הנשיא מנחם בן דוד
:
בפנינו שני ערעורים שהדיון בהם אוחד מאחר ושניהם מכוונים כנגד אותו פסק דין. העובדות הצריכות לענין הן כדלהלן. המשיב בשני הערעורים הוא נעם גיל, מי שהיה התובע בתיק אז' 7651/04 של בית משפט השלום בנצרת, (להלן הוא יקרא
"המשיב"). המשיב היה מעורב בשתי תאונות דרכים בהן נפגע שעה שרכב על אופנועו.
התאונה הראשונה ארעה ביום 23/12/1999 ומבטחת נהיגתו היתה המערערת בתיק 1234/07, חברת הכשרת הישוב - חברה לביטוח בע"מ, שלהלן תיקרא
"הכשרת הישוב". התאונה השניה התרחשה ביום 15/9/2000 והמבטחת אז היתה המערערת בתיק ע"א 1190/07, מגדל חברה לביטוח בע"מ, שלהלן תיקרא "
מגדל". בשתי התאונות נפגע המשיב בשוק רגלו השמאלית. בתיק התובענה נשוא הערעור, כרך המשיב יחד את תביעותיו בגין שתי התאונות. הערכאה הדיונית מינתה, בהסכמת בעלי הדין, את פרופ' רופמן לשמש כמומחה רפואי מטעם בית המשפט וזה קבע כי נכותו הרפואית הכוללת של המשיב הינה בשיעור של 10% על פי תקנה 48 (ד) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשל"ז - 1956. המומחה קבע כי למשיב נותרה בקרסול רגל שמאל הגבלת תנועה ניכרת, הגבלה שמקורה בשברים ובניתוחים שהוא עבר בעצם הטיביה משמאל.
בראשונה זקף המומחה את שיעור הנכות לחובת שתי התאונות המדוברות באופן שווה כך שנקבע שכל אחת מהן הסבה למשיב נכות צמיתה בשיעור של 5%. בהמשך ובעקבות שאלת הבהרה ששוגרה אליו, בצרוף חומר רפואי, תיקן המומחה את חוות דעתו וקבע כי יש לחלק את האחריות לנכות בחלקים שווים בין שתי התאונות הנדונות והפגיעה שסבל המשיב בעת שירותו הצבאי, ובאופן כזה נזקפה לחובת כל אחת משתי התאונות נכות בשיעור של 3.33%.
לאחר שהסתיימו ההליכים המקדמיים הגישו ב"כ בעלי הדין תחשיבי נזק, אליהם צורפו מסמכים שונים. מתוך פרוטוקול בית המשפט עולה כי בישיבה מיום 15/2/2006 הועלתה על ידי בית המשפט הצעה כלשהי לסיום ההתדיינות. הצעה זו לא התקבלה. בהמשך הסכימו ב"כ בעלי הדין להסמיך את בית המשפט לפסוק את שיעור הפיצויים המגיעים למשיב על דרך הפשרה וזאת בהתאם להוראות סעיף 4 (ג) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975. הוסכם כי הצדדים יקדימו לכך הגשת סיכומים. לאחר הדברים הללו הגישו ב"כ בעלי הדין סיכומים לתיק. ב"כ המשיב טען, בין היתר, כי יש לחייב את הכשרת הישוב ומגדל בתשלום פיצויים בגין מלוא שיעור הנכות שנותרה אצל המשיב, בלא לזקוף כל שיעור לחובת השירות הצבאי. המערערים, הכשרת הישוב ומגדל ביקשו לדחות טענה זו.
המשיב עתר בסיכומיו לפיצוי כולל בסכום העולה על מיליון ש"ח. ב"כ הכשרת הישוב הציע לפסוק למשיב פיצויים בסך 11,000 ש"ח וחברו הציע לפסוק לו, בגין התאונה האחרת סך של 19,000 ש"ח. בסופו של יום חייב בית המשפט את מגדל בתשלום פיצויים בסך 150,000 שקלים חדשים, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 10% וכסכום הזה גם את הכשרת הישוב. שתי המערערות מתרעמות על שיעור הפיצוי הגבוה שנפסק לדעתם לטובת המשיב ועל כך ערעוריהם.
לאחר שקיימנו דיון מקדמי בערעורים, הורינו על הגשת סיכומים בכתב. אלה הוגשו ומונחים בפנינו ועתה עלינו להכריע הדין.
