כב' השופט זיאד הווארי:
בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעפולה שניתן בתיקים אזרחיים מאוחדים מס' 4632/01, 3052/02, ע"י כב' השופטת ג'אדה בסול ביום 17/6/07.
1.
רקע עובדתי:
א. המשיבה הנה חברה קבלנית העוסקת בעבודות עפר.
ב. המשיבה זכתה במכרז של החברה הכלכלית גליל עליון בביצוע עבודות להקמת אתר אשפה באתר "תאנים" בחצור הגלילית.
ג. המערערים עוסקים בעבודות איטום.
ד. בתאריך 17/11/00, נחתם הסכם בין המשיבה לבין המערערים לביצוע עבודות האיטום באותו פרוייקט.
ה. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לאותו הסכם, פרשנותו ומשמעויותיו. בעקבות זאת הגישו המערערים נגד המשיבה בת.א 4632/01 תביעה כספית על סך 644,932 ש"ח, לטענתם סכום זה הנו יתרת הכספים שהם זכאים לקבל מאת המשיבה לאחר שסיימו ביצוע העבודות שהם לקחו על עצמם לבצע.
ו. מנגד, הגישה המשיבה נגד המערערים בקשה לביצוע שיק על סך 336,376 ש"ח שנמשך מחשבונם של המערערים, שהוצג לפרעון וחולל בשל מתן הוראת ביטול. המערערים הגישו התנגדות שנתקבלה בהסכמה והתיק קיבל מס' ת.א. 3052/02. הדיון התנהל במאוחד בשני התיקים, אשר בעקבותיו ניתן פסק הדין עליו הערעור.
2.
פסק דינו של בית משפט קמא בתמצית:
בית משפט קמא סקר תחילה את הוראת ההסכם וכן טענות הצדדים ולפני שניגש לניתוח ראיות הצדדים, הדגיש את הכלל הדיוני על פיו גדר המחלוקת הדורשת הכרעה הינה כפי שעולה מכתבי הטענות ואין להתיר חריגה מעבר לאמור בהן, בנוסף קבע כי אין להתיר הגשת ראיות נוספות שצורפו לסיכומים ללא רשותו של בית המשפט.
באשר לראיות המערערים קבע בית המשפט, כי גב' סימה בר און (להלן: "גב' בר און"), היא העדה היחידה אשר העידה מטעם המערערים, גב' בר און בתצהירה טענה לזכאות המערערים לסכומים גבוהים יותר מסכום התביעה מבלי ליתן הסבר המניח את הדעת ומבלי שנתבקש תיקון התביעה. בהקשר לעדותה של גב' בר און, ציין בית המשפט כי המדובר בעדות יחידה של בעל דין כאשר בעלה, אלי בר און (להלן: "מר בר און") שאף הוא בעל דין והוא זה החתום על ההסכם והוא זה אשר עבד בפועל בשטח וניהל דין ודברים עם המשיבה ונציגיה, נמנע מלהעיד על אף שעדותו נראית להיות עדות חיונית וחשובה למערערים. ההימנעות מהעדתו פועלת לרעת המערערים. לגוף העדות של גב' בר און, בית משפט קמא בחן את תשובותיה בחקירתה הנגדית בתיק העיקרי, מול אלה שניתנו בדיון שהתקיים בבקשה לביטול צו העיקול הזמני והמסמכים המצויים בפני בית המשפט. בנוסף, התייחס לחלק מהמסמכים שצורפו וכן לעדות גב' בר און בנוגע להנחה של 5% שניתנה למזמין וכן בנוגע לתעודת האחריות.
באשר לסכומים אשר שילמה המשיבה למערערים, קבע בית משפט קמא, כי גב' בר און לא ידעה לתת הסבר המניח את הדעת לשוני בעדותה, באשר לסכומים ששולמו בפועל ע"י המשיבה.
