פסק-דין בתיק עא 11297/07

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ר' וינוגרד) מיום 27.6.07, בת"א 1518/04, במסגרתו נפסק למערער פיצוי בסך כולל של 432,400 ש"ח, בתוספת שכר טרחה והוצאות, בגין נזקים מיוחדים וכלליים שנגרמו לו כתוצאה מתאונת דרכים בה היה מעורב ביום 26.5.02.

2.         למערער, יליד 1939, תושב רמאללה, נקבעה נכות רפואית בשיעור של 54.5% בגין חולשה בצד גוף שמאל, אובדן חוש הריח וכן פגיעה קוגניטיבית (אף כי בענין אחרון זה לא היתה תמימות דעים נוכח חוות דעתה של המומחית בתחום השיקום, ד"ר גורדון, אותה לא ראה בית משפט קמא להעדיף על פני חוות דעתו של הנוירולוג, ד"ר פינקלשטיין).

3.         עיקר הערעור הופנה לענין כושר השתכרותו של המערער עובר לתאונה וכן לפרק הזמן בו יכול היה להמשיך בעבודה אלמלא התאונה. עוד נטען לענין הסכומים שנפסקו בראשי הנזק של ניידות, התאמת דיור והוצאות רפואיות.

4.         לאחר שעיינו בטעוני ב"כ הצדדים, לרבות אלו שהושמעו במסגרת הדיון היום, באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות בהתאם לתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שכן הממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי בית המשפט מעוגנים היטב בחומר הראיות ומובילים למסקנות אליהן הגיע בית המשפט בפסק הדין שניתן על-ידו.

5.         מעבר לצורך יוער כי המערער היה בן 63 בעת קרות התאונה. הוא יצא לפנסיה במרץ 2004, במלאות לו 65, כשעד למועד זה קיבל שכר מלא ממקום עבודתו, וגם לאחר מכן הוא מקבל פנסיה, כפי שהיה מקבל אלמלא התאונה. אשר ליתר מקורות השכר לגביהם טען ב"כ המערער בפני בית המשפט: לנוכח חולשתן הניכרת של הראיות שהוצגו בנדון, חסד עשה בית המשפט משפסק למערער סכום גלובלי כפי שנפסק. סכום זה נראה לנו ראוי בנסיבות הענין, ואף למעלה מכך.

6.         באשר לראשי הנזק האחרים להם טען בא כוח המערער - גם בעניינם פסק בית המשפט סכומים שהינם מתאימים בנסיבות הענין: בנושא הניידות אמנם הומצאה חוות דעת של כלכלן מטעם המערער, ואולם בית משפט קמא, לאחר שבחן אותה לגופה והשווה אותה לעדויות האחרות שבאו בפניו, מצא כי אין מקום לקבלה בנסיבות שפורטו על-ידו פרט היטב בפסק הדין, ואנו לא מצאנו מקום להתערב בשיקול דעתו בענין. גם בענין התאמת הדיור, בית המשפט התאים את הסכום שפסק לצרכי המערער, כפי שפורטו בחוות דעת המומחית בתחום השיקום. הראיות שבאו בפני בית המשפט לא הצביעו על צורך של המערער להתגורר דווקא בדירת מרתף בת 5 חדרים שנבנתה על-ידי בנו לאחר התאונה. נוסיף עוד כי דוקא טענת המערער בדבר ההיקף הגדול של הרכוש שבבעלותו, לרבות נכסי מקרקעין, בהם דירת מגורים בת שתי קומות בנוסף לקרקע עליה בנה הבן את הבית החדש,  סותרת את דרישתו למימון הכשרת דירת מרתף בבנין שבנה הבן. אשר להוצאות הרפואיות - מעדות בנו של המערער עולה במפורש כי בידי המערער ביטוח רפואי שהיה בו כדי לכסות את הוצאותיו בבית חולים ציבורי, אלא שכדבריו "אני לא אשלח את אבא שלי לבתי חולים כאלה". כמו כן העיד המערער עצמו כי פנה לבית חולים ציבורי ברמאללה, שם לא שילם בגין הטיפול שקיבל. במצב דברים זה צדק בית משפט קמא בהכריעו כי אין מקום לחייב את המשיבות במימון הוצאות רפואיות ברפואה פרטית.

7.         מעבר לכל אלו ראוי להזכיר את הכלל הידוע משכבר הימים כי "אף במקרים בהם נראה לבית המשפט שלערעור כי בפריט זה או אחר היה הוא קוצב סכום שונה במידת מה מן הסכום שנפסק, לא ימיר בית משפט שלערעור  את חישוביו של בית משפט קמא בהערכות ובחישובים משלו. בית משפט שלערעור יתערב רק מקום שבו נפלו טעויות של ממש בפסיקתו של בית משפט קמא וככל שנקבעו על-ידו ממצאים ומסקנות שהינם שגויים ובלתי סבירים" (ע"א 6720/99 פרפרה נ' גולדו (טרם פורסם, 28.8.2005), ע"א 1164/02 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' בן חיון (טרם פורסם, 4.8.2005) וע"א 8283/06 בועז גור אש נ' אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ ואח'(טרם פורסם, 6.1.2008).

8.         בהתייחס לכל אלו נדחה הערעור.

9.         המערער ישלם למשיבים שכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ש"ח בצירוף מע"מ מהיום.

10.       סכום הפקדון יועבר לב"כ המשיבים על חשבון שכר הטרחה שנפסק כאמור.

ניתן היום, ט' בשבט תשס"ח (16 בינואר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

שרה