ב"כ המערערות טוענים איש-איש בתורו, כי הם מודעים להלכה השוררת והמחייבת ולפיה בית המשפט אינו נוטה להתערב בפסק דין שניתן על דרך הפשרה, אך חרף זאת סבורים הם שזה המקרה הנדיר בו יחרוג בית המשפט מהכלל האמור. מגדל מצרפת לערעורה ולטענותיה גם השגה על החלטתו של בית המשפט בתיק בש"א 1012/07, אשר ניתנה בפסק הדין עצמו, ובגדרה קיבל בית המשפט את התנגדותו של המשיב לצירופו של מסמך שערך רואה החשבון ברקוביץ' וצורף לסיכומי מערערת זו. מסמך זה יקרא להלן
"מסמך ברקוביץ'". על כך נוסיף עוד ונפרט בהמשך.
כאמור מסבירות המערערות כי הן מודעות למדיניות המשפטית הנוהגת ולפיה, ככלל לא תתערב ערכאת הערעור בשעור הפיצויים שפסק בית משפט על דרך הפשרה. לכך נוסיף אנו ונציין שאם זה הדין הרי על אחת כמה וכמה לא תתערב ערכאת הערעור, למעט במקרים נדירים, שעה שמדובר בהשגות על שיעור הפיצויים בלבד.
בשלב זה אעבור למסירת נתונים ספציפיים אודות המשיב. הוא יליד שנת 1958 והיה כבן 41 ו - 42 בהתאמה, בעת התרחשות התאונות. הוא הינו מהנדס מכונות במקצועו ועובד כעצמאי בתכנון ופיתוח כלים ומכשירים למזמיני עבודה שונים ובהם משרד הבטחון, רפא"ל ומוסד הטכניון. בגין כל אחת מהתאונות נזקק המשיב לאשפוזים וניתוחים. המשיב צירף לתחשיבי הנזק שהגיש תעודות מחלה שניתנו לו על ידי הרופאים המטפלים ומתוכם עולה כי בגין התאונה הראשונה אושרו לו 145 ימי מחלה ובגין חברתה 98 ימים. המשיב נזקק בגין התאונות לעשרות רבות של טיפולי פיזיוטרפיה.
לתחשיבו ולסיכומיו בבית משפט קמא, צירף המשיב אישור שנערך על ידי רואי החשבון כרם-פרץ והמעיד על שיעורי הכנסותיו, בשנים הרלבנטיות כפי שדווחו לשלטונות המס ובהן עדות לכאורה לירידה חריפה, בהכנסת עסקו. המשיב טוען שהפסדי הכנסתו היו גדולים משעור הנכות הרפואית שנקבעה ומפנה לכך שלפי הערכתו של פרופ' רופמן, הרי בעקבות הפגיעה בקרסול הוא עשוי לסבול בעתיד הגבלות במפרקים נוספים. המשיב מבסס את תחשיבו על רמת השתכרות גבוהה, בטרם התאונות, ומבקש לפסוק את הפסדי שכרו על בסיס שילוש השכר הממוצע במשק בניכוי מס הכנסה על פי הדין.
ב"כ המערערות תוקפים את שיעורי הפיצויים שנפסקו לטובת המשיב תוך שהם מתבססים בעיקר על הטענה כי שיעור הפיצוי שנפסק בגין כל אחת מהתאונות הינו מופרז באופן קיצוני ביחס ל"מקובל" לדבריהם בתיק מעין זה, שעה שלחובת כל אחת מהתאונות נזקפת נכות רפואית בשיעור של 3.33% בלבד, משל חישוב הפיצויים בגין תאונות שהותירו שיעורי נכות נמוכים, הינו בהכרח ענין סכמטי או סטטיסטי ולא היא. למעשה אין בפי המערערים כל טענה ספציפית שתצביע על טעות רבתי מסוימת בפסיקתו של בית משפט השלום.
בעת גיבוש שיעור הפיצויים בהליכים משפטיים והדבר נכון גם כאן, קיימים נתונים שונים וטענות סותרות של בעלי הדין. לבית המשפט על פי הרכבו המשתנה יכולה להיות גישה כזו או אחרת למכלול הנתונים שמובאים בפניו ולהסקת מסקנות מתוכם. לטעמי בית המשפט הערעורי יתערב בשיעור הפיצוי שנפסק על דרך הפשרה, רק אם יוכח בפניו כי הסכום שנפסק הינו בלתי סביר על פי כל אחת מהגישות האפשריות ביחס לטעמי ונימוקי בעלי הדין. זה אינו המצב בעניננו. אימוץ המארג העובדתי ומסכת טענותיו של המשיב, יכול להצדיק את הסכומים שנפסקו כאן וזאת בזיקה לנתונים הספציפיים הנוגעים למשיב. כאן יש לשוב ולהזכיר כי המשיב עתר בסיכומיו בפני הערכאה הדיונית לפיצוי כולל העולה על מליון שקלים חדשים ולא באה מצד המערערות כל טענה באותה עת כי דרישת סכום מעין זה חורגת מכל סכום אפשרי שבעלי הדין ראו מול עיניהם בעת גיבוש ההסדר הדיוני. לדעתי לא מתגלה כאן כל עילה מזו המוכרת בפסיקה, אשר תצדיק התערבות בפסק הדין. כיוון שכך לא ראיתי מקום להתערב בשיעור הפיצוי שראה בית המשפט לנכון לפסוק בגין כל אחת מהתאונות.
