ההליך והרקע
1. בפני ערעור על החלטת כב' הרשמת ארבל-אסל מיום 30/5/10 בתיק 143-08-09, בה נדחתה בקשת המערערת לביטול פסק-דין שניתן כנגדה בהעדר הגנה .
תחילתו של ההליך שבפני- תביעה בסדר דין מקוצר שהגישה המשיבה כנגד המערערת ביום 18.8.09 בתיק הנ"ל נשוא הערעור, בגין אי תשלום יתרת כספית עבור מעלון שהתקינה המשיבה ברכב הנכים של המערערת (להלן: " המעלון"; "הרכב") . מהמצוי בפני עולה כי מדובר ברכב נכים שהוכנס למפעלה של המשיבה לשם הפיכתו ל"רכב אבזרים מיוחדים". לצורך ביצוע ההתקנה קיבלה המערערת הלוואה לרכישת אביזרים מיוחדים, בשיעור של 95% מעלות התקנתם לפי מחירון המוסד לביטוח לאומי. בתמורה לביצוע ההתקנה, התחייבה המערערת להעביר לידי המשיבה את כספי ההלוואה וכן לשלם למשיבה כל יתרת תשלום שתיוותר, אם תיוותר כזו, עפ"י התחשיב הסופי שיערך על ידי המל"ל.
התקנת המעלון והתאמת הרכב הסתיימה בחודש 8/08 והמערערת קבלה אותו לידיה ומא הוא בשימושה.
המערערת שילמה למשיבה ע"ח העבודה סך של 16,818 ש"ח, סכום שהועבר לידי המשיבה מן המל"ל כמקדמה ע"ח ההתקנה.
במסגרת התחשיב הסופי, קבע המל"ל כי עלות התקנת האביזרים בפועל הייתה 38,353 ש"ח. ביום 2/9/09- הודיע המל"ל למשיבה כי תישלח אל המערערת המחאה ע"ס 17,759 ש"ח לכיסוי יתרת ההלוואה וכי על המערערת לשלם למשיבה את יתרת החוב (שעמד אז ע"ס של 19,377 ש"ח כולל התשלום ע"י המל"ל כמפורט לעיל).
2. אין חולק כי המערערת לא שילמה למשיבה את יתרת החוב, כולל הכספים שקיבלה לידיה כהשתתפות מהמל"ל.
אין גם חולק שהמערערת קבלה לידיה את התביעה בגין יתרת החוב הנ"ל, וכי לא הגישה במועד בקשת רשות להתגונן מפניה.
ביום 1.11.09 ניתן פסק הדין בהעדר הגנה ועל פיו- חויבה המערערת לשלם למשיבה את יתרת חובה למשיבה, שעמד על הסך סך של 20,386 ש"ח נכון למועד הגשת התביעה, בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט (להלן: "פסק הדין").
3. ביום 5.11.09 הגישה המערערת בקשה למתן אורכה להגשת בקשת רשות להתגונן ובקשה להעברת הדיון לבית משפט השלום בירושלים. זאת- לאחר שכאמור כבר ניתן כנגדה פסק דין בהעדר הגנה.
4. ביום 23.11.09 הגישה המערערת בקשה לביטול פסק הדין הנ"ל (להלן: "הבקשה לביטול"). במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין, ציינה המערערת שהיא נכה בשיעור של 100 %, סובלת מבעיות רפואיות המגבילות את תנועתה וניידותה כמעט לחלוטין, כי היא סובלת ממחלה ממארת (לופוס) נזקקת לאשפוזים חדשות לבקרים, וכן- שהיא אם לפעוט, עובדה המצריכה אותה במצבה להזדקק אף לעזרה מוגברת.
עוד טענה המערערת במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין, שיש לה הגנה טובה כנגד התביעה, באשר מדובר לשיטתה בהתקנה לקויה של מעלון ברכב נכה, שאינו בטוח דיו לנסיעה.
5. ביום 1.12.09 נעתרה כב' הרשמת לבקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ בכפוף להפקדת סך של 2,000 ש"ח ומשאלה הופקדו - התקיים ביום 30/5/10 דיון בבקשות המערערת.
6. בתום הדיון במעמד הצדדים ביום 30/5/10 , ובנוכחותם, קבעה כב' הרשמת שאין מקום לבטל את פסק הדין, ונימקה:
"הלכה ידועה כי על המבקש לפרט בבקשתו, ובתצהיר התומך בה, מהם סיכויי ההצלחה שלו בהגנתו, אם יבוטל פסק הדין ואם יורשה לו להתגונן במשפט וכמו כן, על המבקש להוכיח לבית המשפט כי הייתה סיבה טובה אשר גרמה לכך שלא הגיש כתב הגנתו במועד שנקבע לכך. בכל אלו לא עמדה המבקשת והגנתה לא פורטה, כמו גם סיכויי ההצלחה", והוסיפה: "בעת זאת, על מנת שלא לפגוע במבקשת , לאחר ששמעתי את כל הנטען בנוגע לנסיבותיה האישיות והרפואיות, במידה העולה על הנדרש ועל מנת לאפשר למבקשת להגשת תביעה מתאימה ו/או לפנות למכון התקנים ולהיבדק הנני מורה כי ביצוע פסק הדין יעוכב למשך 30 יום".
7. אותה עת, טרם הוגשה תביעת המערערת כנגד המשיבה בכל הנוגע לטענותיה בדבר התקנה לקויה של המעלון ו/או אי קבלת הרכב בהתאם להזמנה.
8. ביום 4.7.10 הגישה המערערת את ערעורה שבפני, ובמקביל- הגישה לבית משפט זה תביעה בסדר דין מהיר כנגד המשיבה, בתיק 1855-07-10 (להלן: "התביעה האחרת"). לתביעה אחרת זו צירפה המערערת מסמך הערוך ע"י מר נתן מלמד, סגן ראש אגף תקינה באגף הרכב ושירותי תחזוקה של משרד הרישוי, בו צוין כי לדעתו- המעלון, במיקומו הנוכחי, ביחס למקום בו מוצב כסא הנכים של המערערת במהלך הנסיעה (בשטח שהושאר לשם עיגונו)- אינו בטוח דיו לנסיעתה.
9. הצדדים הגישו עיקרי טיעון בכתב. קיימתי בפני שני דיונים, במסגרתם ביקשתי לנסות ולהביא את הצדדים לידי הסכמות שתסיימנה את המחלוקת כולה, הן לצורך הערעור והתביעה הכספית נשוא הליך זה, והן- ובעיקר, את התביעה האחרת הנ"ל, שעניינה- כאמור, טענות המערערת בדבר ליקויים במעלון ודרישה להחזר ולפיצוי בגינם. בתביעה זו טרם התקיימה ישיבה מקדמית ראשונה, הקבועה ליום 15.3.11.
10. ראוי לציין, להשלמת התמונה, כי במהלך הדיון מיום 30/5/10 בפני כב' הרשמת בבקשה לביטול פסק הדין, ועוד בטרם הוגשה תביעת המערערת כנגד המשיבה בתיק האחר, ציין ב"כ המשיבה:
"אנו נמצאים שנתיים לאחר הגשת התיק למה היא לא הגיעה לתיקון הכסא הרי יש לה אחריות. הכסא לא שייך למשיבה אם יש משהו של אי התאמה אנו מוכנים לסדר את זה אך היא לא פנתה; אני עוסק בתחום 35 שנים אני לא מסכים אנשים אלא להיפך. אנו תחת פיקוח".