פסק-דין בתיק ע"פ 9322/12

השופט י' דנציגר:

           לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט הבכיר א' כהן) בת"פ 24204-01-12 מיום 11.11.2012, בו הושתו על המערערים - לאחר שהורשעו על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון בשוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 - 48 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי תקופת מעצרם; מאסר על תנאי למשך 12 חודשים והתנאי הוא שהמערערים לא יעברו במהלך שלוש שנים עבירת שוד ויורשעו בביצועה; פיצוי השומר בסך 2,000 ש"ח כל אחד ופיצוי בעל סוכנות הרכבים בסך 25,000 ש"ח כל אחד.

העובדות לפי כתב האישום המתוקן

1.        ביום 4.1.2012, סמוך לחצות, נסעו המערערים והנאשם 3 (להלן: השלושה) יחד עם מחמד אבו סנינה ונאדר תרתיר (להלן: אבו סנינה ו- תרתיר וביחד: האחרים) לעבר סוכנות הרכב "שיקאגו" בשכונת תלפיות בירושלים, ברכב של תרתיר מסוג פורד פוקוס כאשר תרתיר נוהג ברכב ומסיע את השלושה ואת אבו סנינה. בסביבות השעה 02:00 ולאחר שוידאו השלושה והאחרים כי עובד הסוכנות עזב את הסוכנות, נכנסו השלושה לסוכנות, כשהם קופצים מעל לגדר, נכנסו לתוך החדר בו ישן אותה עת השומר יליד 1947.

2.        המערער 1 (להלן: עלקם), ריסס את פניו של השומר בגז פלפל שהעביר לידיו נאשם 3. עלקם ונאשם 3 כיסו את פניו של השומר כשהם מכים אותו בראשו ומאיימים עליו שאם "ידבר יהרגו אותו". עלקם והנאשם 3 כפתו את ידיו ורגליו של השומר ונאשם 3 הכניס אותו למחסן ונעל את דלת המחסן מבחוץ. אבו סנינה קפץ מעל הגדר וחבר לשלושה. במהלך האירוע שברו השלושה ואבו סנינה דלת זכוכית של המשרד ותלשו ממקומם מחשבים וכספת שהכילה שטרות חוב בסך של כ-2.5 מיליון ש"ח, המחאות לקוחות על סך של כ-1.5 מליון ש"ח, המחאות לפירעון בשווי של כ-400,000 ש"ח, 100,000 ש"ח במזומן, שעון רולקס, שעון מסוג סקטור, שתי טבעות משובצות יהלומים ושני יהלומים בשקית נילון וכן פנקסי שיקים שונים.

3.        אבו סנינה נטל מהמשרד מפתחות של כלי רכב שהיו במקום והניע ארבעה כלי רכב שהיו בסוכנות. לאחר מכן, אבו סנינה והשלושה עזבו את המקום כאשר אבו סנינה נוהג ברכב סקודה ובו המחשבים והכספת על תכולתה; עלקם נהג ברכב פג'ו, המערער 2 (להלן: מחיסן), נהג ברכב קריזלר ונאשם 3 נהג ברכב סיאט איביזה. השלושה והאחרים נטלו עמם מהסוכנות בין היתר גם את המכשיר הסלולארי של השומר ומכשיר דיסק און קי.

4.        השלושה והאחרים נסעו בכביש 60 לכיוון חברון, כאשר תרתיר הוביל ברכב הפוקוס ווידא כי הציר נקי. השלושה והאחרים עברו את מחסום המנהרות ונכנסו לחברון עם הרכבים, שם מסרו את כלי הרכב לאחרים שאינם ידועים למאשימה, אשר נסעו עם כלי הרכב מהמקום ביחד עם נאשם 3 ואבו סנינה. נאשם 3 ואבו סנינה שבו וחברו למערערים ולתרתיר כעבור מספר דקות. סמוך לשעה 04:30 נעצרו השלושה ביחד עם אבו סנינה ותרתיר ברכב הפוקוס של תרתיר ביציאה מכביש המנהרות לכיוון ירושלים. כתוצאה מהמעשים המתוארים לעיל נגרמו לשומר צריבה בעיניים ובדרכי הנשימה, כאבים וחוסר נוחות וכן נגרם למקום נזק.

           לפיכך, הואשמו המערערים בשוד בנסיבות מחמירות.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

5.        ביום 22.4.2012 הורשעו המערערים על פי הודאתם בעובדות כתב האישום המתוקן בגדרי הסדר הטיעון. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש. לנוכח גילם של המערערים, בני כ-20, הוגשו תסקירי שירות המבחן בעניינם.

6.        באשר לעלקם; ציין שירות המבחן כי מדובר באדם צעיר, רווק המתגורר בבית הוריו. המערער לקח אחריות למעורבותו בעבירה. שירות המבחן התרשם כי מעורבותו הינה בעיקר על רקע קווי אישיות ילדותיים ומכיוון שכך הוא מתקשה להעמיד לעצמו גבולות ברורים ולעמוד על ההשלכות הצפויות ממעשיו. עוד ציין שירות המבחן כי המערער נוקט בהתנהגות אימפולסיבית מתוך צורך להציג עצמו מול חבריו כבעל יכולת וכחזק. להערכת שירות המבחן קיים סיכון בינוני שהמערער יעבור עבירות אלימות בעתיד. שירות המבחן התרשם מקווי אישיות בעיתיים וקשיים בקבלת סמכות, הצבת גבולות וקשיי תפקוד. שירות המבחן המליץ על הטלת תקופת מאסר שתביא בחשבון את גילו הצעיר ואת העובדה שזו העבירה הראשונה שלו.

