ע"א
בית המשפט המחוזי בתל אביב
|
1124-05
09/11/2005
|
בפני השופט:
שרה דותן
|
| - נגד - |
התובע:
1. אלי חנניה
2. רבינוביץ פנחס
|
הנתבע:
חמאווי שלמה
|
| פסק-דין |
ערעור זה מופנה כנגד החלטתו של
כב' הרשם אילן ש. שילה מיום 4.1.05 לפיה נדחתה בקשת המערערים להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער.
הרקע העובדתי
.
המערערים והמשיב התקשרו בהסכם עם חברת גרניט בע"מ (להלן:
"גרניט") בהסכם עבודה. בשל הפרתו הנטענת של ההסכם על ידי מערער מס. 1 והמשיב הגישה גרניט בתאריך 17.07.200 לבית המשפט השלום בתל-אביב תביעה לתשלום 20,614 ש"ח נגד המשיב.
בתאריך 5.10.2000 הגיש המשיב הודעה לצדדים שלישיים נגד המערערים.
בתאריך 10.6.2001 ניתן נגד המשיב פסק דין על דרך של פשרה, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, [נוסח משולב] תשמ"ד-1984.
מאחר שהמערערים לא הגישו עד לאותו מועד כתב הגנה להודעה לצד שלישי, ניתן נגדם בתאריך 20.3.02 פסק דין המחייבם לשלם למשיב 12,000 ש"ח בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד.
בתאריך 22.9.2003 כשנה וחצי לאחר מתן פסק הדין הגישו המערערים לבית משפט השלום בתל אביב בקשה לביטולו של פסק הדין בצירוף בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה.
בבקשתם הנ"ל (נספח ג(1) לתיק המוצגים) אין המערערים מציינים מתי קיבלו את פסק הדין ומסתפקים באמירה לפיה זה עתה קיבלו התראות מטעם לשכת ההוצאה לפועל ובסעיף 3 לבקשה נכתב:
"המבקשים הם הדיוטות שעד קבלת ההתראות כאמור לא הבינו כלל כי קיים ועומד נגדם פסק דין סופי".
דהיינו, הם אינם מכחישים את העובדה שידעו על פסק הדין אולם לטענתם בהיותם חסרי השכלה משפטית, לא ייחסו לו כל חשיבות ורק נקיטת הליכי הוצאה לפועל העמידה אותם על טעותם.
מן המקובץ עולה כי בבקשתם להארכת מועד לא הביאו המערערים כל הסבר שיצדיק את התעלמותם הממושכת מההליכים שנפתחו נגדם ומפסק הדין.
בתאריך 22.02.2004 דחה בית משפט השלום את בקשותיהם מן הנימוקים כדלקמן:
"על פי תקנה 201 לתקנות סד"א,1984, בית משפט רשאי לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד אם בעל דין ביקש זאת תוך 30 יום מיום שהומצאה לו ההחלטה. פסק דין ניתן ביום 20.3.02. המבקשים לא טוענים לפגם בהמצאת פסק דין אלא מתרצים השתהותם בהגשת הבקשה בטענה שלא הבינו את פשר הפסיקתא שקיבלו לבסוף. מאחר וחלף המועד הקבוע בתקנות להגשת בקשה לביטול פסק דין, ומאחר והמבקשים לא הציגו בפני סיבה המצדיקה את הגשת הבקשה באיחור רב, אני דוחה את הבקשה".
על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות לערער והמערערים אשר החליפו בינתיים את עורך דינם בחרו להגיש בתאריך 23.3.2004 בקשה שהוגדרה על ידם
"כבקשה דחופה ביותר לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט, בענין דחיית בקשת המבקשים להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין מחמת עיוות הדין החמור ביותר שייגרם למבקשים". במבוא לבקשה מדגיש בא כוחם של המערערים כי לנוכח הזמן הקצר שנותר להגשת בקשת רשות לערער, יום אחד, מבוקש לדון בבקשה זו על אתר.
למרות שבית המשפט לא פעל על פי לוח הזמנים שקצבו לו המערערים ועורך דינם היה מודע לסד הזמנים בו הוא נתון, לא הוגשה הבקשה לרשות לערער במועדה.
בבקשתם החדשה לא הובאו על ידי המערערים עובדות חדשות שיצדיקו את האיחור הרב בהגשתה, אולם הם הרחיבו בתיאור עובדות המקרה והדגישו את העוול העלול להגרם להם אם לא יבוטל פסק הדין.
בהחלטה מיום 24.09.2004 קבעה כב' השופטת גרוסמן כדלקמן:
"הבקשה הונחה היום על שולחני ללא התיק. לא אוכל להעתר ובכלל לדון בה. אם יובא התיק אוכל להתייחס. ברצות המבקשים פתוחה הדרך להגשת בר"ע. כסעד זמני אני מאריכה את המועד להגשת בר"ע למשך 30 יום מהיום".
בהמשך להחלטה זו שבה כב' השופטת ודחתה בתאריך 13.4.2004 את הבקשה לגופה.