פסק-דין בתיק ע"ר 14169-08-11

1.         בפני ערעור על החלטת כב' הרשם עידו כפכפי [כתוארו אז], שניתנה ביום 15.07.2011, במסגרת ת.א. 3341/09 בבית משפט השלום בבאר שבע, בה דחה את בקשת המערערת לבטל את פסק הדין שניתן נגדה ביום 02.10.2009 - בהעדר כתב הגנה מטעמה.

2.         תחילתם של ההליכים בתביעה כספית ע"ס של 161,571 ש"ח - אשר הגישה המשיבה מס' 1 (להלן: " המשיבה") כנגד ארבעה נתבעים, ביניהם: המערערת (נתבעת מס' 1); שפע מזון י.ה. בע"מ (הנתבעת מס' 2); א. מזון בשפע בע"מ (הנתבעת מס' 3); ומר ישראל זינו (הנתבע מס' 4 - יכונה להלן: " ישראל זינו").

            בתביעה נטען, בין היתר, כי המשיבה סיפקה למערערת, באמצעות מר ישראל זינו - מוצרי מאפה, והחוב שנותר הינו ביחס לשנים 2003 עד 2005  ו - 2007 עד 2008.

3.         המועדים שאינם שנויים במחלוקת:-

            א.         ביום 02.08.09 הגישה המשיבה את התביעה בת.א. 3341/09.

ב.         ביום 02.10.09 ניתן כנגד המערערת ויתר הנתבעים בתובענה, פסק דין בהעדר הגנה.

ג.          ביום 18.05.2011 הגישו המערערת והמשיב מס' 2 - בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגדם.

ד.         ביום 15.07.2011 ניתנה החלטת כב' הרשם, הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין כנגד המערערת והמשיב מס' 2.

4.         כב' הרשם ע. כפכפי, נימק את החלטתו מיום 15.07.2011, בין היתר, מאחר והמסירה שבוצעה - הינה מסירה כדין, בוצעה במען הרשום של המערערת, וכי המערערת לא הוכיחה כי היה או יש לה מען אחר, וכי אין זה סביר שהחברות האחרות שנתבעו בכתב התביעה, לא מסרו כל הודעה למערערת אודות ההליכים שנוהלו במשך השנים, ומאחר ולא עלה בידי המערערת להצביע על פגם במסירת כתב התביעה - יש להסיק מסקנה זהה ביחס למסירת האזהרות בתיק ההוצאה לפועל.

כב' הרשם כפכפי נימק עוד בהחלטתו, כי בהעדר טענות נגד אשורי המסירה, הרי שאין למערערת כל טעם בגינו לא התגוננה.

5.         במסגרת הערעור שבפני הגישו בעלי הדין עיקרי טיעון, ובדיון שהתקיים כל צד השלים את טענותיו בעל פה - כל אחד לשיטתו הוא.

6.         לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון שהגישו בעלי הדין ובמוצגים שהוגשו לעיוני, לרבות בטענות שהועלו בפני - החלטתי לדחות את הערעור - הואיל ולא מצאתי כי נפלה שגגה בתוצאה אליה הגיע כב' הרשם כפכפי בהחלטתו, וזאת בין היתר, מהנימוקים שיפורטו להלן.

7.         בטרם אפרט את נימוקיי, מצאתי להפנות לשני עניינים, מהם עולה שוני שנתגלה בין הבקשה לביטול פסק הדין לבין הערעור שלפני.

הראשון - במסגרת הבקשה לביטול פסק דין, נטען כי יש לבטל את פסק הדין מחמת הצדק או לחילופין על פי שיקול דעתו של ביהמ"ש.

            במסגרת הערעור שבפני, חזרה בה המערערת מהבקשה לביטול פסק הדין מחמת הצדק, הואיל ואין מחלוקת שכתב התביעה הומצא למערערת במען הרשום שלה ברשם החברות, ובהתאם לתקנה 484 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: " התקנות") (ראו בעניין זה עמ' 6 לפרוטוקול משורה 4). כאמור, אין מחלוקת שכתב התביעה נמסר כדין ואולם לשיטתה של המערערת - למרות שבוצעה המצאה כדין - כתב התביעה ופסק הדין שניתן לאחר מכן, לא הובאו לידיעתה, עד לחודש מאי 2011, מאחר והמערערת לא החזיקה במקום. ראו בעניין זה דברי ב"כ המערערת, בעמ' 6 לפרוטוקול משורה 30:-

            " אני מבקש לומר שהטענה היא שלגבי המסירה - לא נתקבלו כתבי בי-דין, הכוונה לכתב התביעה, לעיקולים, לאזהרה בהוצל"פ, למינוי כונס נכסים - לא הגיע לידי החברה או למוסמך מטעמה - המנהל או בעל המניות".

            השני - אין להתעלם מכך שהבקשה לביטול פסק הדין הוגשה מטעם המערערת והמשיב מס' 2, ואילו הערעור שבפני - הוגש מטעם המערערת בלבד.

            ככול הנראה, ישראל זינו השלים עם פסק הדין שניתן נגדו.