך של 50,000 ש"ח בגין עבודות שביצעה להחזקתה התקינה של הדירה, וכן לפיצוי בגין נזק לא ממוני בסך נוסף של 20,000 ש"ח.
הדיון בשני התיקים אוחד.
5. בית משפט קמא שמע את טענות הצדדים, ובפסק דינו המפורט קבע כי המערער זכאי לקבל דמי שכירות מוגנים עבור התקופה שמיום 1.8.92 ועד 2.11.00 ועד ליום הגשת התביעה בת"א 1558/02 (12.2.2002). כן קבע כי דמי השכירות שהיה על המשיבה לשלם עומדים על סך של 28,669 ש"ח, בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם בית משפט. סכום זה לאחר שיערוך עומד על 31,706 ש"ח. עוד קבע בית המשפט כי המשיבה לא שילמה תשלום כלשהו עבור דמי השכירות בכל התקופה האמורה, דהיינו במשך כ-9.5 שנים.
6. בית המשפט דחה את טענות המשיבה כי הוסכם בינה לבין המערער על קיזוז חוב דמי השכירות תמורת שיפוץ ותיקון הדירה. עם זאת קבע בית משפט קמא כי המשיבה הייתה רשאית לקזז את סכום השיפוצים שבוצעו על ידה.
בית משפט קמא בחן אחת לאחת את טענות המשיבה לעניין השיפוצים שבוצעו על ידה ואשר פורטו בחוות הדעת של השמאי רענן הלל, וקבע כי המשיבה זכאית לקזז סך של 30,325 ש"ח, ולכן נותרה המשיבה חייבת למערער סך של 1,381 ש"ח (נכון ליום 29.1.03).
בשים לב לקביעה זו, שמשמעה דחיית מרבית טענות המערער, חייב בית משפט קמא את המערער לשלם למשיבה שכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ש"ח, וכן קבע כי יישא בכל הוצאות המשיבה, לרבות שכר טרחת השמאי.
7. בערעורו מעלה המערער שתי טענות; לא הוכחה טענת הקיזוז; לא הוכח הסכום אותו יש לקזז. המערער אינו חולק על שאר קביעותיו של בית משפט קמא. המשיבה מצדה לא הגישה ערעור נגדי, כך שלצורך הדיון בערעור עומדות קביעות בית משפט קמא לעניין חוב דמי השכירות בעינן.
8. המערער טוען כי לא היה מקום להכיר בזכות הקיזוז של המשיבה, שכן המשיבה כלל לא טענה לקיזוז בכתב הגנתה. כן טוען הוא כי תנאי להכרה בזכות הקיזוז הינו כי המקזז ישלח הודעת קיזוז כדין. הודעה כזו לא נשלחה על-ידי המשיבה.
המערער מוסיף וטוען כי בתצהירו של מר יואל יום טוב, בנה של המשיבה, לא פורטו העבודות שבוצעו בדירה, מתי בוצעו וכדומה, ולא פורטו הסכומים ששולמו על-ידי המשיבה. לטענתו, לא היה מקום לסמוך על חוות דעת השמאי שהוגשה מטעם המשיבה, שכן השמאי כלל לא ראה את הדירה לפני השיפוצים, לא ראה קבלות או מסמכים של העבודות, ולכן לא יכול היה להעריך את היקף העבודות שנדרשו. לבסוף טען המערער כי טעה בית המשפט כאשר הכיר בזכותה של המשיבה לקיזוז עבודות שבוצעו לשיפוץ גג הבית, שכן הגג לא הושכר למשיבה, הוא אינו חלק מהדירה, והמשיבה מחזיקה בו כפולשת.
9. המשיבה מצדה תומכת בפסק דינו של בית משפט קמא וטוענת כי די היה בהעלאת טענת הקיזוז בכתבי ההגנה. כן טוענת היא כי חוות דעת השמאי שהובאה מטעמה מספקת להוכחת עלות השיפוצים.
10. התייחסות לטענות הצדדים מחייבת פנייה לסעיף 68 לחוק חוק הגנת הדייר (נוסח משולב), התשל"ב-1972, הקובע:
(א) בעל הבית חייב לתקן את התיקונים הדרושים להחזקת הבית במצב תקין וראוי לשימוש, כמפורט בתקנות באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, חוץ מתיקונים באותם חלקי הבית שהם בשימושו הייחודי של הדייר.
(ב) תיקונים בחלקי הבית שהם בשימושו הייחודי של הדייר ואינם תיקונים כאמור בסעיף קטן (א), חייב בהם הדייר והוצאות תיקונים אלה יחולו עליו; דייר שלא ביצע תיקונים שהוא חייב בהם כאמור והתיקונים דרושים לשמירת בטחונו או בריאותו של דייר אחר או למניעת נזק לבית, רשאי בעל הבית לעשותם והדייר חייב לאפשר לו עשייתם, ובלבד שבעל הבית הודיע על כך לדייר מראש ובכתב ונתן לו בהודעה זמן סביר לעשיית התיקונים.
(ג) לא ביצע בעל הבית תיקונים כאמור בסעיף קטן (א) הדרושים לשמירת בטחונו או בריאותו של דייר, חוץ מתיקונים המצריכים עבודות בניה יסודיות, רשאי הדייר לעשותם, ובלבד שהודיע על כך לבעל הבית מראש ובכתב ונתן בהודעה זמן סביר לעשיית התיקונים, ובתנאי שלא יגרום נזק לבנין.