השופטת נילי ארד
1. לפנינו ערעור על החלטת השופטת הרשמת לאה גליקסמן מיום 4.12.07 אשר דחתה את בקשת המערערת להארכת מועד להגשת ערעור (בש"א 621/07).
הרקע
2. המשיב הגיש לבית הדין האזורי בתל אביב תביעה נגד מעסיקתו - המערערת (להלן:
החברה) לתשלום דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים, הפרשות לקרן פנסיה, הפרשי שכר, גמול שעות נוספות ושעות בימי מנוחה ופיצויי הלנת שכר. בתגובה הגישה החברה כתב הגנה ותביעה שכנגד.
3. החברה לא התייצבה לדיון שהתקיים ביום 13.5.07 ובהעדרה ניתן פסק דין במעמד צד אחד (השופטת שרה שדיאור ונציגי ציבור מר שמואל קליינר ומר בני קליר; עב' 2469/05, עב' 2469.1/05) בו התקבלה תביעת המשיב במלואה והחברה חויבה בתשלום הסכומים שתבע המשיב בכתב התביעה המתוקן שהגיש (להלן:
פסק הדין).
פסק הדין הומצא לחברה בתאריך 22.5.07 ובהעדר תגובה מצידה, ניתנה ביום 5.6.07 החלטה משלימה, בה הובהר כי במסגרת פסק הדין, נדחית אף התביעה שכנגד.
4.
ביום 13.6.07 הגישה החברה בקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, תוך שטענה כי אי התייצבותה לדיון נבעה מחילופי גברי בהנהלת החברה, ואילו ההנהלה החדשה לא עודכנה בדבר קיום הדיון בתובענה בבית הדין האזורי (להלן:
הבקשה).
בהחלטה מיום 22.7.07 הורה בית הדין האזורי על מחיקת הבקשה לביטול פסק הדיןמן הטעם שהחברה לא המציאה למשיב את הבקשה. בית הדין הוסיף וציין כי "משהחברה לא פעלה פעמיים על פי החלטת בית הדין בדבר העברת הבקשה לתובע ולמעשה מלכתחילה היה עליה להעביר בקשה זו לתובע עוד לפני הוראת בית הדין, הרי שבנסיבות אלה מתוקף סמכותנו על פי תקנות בית הדין לעבודה (סדרי הדין)... משצד חדל ואינו מבצע את הוראות בית הדין מוחקים אנו את הבקשה".
בהחלטה מתאריך 2.9.07 הוסיף בית הדין האזורי והורה על דחיית הבקשה לביטול פסק הדין גופה, תוך שציין כך: "מעיון בתיק עולה, כי בכתב ההגנה חברת סייפן ציינה את כתובת החברה ככתובת למסירת כתבי בית הדין. כך גם לגבי כתב התביעה שכנגד. מאז ועד הגשת הבקשה לביטול פסק דין, לא פנתה חברת סייפן או בא כוחה לבית הדין, בבקשה לתיקון הכתובת למשלוח כתבי בי דין"; "חברת סייפן טוענת כי כלל לא קיבלה לידיה עותק מהזימון לדין. עם זאת, חברת סייפן אינה מציינת כיצד ומתי הגיע פסק הדין לידיה ובאילו נסיבות". אשר על כן, קבע בית הדין האזורי כי החברה "הוזמנה כדין לדיון, כפי שנקבע בפסק הדין ומשלא התייצבה, ניתן פסק הדין כדין". החלטה זו הומצאה לחברה, כעבור כחודש ימים מאז נתינתה, ביום 8.10.07.
5. פסק הדין בו התקבלה תביעת המשיב נגד החברה הומצא לה, כאמור, בתאריך 22.5.07, אי לכך, המועד האחרון להגשת ערעור על פסק הדין היה בתאריך 21.6.07. למרות זאת, הגישה החברה לבית דין זה
בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין רק ביום 9.10.07, כחודשיים וחצי לאחר חלוף המועד להגשת ערעור.
הבקשה להארכת מועד
6.
עיקר טיעוניה של
החברה היה באלה: האיחור בהגשת הבקשה להארכת מועד נבע מכך שהבקשה לביטול פסק הדין תלויה ועומדת; טעמים טכניים גרמו לאי התייצבותה לדיון בתביעה; בשל סיכויי ההגנה הטובים, לא היה מקום למחוק את הבקשה לביטול פסק הדין.
המשיבהתנגד לבקשה תוך שטען כי החברה נוהגת שלא להקפיד על מועדים שנקבעו בהחלטות בית הדין האזורי; בנוסף ציין את חלוף הזמן מן המועד בו ניתנה ההחלטה הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין לגופה, והעדר טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת הערעור.
6.
הרשמת דחתה את בקשתה של החברה להארכת מועד להגשת ערעור, תוך שקבעה כך: ככל שהיה בכוונת החברה לערער על פסק הדין "היה עליה להגיש ערעור בתוך המועד הקבוע בחוק להגשת ערעור, או למצער בקשה להארכת מועד להגשת ערעור בתוך המועד להגשת ערעור"; "הגשת בקשה לביטול פסק דין, כשלעצמה, ללא שמוגשת במקביל בקשה להארכת מועד להגשת הערעור בתוך המועד להגשת ערעור, אינה מהווה 'טעם מיוחד' להארכת מועד להגשת ערעור"; "משלא הובא כל טעם אחר לאיחור בהגשת הבקשה, אין מקום להאריך את המועד להגשת הערעור על פסק הדין".
הוסיפה הרשמת וציינה, כי עיון בבקשה להארכת מועד מעלה שטענות החברה "כלל לא מופנות כלפי קביעות פסק הדין מיום 13.5.07, אלא נוגעות להחלטה בבקשה לביטול פסק דין". בנדון זה "היה על המבקשת להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין בבקשה לביטול פסק הדין מיום 2.9.07, בו נדחתה הבקשה לגופה, או בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על אותה החלטה".
למעלה מזו. "משנדונה הבקשה לביטול פסק הדין לגופה, וניתנה בה החלטה ביום 2.9.07 כאמור, ההחלטה מיום 22.7.07 אינה רלוונטית. לפיכך אין צורך לדון בקיומו של טעם מיוחד להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה זו". משהחלטת בית הדין האזורי מיום 2.9.07, הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין, הומצאה לחברה רק ביום 8.10.07, היה עליה להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה "לאחר שזו התקבלה אצלה ותוך המועד הקבוע לכך בדין, או בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על אותה החלטה."
משנדחתה הבקשה להארכת מועד, הושתו על החברה הוצאות בסך 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין (להלן:
החלטת הרשמת).
הערעור על החלטת הרשמת
7.
החברה חזרה על עיקר טיעוניה בבקשה להארכת מועד והוסיפה, כי השתלשלות העניינים מהווה טעם מיוחד להארכת מועד. שכן, בעת שניתן פסק הדין בהיעדרה לא הייתה מיוצגת על ידי עורך דין; עוד טענה, כי פסק הדין לא הומצא לה ועל כן לא הוגש עליו ערעור במועד. רק לאחר חלוף זמן ממועד מתן פסק הדין, קיבלה לידיה החלטה בבקשה שהוגשה על ידי המשיב ל"השלמת פסק דין". ו"מכיוון שמועד הערעור חלף" הגישה בקשה לביטול פסק דין, בהנחה כי מתקיימות נסיבות "אשר בדרך כלל היו מביאות לביטול פסק דין והמערערת הייתה זוכה לקבל את יומה".
בנוסף טענה, כי הבקשה לביטול פסק הדין נדחתה בסופו של דבר, לאחר שרשרת תקלות שמקורה היה במזכירות בית הדין האזורי אשר הוסיפה לשלוח החלטות לכתובתה הישנה ולא לכתובתו של בא-כוחה, ומשום כך "לא הגיבה להחלטות אלה". בסיכום טענה, כי נגרם לה עוול משנאלצה "לשלם סכומים בהם לא הייתה מחויבת לו ניתן לה יומה" וככל שתתברר התביעה לגופה ישנם "סיכויים טובים שהתביעה תידחה".