פסק-דין בתיק עאח 45/07

השופטת נילי ארד

• 1.     לפנינו ערעור על החלטתו של הרשם השופט אילן סופר מיום 27.6.07 אשר דחתה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה  בירושלים (בש"א  383/07).

פסק הדין של בית הדין האזורי

• 2.     בית הדין האזורי בירושלים (השופטת שרה שדיאור ונציגי ציבור צוריאלי ושלמה רחמים; ד.מ. 5470/03)  קיבל את תביעתו של המשיב שהוגשה בהליך של דיון מהיר, תוך שחייב את המערערת (להלן: החברה) לשלם למשיב פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת בגין סיום עבודתו של המשיב כלבורנט בשירות החברה בשנים 2001 - 1994. בפסק הדין נקבע בין היתר כך: החברה "היתה המעבידה של התובע, גם אם אינה קיימת או רשומה כחברה בע"מ אלא כעסק"; במהלך עבודתו הועסק המשיב, למעשה, "באשכול חברות או עסקים" שהחברה נמנתה עליהן; עבודתו של המשיב "לא השתנתה, הוא המשיך לעבוד באותו מקום עבודה בפועל, באותה עבודה, וכי האחראים עליו המשיכו להיות ממונים עליו גם לאחר "חילופי המעבידים", לכאורה ולמעשה אותו מעביד בכובעים שונים בפועל". על כן נקבע כי "חילופי  המעבידים אינם פוגעים  ברצף עבודתו לעניין זכויותיו" של המשיב.

בית הדין העדיף את גרסת המשיב על פני זו של החברה תוך שקבע כי המשיב "פוטר בדרך ההתנהגות של הנתבעת בכך שלא נתנה לו משמרות עבודה חילופיות מתאימות, זמן ממושך מאוד, ואף שפנה  והביע רצונו לעבוד. העדר שיבוץ בעבודה מטעמה לתובע, ואי תשלום שכר בגין תקופה זו, יש לראותה כפיטורים מפורשים בהתנהגות". ועוד הוסיף, כי התנהגות המשיב "מצביעה חד משמעית על רצונו להמשיך לעבוד, ונסיונותיו לקבל שיבוץ" ו"לא ניתן לזקוף לו כוונת התפטרות". התביעה התקבלה והחברה חויבה בתשלום שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ.

הבקשה להארכת מועד והחלטת הרשם

3.   פסק דינו של בית הדין האזורי ניתן בתאריך.25.4.07. ביום 31.5.07 הגישה החברה  בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור בצירוף בקשת רשות הערעור כנגד חיובה של החברה בתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.

       החברה טענה כי למרות שהתיק שנדון בפני בית הדין האזורי סווג כהליך של דיון מהיר הוא נמשך כארבע שנים, ובפועל התנהל כתיק רגיל. לחילופין, טענה  כי יש לראות בהליך שהתנהל בבית הדין האזורי כאילו הופסק בו הדיון מן הצדק ובית הדין המשיך לדון בו  בדרך הרגילה. עוד טענה, כי בא כוחה שהה בחו"ל עת הומצא לו פסק הדין ועם חזרתו למשרד נשמט מעיניו שמדובר בתיק של דיון מהיר.

המשיב מצידו, התנגד לבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, תוך שטען, כי נימוקי הבקשה אינם מהווים טעם מיוחד, וכי ההליך בבית הדין האזורי התנהל בדרך של דיון מהיר ללא תצהירים .

4.   הרשם דחה את הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור וחייב את החברה בהוצאות בסך 1500 ש"ח. עיקר טעמיו היה באלה: "טענתה המרכזית של המבקשת היא הטעות המשפטית שנפלה אצל בא-כוחה, בהבנת סיווג התיק. עם כל ההבנה שניתן לגלות לטעות, הרי שטיעוניו של ב"כ המבקשת הינם מרחיקי לכת. סיווג התיק היה ונשאר תמיד דיון מהיר. הוא לא שונה וגם לא ישתנה על ידי ערכאת הערעור. מספר העדים  ומספר הישיבות,  אורך חיי התיק -  כולם ביחד וכל אחד לחוד לא יכולים לשנות את סיווג התיק מבלי שתתקבל החלטה שיפוטית בעניין. אשר על כן הטעות שנפלה לידי ב"כ המבקשת, הינה כזו שניתן היה לגלותה בנקל על ידי בדיקה שגרתית של כתבי הטענות". בהתייחס לסיכויי הערעור להם ייחס הרשם חשיבות יתרה בשיקוליו, נאמר, כי "מעיון בבקשת רשות הערעור, נמצא כי היא מכוונת לשניים. העדר יריבות בין המבקשת למשיב והטענה כי המשיב לא פוטר אלא התפטר. פסק הדין של בית הדין קמא ביסס את החיוב כלפי המבקשת על הקביעה כי מדובר באישיות משפטית אחת שעשתה שימוש בשמן של חברות שונות. קביעה זו מעוגנת בעובדות שספק אם ערכאת הערעור תתערב בה. אף נסיבות סיום העסקת המשיב עוגנו בניתוח העובדות. למשיב לא הוצעה עבודה במשך תקופה ארוכה אף שהביע רצונו לעבוד ובכך ניתן לראות פיטורים ולא התפטרות. משכך  אף סיכויי הערעור אינם גבוהים"   (להלן: החלטת הרשם).