כאן המקום להתייחס להשגותיה של מגדל על החלטתו של בית המשפט בענין "מסמך ברקוביץ". כפי שהסברנו קודם לכן המשיב צירף לתחשיב הנזק שהוגש בבית משפט השלום אישור שניתן על ידי רואי החשבון כרם-פרץ ובו סוקרים הנ"ל את הכנסותיו והוצאותיו של המשיב בשנים הרלבנטיות. מסמך זה היה לנגד עיני המערערות שעה שהסכימו על מתן פסק דין על דרך הפשרה. בהגיע תורה לסכם, צירפה מגדל לסיכומיה, זאת לראשונה, את מסמך ברקוביץ'. המשיב פנה לבית המשפט בתיק בש"א 1012/07 וביקש ממנו להוציא את המסמך האמור מתוך התיק, ושלא להביאו במנין שיקוליו בעת גיבוש סכומי הפיצוי. למגדל ניתנה האפשרות להגיב לבקשה והיא עשתה כן. בפסק הדין שילב כאמור בית משפט קמא את החלטתו בענין בקשת המשיב, קיבל את טענתו והתעלם מהמסמך האמור. מגדל משיגה בערעורה גם על החלטה זו.
לדעתי גם דינה של השגה זו להידחות. במה דברים אמורים? מגדל ביקשה לצרף את המסמך האמור כתגובה למסמך שערכו כרם-פרץ כשלטענת הטוען יש בו רק ניתוח חשבונאי של הנתונים שבאישור הראשון. גם אילו כך היו פני הדברים, והדברים אינם כך כפי שאסביר, לא ניתנה למערערים הרשות לצרף לסיכומיהם בבית משפט השלום ראיות שלא הובאו קודם לכך לידיעת הצד השני ולא עמדו בפניו שעה שגיבש עמדתו בשאלת הסמכתו של בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה וכבר מטעם זה לא היה מקום לצרפו כפי שנעשה הדבר. יתרה מכך, עיון במסמך האמור מלמד על כך שאין מדובר במסמך "תמים" הבא רק לבאר נתונים מספריים. המסמך האמור, על פי תוכנו והאמור בו, הינו בגדר חוות דעת לכל דבר, אם כי הוא לא ערוך כך על פי דרישת הדין, כאשר הוא כולל פרק שלם שכותרתו "הערכות ומסקנות" ושם מחווה מר ברקוביץ' את דעתו המקצועית כיצד השפיעו התאונות (או יותר נכון לא השפיעו) על היקף הכנסותיו של המשיב ועל התקשרויותיו עם לקוחותיו. זו עדות סברה לכל דבר שלא ניתן היה להגישה מבלי שנערכה כחוות דעת ומבלי שניתנה האפשרות לבעל הדין האחר לחקור את עורכה וזאת בשונה ממסמך כרם-פרץ אשר עמד לנגד עיני המערערת בעת שנתנה הסכמתה לילך כאן על דרך הפשרה והיא גם לא ביקשה לחקור את עורכו. לא היה מקום איפוא לצרף את חוות דעתו של ברקוביץ', וכך יש להגדיר המסמך האמור, לראשונה עם הגשת הסיכומים וכאשר הוא לא הוצג בפני המשיב בשום שלב קודם, גם לא בטרם נתן הסכמתו למתן פסק הדין על דרך הפשרה.
יש איפוא לדחות גם את השגתה של מגדל על החלטתו של בית משפט קמא בענין "מסמך ברקוביץ'".
אציע לחברי לדחות את שני הערעורים על כל חלקיהם ולחייב את כל אחת מהמערערות לשלם למשיב שכר טרחת עו"ד בגין הליך זה וזאת בסך של 10,000 שקלים חדשים בתוספת מע"מ כחוק.
____________________
מנחם בן דוד, נשיא - אב"ד
השופטת נחמה מוניץ
: