השופט אברהם אברהם
רקע
1. במרכזו של סכסוך עומדת פיסת קרקע כלשהי בנצרת, עליה בנוי מבנה בן שתי קומות. 7/8 חלקים מן הבעלות רשומים בשמה של המשיבה; השמינית הנותרת רשומה בשמו של מישל ג'ובראן ז"ל (להלן - 'המנוח'). המנוח התגורר בקומה התחתונה של הבית. בקומה העליונה גרה גב' נאג'לה ג'סאר ז"ל; בשנת 1979 היא נפטרה, שאז תפס המנוח גם בקומה זו שבבית, לטענת המשיבה - שלא לפי הסכמתה או הסכמת המנוחה, משמע פלש אליה.
2. בשנת 1985 הגישה המשיבה תביעה לסילוק ידו של המנוח מהמקרקעין. היא ביקשה גם לחייבו בדמי שימוש ראויים בחלק של הקרקע אליה הוא פלש. נוסף על כך היא ביקשה לפרק את השיתוף במקרקעין. את המנוח ייצג עו"ד נחמן ברטוב.
3. ביום 3.2.1999 ניתן פסק דין חלקי (בידי כב' השופט נ' ממן), שהורה על פירוק השיתוף על ידי מכירה למרבה במחיר, כאשר הקומה התחתונה תימכר כאשר המנוח הוא דייר מוגן בה. בדמי המכירה יחלקו, כך נפסק, המשיבה והמנוח, לפי חלקיהם בבעלות. כמו כן נקבע שווי דמי המפתח (לקומה התחתונה), מהם יקבל המנוח שני שלישים. שווי החלקה (עם הדיירות המוגנת) הועמד על 105,000 דולר. נוסף על כך נקבעו דמי שימוש ראויים לעבר בסך 200 דולר לחודש, ולעתיד - 300 דולר לכל חודש.
4. שני הצדדים ערערו על פסק הדין בפני בית המשפט המחוזי בנצרת, וזה דחה אותם למעט שינוי אחד ששינה בפסק הדין, ועל פיו הועמדו דמי השימוש הראויים, הן לעבר והן לעתיד, על סך 200 דולר לחודש.
5. בחודש מרס 2000 הלך המנוח לבית עולמו. כתב התביעה תוקן, על כן, ובמקום המנוח בא עזבונו, באמצעות מנהל העזבון, ראיק ג'ובראן ז"ל (להלן - 'המנוח ראיק'), והריהו אחד מבניו של המנוח.
6. לאחר מות המנוח נשאה ונתנה המשיבה עם המנוח ראיק ואחיו (המערער 6), משא ומתן שעלה יפה, ובסופו הגיעו הצדדים לידי הסכמה, לפיה הפירוק ייעשה בעין, על ידי חלוקת המקרקעין לשתי חלקות נפרדות, שסומנו לשם כך במספרים 57 ו-58, כאשר כל אחד מבעלי הדין קיבל חלקה אחת לעצמו (למשיבה יועדה חלקה 57, ולעזבון המנוח - חלקה 58). את חלקה 57 היה על יורשי המנוח לפנות ולמוסרה לידי המשיבה עד יום 31.12.2004. עוד הוסכם על מינוי של מומחה, לשם קביעת תשלומי האיזון. ההסכם קיבל ביטוי במסמך שהוגש לבית המשפט על ידי הצדדים, וזכה לסימון
במש/1
. חתמו עליו נציגי המשיבה, מחד, והמנוח ראיק והמערער 6, מאידך.
7. בשנת 2004 נפטר גם המנוח ראיק. בישיבת יום 10.2.2005 שנתקיימה לאחר מותו נכחו עו"ד גאליה בשם המשיבים ועו"ד ברטוב בשם המנוח. נוכח בישיבה גם בנו של המנוח, המערער 6. באותה ישיבה הודיע ברטוב על ההסכם במש/1, שנחתם שלא על ידו כי אם על ידי המנוח ראיק והמערער 6. משום פטירת המנוח ראיק הורה בית המשפט, בהסכמת הצדדים, על תיקון כתב התביעה, ועתה היו כלל יורשי המנוח לנתבעים. המערער 6 נתבקש למסור את כתבי בי-הדין לידי כלל הנתבעים.