טענות הצדדים בערעור

5.   החברה חזרה על טענותיה לפיהן "מכל הבחינות" יש להתייחס להליך שנוהל בבית הדין האזורי כהליך רגיל ולא במסגרת של דיון מהיר. לחלופין, טענה כי יש לראות כאילו הופסק  הדיון בהליך במסגרת של דיון מהיר "מן הצדק"; והוסיפה וטענה: טעותו המשפטית של ב"כ החברה בהבנת פסק הדין, עת לא שם ליבו שמדובר בהליך של דיון מהיר לצורך מניין המועדים משמשת טעם מיוחד להארכת מועד; נוכח זכות הגישה לערכאות וגישתו הסלחנית של בית הדין יש להתיר הארכת מועד להגשת רשות ערעור; סיכויי בקשת רשות הערעור טובים למדי, ולחלופין, טענותיה אינן מופרכות וטעונות בדיקה; דחיית הבקשה להארכת מועד תסב לחברה "פגיעה בלתי מידתית בזכויותיה"; הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור הוגשה תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין, "בתוך המועד הקבוע לו היה מדובר בערעור בזכות".

6 .   המשיב תמך בהחלטת הרשם מטעמיה. והוסיף וטען, כי סיכויי הערעור נמוכים וכי ההליך בבית הדין האזורי, התנהל כל כולו "על אדניו של סדר הדין המהיר  החל מכותרת ההליך (דמ) וכלה בעובדה שלא הוגשו" במסגרתו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים.

דיון והכרעה

7.    נקדים אחרית לראשית ונאמר כי לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. טעמינו לכך נבאר להלן.

8.   תביעתה של החברה נדונה בפני בית הדין האזורי בהליך של דיון מהיר. לפיכך, היה עליה להגיש לבית דין זה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, בתוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין [סעיף 31(ד) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט- 1969; תקנה 74(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991].

על התנאים המצטברים הנדרשים לצורך הכרה של טעם מיוחד בטעות של עורך דין במניין המועדים בהגשת בקשת רשות ערעור על הליך שנוהל במסגרת דיון מהיר עמד בית דין זה בפסק הדיןב עניין מוריץ את טוכלר, בו נקבע כך : "טעות של עורך דין המתבטאת בהגשת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין שניתן במסגרת תביעה שנדונה בדרך של דיון מהיר, אם נעשתה בתוך פרק הזמן הקבוע לכך בתקנות בית הדין לעבודה (30 יום) היא "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור. זאת, אם יוכח כי ההליך בבית הדין האזורי לא התנהל בדרך בו מתנהלת תביעה המתבררת בדרך של דיון מהיר, ומסתבר כי בפסק הדין שניתן לא צויין המועד הקבוע להגשת בקשת רשות ערעור" [עאח  27/03 מוריץ את טוכלר בע"מ - רוני מטלון, ניתן 5.2.04; וכן ראו: עאח 51/05 גולנרה חיימובה - אלכסנדר אלקין, 28.3.05; דב"ע 98/ 122-9 אלון שרותי דלק תפעול וניהול (1993) בע"מ - עבד אלראוף מואסי, ניתן ביום 15.10.98]. 

בפסק הדין ב עניין סעידאן נדרשתי להיבט נוסף של סוגיה זו תוך שציינתי כי "מן הדין כי הלכה זו תחול שעה שמדובר בבעל דין שאינו מיוצג על ידי עורך דין. כלומר בהתקיים שלושה תנאים מצטברים אלה: הערכאה קמא לא ציינה בפסק הדין את המועד להגשת בקשת רשות הערעור; ההליך בבית הדין האזורי התנהל שלא על דרך בירורה של תביעה בדיון מהיר; ובעל הדין הוכיח כי הגיש את הבקשה להארכת מועד בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין, אזי יהיו טעמים אלה בהצטברותם, בבחינת טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור" [עאח 44/07  דינה סעידאן - בית חולים הדסה עין כרם, ניתן ביום 26.8.07 (להלן: עניין דינה סעידאן)].

9.  התנאים המצטברים הנדרשים להכרה בטעותו של עורך דין כ"טעם מיוחד" לא התקיימו בענייננו. אמנם, בית הדין האזורי לא ציין בפסק דינו את המועד להגשת  בקשת רשות הערעור, והבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור הוגשה תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין. אולם, לא התקיים התנאי המצטבר השלישי, משהוברר כי ההליך התנהל בעיקרו על דרך של דיון  מהיר.