פסק-דין בתיק עא 1200/05

1.         המנוחה הגב' מלי גולדבליט ז"ל ובנה עו"ד אבי גולדבליט הגישו תביעה כספית נגד בל"ל אצלו התנהל חשבונם. התביעה הוגשה לבית משפט השלום בחיפה ובהסכמת הצדדים נדונה תחילה שאלת החבות.

המדובר הוא בחמישה מקרים בהם נרכשו עבור התובעים קרנות נאמנות בסכום כולל של כ-220,000 ש"ח. השאלה שהיתה במחלוקת היא האם רכישות אלה נעשו בידיעת ובהסכמת התובעים, כאשר לטענת הבנק כל הפעולות נעשו בעקבות הוראות טלפוניות שניתנו על ידי התובע עצמו, בעוד התובע מכחיש טענה זו.

2.         בפסק דינו שניתן ב-3.1.05 דחה בית משפט השלום (כב' השופט אליקים) את התביעה.

            משכך, הגישו המערערים את הערעור שבפנינו על פסק הדין, חזרו בעיקרו על טענותיהם בפני הערכאה הראשונה תוך שהם מציינים כי מקום שההכרעה מבוססת על מסמכים, אין לערכאה הראשונה יתרון על ערכאת הערעור. הבנק, חוזר אף הוא על טענותיו ומבקש לדחות את הערעור.

3.         בפסק דינו ציין בית משפט השלום כי התובעים שבפניו היו בעלי חשבון משותף בבנק (יחד עם אבי התובע) כשלכל אחד מבעלי החשבון היתה הרשאה לפעול בחשבון לרבות בנושא ניירות ערך.

            בית המשפט מפרט כי במהלך שנת 1993 פדו התובעים תוכניות חסכון וכי בתקופה שבין 23.12.93 ל-17.2.94 בוצעו חמש פעולות רכישת קרן נאמנות בסכום כולל של 219,586 ש"ח. ב-29.3.99 מכרו התובעים את כל קרנות הנאמנות תמורת סכום של 277,440 ש"ח וב-15.3.01 הוגשה התביעה, כשבע שנים מהיום שנודע לתובע, לטענתו, על ביצוע הפעולות בחשבון.

            בית המשפט הדגיש כי הצדדים הסתמכו כל אחד על עד יחיד בשאלת קיום שיחות הטלפון בין הצדדים. לאחר ששמע את תוכן העדויות התקשה להחליט רק על בסיסן לטובת אחד הצדדים באופן מכריע. בית המשפט ציין את התרשמותו מעדות והתנהגות התובע וכך גם ביחס למר ברגמן העד מטעם הבנק.

            משזה היה המצב החליט בית המשפט להכריע במחלוקת על בסיס המסמכים שהוצגו בפניו, ולהעדיפם על עדויות שני העדים.

            בית המשפט מפרט בפסק דינו את מחשבתו ואת מסקנותיו. לגישתו, ניתוח התנהגות התובע בשלושת המועדים - מועד פדיון תכנית החסכון, המועד בו טען התובע כי נודע לו לראשונה על רכישת קרנות הנאמנות והמועד בו מכר התובע את תיק ניירות הערך, מראה כי התובע ידע והסכים לפעולות שנעשו בחשבון.

            בין היתר ציין בית המשפט שלא ניתן להתעלם מהעובדה כי התובע מכר את קרנות הנאמנות רק כ-5 שנים לאחר שנודע לו, לטענתו, על רכישת קרנות הנאמנות, והזכיר גם הודעות ששלח הבנק בדבר פרעון תכנית החסכון ורכישת קרנות הנאמנות ואת הימנעותו של התובע מהסתייגות כלשהי מהפירוט שנמסר לו בדבר תיק ניירות הערך במהלך הזמן.

בפסק הדין נותחה גם משמעותם של שלושה מכתבים שכתב התובע עצמו (מיום 11.5.94, 21.9.94, 18.12.94), שמהם הסיק בית המשפט כי התובע לא היה אדיש למתרחש בחשבון וכי רכישת קרנות הנאמנות היתה בהסכמתו ובידיעתו המלאה.

בית המשפט סבר כי תוכנו של מסמך שכתב העד מטעם הבנק (ת/6) אמין ומשקף נאמנה את התרחשות האירועים.

לאחר שניתח את המסמכים השונים ופירט את התרשמותו ומסקנותיו, מציין בית המשפט כי שילוב האמור במסמכים אינו מותיר ספק כי התובע ידע והסכים לכל פעולות הבנק ודין התביעה להידחות.

4.         שקלנו את טענות המערערים והמשיב. פסק דינו של בית משפט השלום מנומק, מפורט, הגיוני, ומקובל עלינו במלואו, כולל פרשנותו של בית המשפט למסמכים השונים.

            סבורים אנו כי לטענות המערערים ניתנה תשובה הולמת בידי בית משפט השלום, המבוססת היטב על הראיות שהונחו בפניו ועל השכל הישר.

מסקנתנו היא כי פסק דינו של בית משפט השלום בדין יסודו.

5.         משכך, דינו של הערעור להידחות וכך אנו מורים.

המערערים ישאו בשכר טרחת עו"ד ב"כ הבנק בסכום של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ, שיועברו ע"י המזכירות לידי ב"כ הבנק מתוך הפקדון שהופקד על ידי המערערים.

יתרת הפקדון מעבר לסכום הנ"ל , ככל שתיוותר - תוחזר לידי ב"כ המערערים.