1. ערעור זה עניינו בהחלטת מותב בית הדין האזורי בחיפה (סגנית השופט הראשי איטה קציר ונציגי הציבור הגב' כרמלה גרודסקי ומר אבי לב; בשא 3097/06) שלא לפסול את חברי המותב מלישב בדין בתובענה ובבקשה למתן סעד זמני שהגיש המשיב 1 (להלן:
מר קוגן) כנגד המערערת (להלן:
חברת החשמל) בבית הדין האזורי בחיפה (בשא 3097/06 עב 2976/06).
2.
וזה רקע הדברים בתמצית: בין הצדדים מתנהלת מאז שנת 2000 מסכת הליכים משפטיים בקשר עם העברתו של מר קוגן מתפקיד מפקח בחדר הפיקוח על קווי חלוקת מתח גבוה בחברת החשמל. תחילה, הונח עניינו של מר קוגן בפני בית הדין האזורי בחיפה, שקבע בפסק דינו מיום 13.1.2005 (עב 1736/00) כי על חברת החשמל להשיב את מר קוגן לתפקידו כמפקח בחדר הפיקוח. ערעור שהגישה חברת החשמל על פסק דינו של בית הדין האזורי התקבל ברוב דיעות בפסק דינו של בית הדין הארצי מיום 24.8.2006 (עע 182/05). בית הדין הארצי קבע, כי העברתו של מר קוגן מתפקידו בחדר הפיקוח בדין יסודה וחברת החשמל אינה מחוייבת להשיבו לתפקיד זה. בעקבות פסק דינו של בית הדין הארצי, הודיעה הנהלת חברת החשמל למר קוגן בראשית חודש ספטמבר 2006 על העברתו מתפקידו כמפקח בחדר הפיקוח ועל הימצאותו בחופשה - לבקשתו - עד לשיבוצו בתפקיד אחר. או אז, פנה מר קוגן לבית הדין האזורי בחיפה בתובענה ובבקשה למתן סעד זמני כנגד העברתו "המחודשת" מתפקידו כמפקח בחדר הפיקוח (בשא 3097/06, עב 2976/06) (להלן:
הבקשה השנייה). ביום 14.9.2006 מסרה הנהלת חברת החשמל למר קוגן, כי הוא מוצב לעבודה במחלקת אחזקת רשת.
בקשת הפסלות והחלטת בית הדין האזורי
3. בית הדין האזורי בחיפה קיים ביום 19.9.2006 דיון בבקשה השנייה למתן סעד זמני שהגיש מר קוגן. במהלך הדיון, טען בא כח חברת החשמל כי שומה על מותב בית הדין בראשות השופטת קציר לפסול עצמו מלדון בתובענה ובבקשה החדשה למתן סעד זמני שהגיש מר קוגן. בקשתו נומקה בכך, כי משעה שבית הדין האזורי קבע קביעות עובדתיות ומשפטיות "נחרצות" במסגרת פסק דינו הראשון בעניינו של מר קוגן, וקביעותיו נהפכו על פי דעת הרוב בפסק דינו של בית הדין הארצי, הרי שיקשה על בית הדין האזורי להשתחרר מקביעותיו בהליך הקודם ולהכריע באובייקטיביות בתובענה ובבקשה השנייה של מר קוגן. מר קוגן התנגד לבקשה לפסילת ההרכב.
4. בית הדין האזורי דחה את הבקשה לפסילת המותב, תוך שהטעים כי תובענתו החדשה של מר קוגן עוסקת
"במסכת עובדתית חדשה המתייחסת לאירועים מיום 30.8.2006 ואילך"
. זאת, בעוד שבפסק הדין הראשון נידונו אירועים שהתרחשו בשנת 2000. עוד נקבע, כי פסיקתו של בית הדין בהליך קודם בין אותם צדדים, הגם שנהפכה על ידי ערכאת הערעור, אין בה כדי עילה לפסילתו מלישב בדין בהליך מושא דיוננו. על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.
הדיון בבקשה השנייה למתן סעד זמני נמשך בפני בית הדין האזורי חרף הגשת ערעור זה. זאת, בהתאם להחלטתו של בית הדין האזורי מיום 28.9.2006 ולהחלטת בית דין זה מיום 3.10.2006. בין לבין, ניתנה החלטתו של בית הדין האזורי בבקשה השנייה למתן סעד זמני ובה נקבע, פעם נוספת, כי חברת החשמל נדרשת להשיב את מר קוגן לתפקיד מפקח בחדר הפיקוח. החלטה זו הועמדה לערעור לפנינו (ברשות) בתיק עע 715/06.
טיעוני הצדדים בערעור הפסלות
5. חברת החשמל חזרה על טיעוניה בפני בית הדין האזורי בדבר "עמדה קודמת" של בית הדין האזורי בסוגיה הנדונה. בא כח חברת החשמל הוסיף, כי ההליך המונח לפיתחו של בית הדין האזורי בעת הזו נוגע בשאלות עובדתיות ומשפטיות שנידונו והוכרעו בהליך הקודם בין הצדדים, ובין היתר, בשאלת תום ליבם של הממונים על מר קוגן ובשאלת הצורך בהסכמתו של ועד המהנדסים לניודו. במצב דברים זה סבור בא כח החברה, כי קמה עילה לפסילת מותב בית הדין האזורי שהכריע בהליך הקודם.
