1. ערעור זה עוסק בהחלטתה של השופטת אורית יעקבס מבית הדין האזורי בנצרת שלא לפסול עצמה מלישב בדין בתביעתו של המערער (להלן גם:
מר בוקובזה) (בשא 2394/05 עב 1139/04; החלטה מיום 31.10.2005).
2. המערער מביא את עניינו לפנינו בשלישית, לאחר שנדחו שתי בקשות רשות ערעור שהגיש על החלטותיה של השופט יעקבס: האחת, מיום 21.9.2005 ועניינה בין היתר, בגילוי מסמכים ותיקון כתב תביעה. האחרת, מיום 31.10.2005, בה חוייב המערער בהוצאות בסך 1,000 ש"ח בגין דחית בקשתו לפסילת שופט, היא ההחלטה מושא ערעור זה, ובגין דחיית בקשתו לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות בהם חוייב בהחלטת בית הדין האזורי מיום 21.9.2005.
3.
וזה הרקע לערעור: מר בוקובזה הגיש בבית הדין האזורי בנצרת תביעה כנגד המשיבים לתשלום פיצוי הלנת שכר, פיצויי פיטורים והלנתם, דמי הבראה, דמי הודעה מוקדמת, חשבונות טלפון ותשלומים על חשבון קרן תגמולים (עב 1139/04). התביעה, שהוגשה לפני כשנתיים ימים, מצויה בשלבי בירור מוקדמים, כפי הנראה, עקב הגשת בקשות מקדמיות שונות.
4.
הבקשה לפסילת שופט והחלטת השופטת יעקבס:
ביום 12.10.2005 הגיש מר בוקובזה לבית הדין האזורי בקשה לפסילתה של השופטת אורית יעקבס מלדון בעניינו. בבקשה, מוזכרת שורת החלטות ביניים שניתנו מפי השופטת יעקבס בעניין: תיקון כתב תביעה, המצאת מסמכים, תשלום סכומים מוסכמים, מחיקת הנתבע 1 מכתב התביעה וכיוצא באלה. החלטות אלה מלמדות לטעמו של מר בוקובזה על משוא פנים ממשי בניהול המשפט על ידי השופטת יעקבס, תוך פגיעה בזכויותיו הדיוניות ומניעת סעדים המגיעים לו אף בהתאם להודאת בעל הדין שכנגד. צירופן יחד של החלטות אלה מלמד לטענת המערער על דיעה משוחדת של השופטת יעקבס בתביעתו. השופטת יעקבס דחתה את בקשת הפסילה מאחר והבקשה אינה מעלה טעם המצדיק פסילתה. עוד נאמר, כי חוסר שביעות רצונו של המערער מהחלטות שיפוטיות אינו מהווה טעם לפסילת שופט. השופטת יעקבס הוסיפה כי
"את כל הבקשות של המבקש ושל המשיבים, כאחד, שקלתי לגופן ובאופן ענייני, ובהתאם לשיקול דעתי המשפטי החלטתי בהן"
. על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.
5.
טענות הצדדים בערעור: המערער חוזר על טענתו כי צירופן של ההחלטות שנתנה השופטת יעקבס מלמד על כי ננעלה דעתה בתביעתו באופן שאינו בר תיקון. מדובר לטענתו, בהימנעות ממתן צווים נדרשים, בדחיות חוזרות ונשנות של בקשות המערער להורות למשיבים למלא אחר החלטות בית הדין ובחיוביו בתשלום הוצאות. טענת המערער היא, כי מדובר למעשה במשוא פנים במסווה של החלטות שיפוטיות. המשיבים לא הגישו תשובתם לערעור.
הכרעה
6. עיינתי בטיעוניו של מר בוקובזה ובכלל החומר המצוי בתיק בית הדין ואני סבור כי דין הערעור להידחות.
בפתח הדברים יצויין, כי נסיבותיו של הליך זה אינן באות בגדרי
חוק נושאי משרה שיפוטית (מניעה מלשבת בדין)(תיקוני חקיקה), התשס"ד-2004 ובקריטריונים שנקבעו שם לפסילת בעל תפקיד שיפוטי
. משכך, תבחנה טענותיו של המערער בהתאם לאמות המידה לפסילת שופט, כפי שנקבעו בפסיקה לאורך השנים.
סוגית פסילת בעל תפקיד שיפוטי הוסדרה
בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984,
בסעיף 39א לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 ופרק ג1 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991.
הוראות אלה קובעות, כי המבחן לפסלות שופט מלישב בדין הינו
"
חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". הלכה מושרשת היא, כי לא בנקל יורה בית הדין על פסלות שופט. על הטוען לה לשכנע את בית הדין, כי קיים חשש ממשי למשוא פנים וכי דעתו של השופט "ננעלה" כך שלא יוכל לנהל את ההליך באופן אובייקטיבי וליתן החלטה עניינית. קיומו של חשש או חשד בלבד אינם מספיקים בכדי להביא לפסילה
והמבחן לעניין זה הוא
אובייקטיבי
.
כאמור, ערעורו של מר בוקובזה יסודו בשרשרת החלטות שנתן בית הדין האזורי, שיש בהן לטעמו כדי להצביע על משוא פנים ממשי בניהול הדיון על ידי השופטת יעקבס.
הלכה פסוקה היא, כי חוסר שביעות רצון של צד מהחלטות בית הדין, אינה מהווה עילה לפסילת בעלי תפקיד שיפוטי . הדרך להשיג על החלטות שיפוטיות היא בהגשת ערעור או בקשת רשות ערעור, לפי העניין. במקרה דנן, איני מוצא כי נסיבות ניהול ההליך על ידי השופטת יעקבס או ההחלטות שניתנו על ידה, יש בהן כדי להצביע על חשש ממשי כי "נתקבעה" דעתה או כי לא תוכל להכריע בהליך בלב פתוח ונטול פניות.
לכך אוסיף, כי בכל הנוגע לערעור בעניין פסילת שופט, ינתן משקל רב לעמדתו של השופט, הסבור כי אינו מנוע מלישב בדין. במסגרת החלטתה ציינה השופטת יעקבס כי
"אין לדעתי בעובדה שלא נעתרתי לבקשות השונות שהגיש המבקש, בכדי להעיד על כך שדעתי פסולה ו/או משוחדת, דבר שאינו נכון כלל ועיקר"
. לעניין זה נפסק לא אחת, כי ערכאת הערעור תתערב בחוות דעתו של השופט הסבור כי יש בידו לנהל את ההליך באובייקטיביות, רק במקרים קיצוניים (ע"ע 10/99
גבור לוקש - הטכניון, פד"ע לב 180, 184). איני סבור כי לפני מקרה מעין זה.
7. לאור האמור, הערעור נדחה.
המערער ישלם לאוצר המדינה הוצאות בסך 2,500 ש"ח.
ניתנה בהעדר הצדדים היום כט' בכסלו התשס"ו (30.12.2005) ותשלח לצדדים.
סטיב אדלר
נשיא