באשר להכחשת גב' בר און בעדותה לכך שמדובר בחוזה גב אל גב, קבע בית משפט קמא כי הכחשה זו אין לה תימוכין, וכי הרושם שנוצר, הנו של נסיון לשנות את תנאי החוזה ותנאי התשלום מסיבות השמורות עם המערערים עצמם, ואם מדובר בשאלה של כדאיות העסקה, הרי שעל התנאים האלו הסכימו המערערים ואין הם יכולים להתנער מהתחייבותם או להכתיב את שינוי התנאים בחוזה.
באשר לעבודות החריגות או הנוספות, קבע בית משפט קמא, כי המערערים בסיכומיהם מתעלמים מהוראות החוזה בדבר אישור עבודות חריגות או נוספות, המחייבות הגשת ניתוח מחיר העבודה והאישור, אמורים לבוא לידי ביטוי ביומני העבודה, דבר אישורם והנוהל שהיה בפועל ניתן היה לשמוע מפיו של מר בר און שהוא זה שעבד בפועל בשטח והימנעותו מעדות יש בה כדי להוות משקל שלילי לחובת המערערים. הוסיף כי העבודות הנוספות להן טוענים המערערים בחלקם הארי, כלולים בכתב הכמויות המקורי כך שאין מדובר בעבודה נוספת, בחלקן לא הוגש ניתוח מחיר לאישור ועבודה אחת (תעלה היקפית), אין תימוכין לכך כי זו אכן בוצעה על ידי המערערים.
לענין הספקת החומרים, קבע בית משפט קמא, כי המערערים אינם מתמודדים עם הוראות החוזה בדבר התחייבותם לספק חומרים לאתר.
באשר לטענת המערערים לפיה חלק מהעבודות שבוצעו על ידם היו תוצאה של רשלנות המשיבה ואנשיה וחייבו ביצוע עבודות בשנית, לרבות שימוש ביריעות, נותרו כטענות בעלמא ללא כל ביסוס וללא כל אסמכתא מספקת לכך.
בית משפט קמא הגיע בסופו של יום למסקנה כי בחינת תמונת המצב, נכון ליום הגשת התביעה, מלמדת כי מהמסמכים והעדויות שהונחו בפניו, עולה תמונה לפיה באותה נקודת זמן, המערערים לא היו זכאים לקבל כספים נוספים מהמשיבה, אלא הם היו ביתרת חובה ושולמו להם כספים ביתר. בית המשפט הוסיף כי בהעדר גרסה ברורה ואחידה של המערערים, התעלמותם מהוראות החוזה, הן באשר למחיר היחידה והן באשר לתנאי התשלום, תנאי החוזה ומנגנון אישור העבודות הנוספות ובהינתן עדותה היחידה של גב' בר און שלא ניתן להסתמך עליה לקביעת ממצאים, בנסיבות אלה, מצא בית משפט קמא לנכון, לאמץ את גרסת המשיבה, אשר לפי חישוביה, זכאים המערערים לקבל יתרה בסך 49,508 ש"ח + מע"מ. לאור מסקנה זו, חייב בית משפט קמא את המשיבה לשלם למערערים את הסכום הנ"ל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 15/7/02 ועד התשלום המלא בפועל.
באשר לתביעה השטרית של המשיבה, קבע בית משפט קמא כי המדובר בשיק שנמסר על תנאי, אין תימוכין לטענת המשיבה לפיה, השיק נועד להבטחת קיום התחייבויות המערערים כלפיה, בענין זה בית משפט קמא העדיף את גרסת גב' בר און, לפיה השיק נמסר במסגרת עסקת רכישת היריעות, היריעות סופקו לאתר, המערערים ביקשו את קבלת השיק בחזרה ולא נענו, גם מועד פרעון השיק יש בו כדי לתמוך בגרסת המערערים, כך גם הסכום. בית המשפט אף הוסיף כי הגשת השיק לביצוע נעשתה רק לאחר הגשת התביעה ועושה רושם שזה נעשה כ"קונטרה" להגשת התביעה ולא מעבר לכך. נוכח האמור, דחה בית המשפט את התביעה השטרית.