8. הישיבה הבאה בבית משפט קמא נתקיימה ביום 3.1.2006, שאז התייצבו עו"ד סאמר מטעם המשיבים, עו"ד ברטוב מטעם עזבון המנוח, והמערער 6 בעצמו. איש מבין היורשים האחרים לא התייצב לדיון. בהודעתם לבית המשפט הבהירו הצדדים, כי הם חלוקים אודות זהות המומחה, אותו היה על בית המשפט למנות בכדי לשום את תשלומי האיזון, והכל - על פי פסק הדין החלקי שיצא מלפני כב' השופט נ' ממן. הצדדים הפנו את תשומת לב בית המשפט לכך, כי המחלוקת באה לידי ביטוי בהסכם במש/1, כאשר תחילה נרשם אברהים דוירי כמומחה המוסכם, שמו נמחק ובמקומו בא גלעד יצחק.
באותו מעמד הגישו הצדדים לבית המשפט ההסכם, והשופט קמא סימנו בסימון במש/1. בית המשפט נתן בידי הצדדים לבוא בדברים על מנת להסכים על זהות המומחה, שאם לא כן יקבע את זהותו בכוחות עצמו.
9. לאחר אותה ישיבה מיום 3.1.2006 הודיעו הצדדים לבית המשפט על הסכמתם למינויו של דווירי כמומחה, לשם קביעת תשלומי האיזון. בעקבות הסכמה זו החליט בית המשפט, ביום 31.1.2006, על מינויו של דוירי, 'לצורך עריכת תשלומי איזון נוכח החלוקה המוסכמת של החלקה על ידי הצדדים'.
10. אברהים דווירי הניח לפני בית המשפט את חוות דעתו, ובה הוא שם את תשלומי האיזון והעמידם על סך 96,993 דולר. בית המשפט זימן את בעלי הדין לדיון, בו תישמענה ראיות ויישמעו סיכומי טענות על פה, ביום 3.7.2006.
11. לישיבת יום 3.7.2007 התייצבו עו"ד סאמר מטעם המשיבים, ועו"ד ברטוב. לפי שהודיע האחרון, הוא ייצג באותה ישיבה את המערער 6. האחרון התייצב בעצמו, ואף העיד בשם ההגנה. בסופו של אותו יום סיכמו בעלי הדין את טענותיהם, ובית המשפט קמא פסק את פסקו, ובו הוא הורה על פירוק השיתוף במקרקעין על פי ההסכם במש/1. נוסף על כך הוא קבע את תשלומי האיזון, על יסוד חוות דעתו של השמאי דוירי.
הערעור
12. יורשי המנוח אינם משלימים עם פסק הדין, ומכאן ערעורם. בפיהם שתי טענות (לפי הסדר שהופיעו בהודעת הערעור):
הטענה האחת - כי בחוות דעתו של השמאי דווירי נפלה טעות, על שום שהוא הניח, כי לחלקה 58 (שנועדה למערערים) עתידה להיסלל דרך גישה מצידה הצפוני, הנחה שגויה לטענתם; הנחה שגויה זו הטעתה את בית המשפט קמא, והביאה אותו ליתן את פסק הדין כפי שנתנו.
והטענה האחרת שבפי המערערים - ההסכם במש/1 אינו עשוי לחייבם, הואיל והוא לא נחתם על דעתם, כיוון שבעת חתימתו (בידי המנוח ראיק ובידי המערער 6), פג תוקף מינויו של המנוח ראיק כמנהל עזבון אביו.
דיון
13. בערעורם של המערערים, על שני חלקיו, אין כל ממש. את הדיון בערעורם יש לעשות שלא לפי הסדר בו העמידו את שתי הטענות שבפיהם. ראש לכל יש לראות את תוקפו של ההסכם במש1 ואם זה עומד על מכונו, כי אז פסק הדין ניתן על פיו, וכל שנותר הוא לקבוע את תשלומי האיזון, מועד הפינוי וכד'.