מר קוגן תמך בהחלטתו של בית הדין האזורי והוסיף דברים אלה: הקביעות העובדתיות במסגרת פסק דינו של בית הדין האזורי לא "נהפכו" על ידי בית הדין הארצי, הגם שהגיע, בסופו של דבר, לתוצאה משפטית שונה; התשתית הראייתית שתונח בפני בית הדין האזורי בהליך החדש תהא שונה מזו שהונחה לפניו בהליך הראשון; חברת החשמל לא העלתה את הבקשה לפסילת המותב בהזדמנות הראשונה, קרי, עם הגשת הבקשה למתן סעד זמני.
הכרעה
6. המסגרת הנורמטיבית לבחינת סוגית פסילתו של בעל תפקיד שיפוטי מלישב בדין מצויה
בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984,
בסעיף 39א לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 ופרק ג1 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991. המבחן המרכזי לפסילת שופט, כפי שנקבע בסעיף 77א לחוק בתי המשפט עוסק בנסיבות בהן קיים
"
חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". בתיקון לחוק משנת 2004, הוספה לקריטריון "סל" זה רשימת עילות ספציפיות בהן על שופט לפסול עצמו מלישב בדין, בין היתר, בשל קיומו של עניין אישי במשפט, בבעלי הדין או בבאי כוחם.
נפסק לא אחת, כי המבחן לקיומו של חשש ממשי הוא
אובייקטיבי
ומבקש הפסילה נדרש להראות כי דעתו של השופט "ננעלה", והוא לא יוכל לנהל את ההליך באופן אובייקטיבי וליתן החלטה עניינית. קיומו של חשש או חשד בלבד אינם מספיקים בכדי להביא לפסילה
.
7. בקשתה של חברת החשמל לפסילת המותב בראשות השופטת קציר במקרה דנן, נסמכה על הטעם כי מותב זה דן והכריע בהליך קודם בין אותם צדדים ובקשר לאותה סוגיה. במסגרת ההליך הקודם, טוען בא כח החברה, נקבעו קביעות עובדתיות ומשפטיות "נחרצות", שנהפכו בסופו של דבר על ידי ערכאת הערעור. בכך, יש לטעמו כדי להקים עילה לפסילתם של חברי המותב.
אין בידי לקבל טענה זו. נפסק לא אחת, כי דיון באותה שאלה או סוגיה בהליכים קודמים אינו מהווה, כשלעצמו, עילה לפסילת שופט (ראה: י' מרזל,
דיני פסלות שופט, בעמוד 273). מדובר בטענת פסלות הנובעת מביצוע מלאכת השפיטה על ידי השופט, שבתי המשפט לא נוטים ליתן לה פרשנות מרחיבה
.
הגם שקיימות נסיבות חריגות בהן פסיקה בהליך קודם יכול שתהווה עילה לפסילתו של בעל תפקיד שיפוטי, הרי שבמרבית המקרים לא יהיה בעצם הדיון בהליך קודם או דומה כדי להקים חשש ממשי למושא פנים. על פי רוב, ימצא בין ההליכים הבדל המאיין את החשש למשוא פנים נוכח חזקת מקצועיותו של השופט.
במקרה דנן, מותב בית הדין האזורי דן והכריע בסוגיית ניודו של מר קוגן מתפקידו במסגרת תיק עב 1736/00. כעת, מונחת בפניו סוגיית העברתו מתפקידו של מר קוגן פעם נוספת, אולם זאת, לאחר שבית הדין הארצי דן והכריע בערעור על פסק דינו. במקרה מעין זה, הכרעתו של בית הדין האזורי בבקשה החדשה, צריך שתיעשה על יסוד פסק דינה של ערכאת הערעור, אף שבאה לידי מסקנות שונות מאלה אליהן הגיע בית הדין האזורי במסגרת ההליך הראשון. במצב דברים זה, לא קם חשש ממשי למשוא פנים בניהול הדיון על ידי מותב בית הדין האזורי וחזקה עליו שינחה עצמו בפסיקתו של בית הדין הארצי ויכריע בעניין ללא פניות. למה הדבר דומה? להליך שנדון והוכרע על ידי הערכאה הדיונית, הועמד לבחינת ערכאת הערעור - שהגיעה לתוצאה שונה - והחזירה את הדיון לערכאה הדיונית לשם השלמתו. במקרה כזה, אין לומר שהערכאה הדיונית שדנה בגילגולו הראשון של ההליך, לא תוכל להכריע בעניין באובייקטיביות לאחר שהוחזר לידיה. זאת, חרף שינוי קביעותיה של הערכאה הדיונית.
לכך יש להוסיף, כי במסגרת הבקשה השנייה למתן סעד זמני בענייננו, נדרש בית הדין האזורי לשמיעת ראיות שלא עמדו ביסוד פסק דינו הראשון, בין היתר, באשר להתרחשויות בעקבות פסק דינו של בית הדין הארצי.
8.
כללם של דברים, לא מצאתי כי יש בטיעוני המערערת כדי להצביע על קיומו של חשש ממשי לניהול הדיון על ידי מותב בראשות סגנית השופט הראשי, השופטת קציר, ולפיכך הערעור נדחה.