7.        באשר למחיסן; ציין שירות המבחן כי מדובר באדם צעיר, רווק המתגורר בבית הוריו. המערער קיבל אחריות למעורבותו בעבירה והביע חרטה על כך. שירות המבחן התרשם אף בעניינו של מערער זה כי מעורבותו בעבירה הינה בעיקר על רקע קווי אישיות ילדותיים אשר בעקבותיהם הוא מתקשה לעמוד על ההשלכות והתוצאות הצפויות ממעשיו. עוד התרשם שירות המבחן כי המערער נוטה לטשטש גבולות בין המותר והאסור. לצד כל אלו הוסיף שירות המבחן כי למערער צורך בחיפוש אחר שייכות, קבלה והערכה בדרך של התנהגות אימפולסיבית ועבריינית. להערכת שירות המבחן קיים סיכון בינוני-נמוך שהמערער יעבור עבירות בתחום האלימות בעתיד. שירות המבחן המליץ על הטלת עונש מאסר קצר בשים לב לעובדה כי זוהי לו מעורבותו הראשונה בפעילות עבריינית וכי ההליכים המשפטיים מהווים עבורו גורם מוחשי ומרתיע. לדעת שירות המבחן שליחתו למאסר בפועל לזמן ממושך עלולה לחשוף אותו לנורמות עברייניות ולגרום להידרדרות ונסיגה.

8.        בית המשפט המחוזי שמע במהלך הראיות לעונש את נפגעי העבירה. השומר העיד אודות הנזק והטראומה שנגרמו לו כתוצאה מהאירוע. בעל סוכנות הרכבים פירט בעדותו את הרכוש שנגנב והנזקים שנגרמו לו עקב כך.

9.        במסגרת הטיעונים לעונש התייחסה המאשימה לעניינם של האחרים שנדון לפני מותב שונה [מחוזי (י-ם) ת"פ 24079-01-12 (השופט מ' י' הכהן)] שהשית על האחרים שלוש וחצי שנות מאסר לריצוי בפועל בנוסף למאסר מותנה ופיצוי. לצורך שלמות התמונה יצויין כי ערעורם של האחרים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי נשמע בבית משפט זה על ידי מותב שונה ונדחה בחוות דעתי בדיון המאוחד בע"פ 8636/12 תרתיר נ' מדינת ישראל (11.7.2013) ובע"פ 8655/12 אבו סנינה נ' מדינת ישראל (11.7.2013) (להלן יחד: ע"פ 8636/12), על דעת חבריי למותב שם].

עיקרי גזר דינו של בית המשפט המחוזי

10.      בית המשפט המחוזי הדגיש את הנסיבות החמורות שאפיינו את ביצוע השוד שבנדון, בצוותא לאחר תכנון מראש ותוך שימוש באלימות. עוד הדגיש בית המשפט המחוזי את הנזקים הגופניים, הנפשיים והרכושיים שנגרמו לנפגעי העבירה. בית המשפט ציין את האלימות שננקטה כלפי השומר במהלך ביצוע השוד ואת היקף הרכוש הרב שנגנב מהסוכנות והנזק שנגרם לה במהלך ביצוע השוד. בית המשפט המחוזי הטעים כי לדידו לא ניתן לאמץ את המלצות שירות המבחן בנסיבות המקרה דנן לאור חומרת האירוע. בית המשפט המחוזי ציין עוד כי בין אם חלקם של המערערים חמור יותר מחלקם של האחרים ובין אם לאו, מן הראוי להחמיר מעט בעונשם של המערערים. יחד עם זאת, ציין בית המשפט המחוזי כי יש לשקול לקולא את הודאת המערערים, גילם הצעיר ועברם הנקי. לאור כל האמור השית בית המשפט המחוזי על המערערים את העונשים שפורטו ברישא.

תמצית נימוקי הערעור

11.      המערערים - באמצעות בא כוחם, עו"ד איברהים עיאד - טוענים כי בית המשפט המחוזי התעלם מנסיבותיהם האישיות ומהערכת שירות המבחן כי הם נגררו לביצוע העבירה אחרי אחרים. עוד טוענים המערערים כי שגה בית המשפט המחוזי משהתעלם מהמלצתו של שירות המבחן. בהקשר זה טוענים המערערים כי בית המשפט המחוזי התעלם מההיבט השיקומי. המערער 2 טוען כי בית המשפט המחוזי לא נתן כל משקל לחלקו המינורי באירוע. המערערים טוענים כי מעשיהם של אבו סנינה ותרתיר חמורים יותר שכן הם שיזמו את הפעולה וסיפקו את המידע הדרוש בהיותם עובדי הסוכנות. המערערים טוענים כי בית המשפט המחוזי לא איבחן בין חלקם של אבו סנינה ותרתיר לבין חלקם שלהם וקבע באופן שגוי כי "בין אם חלקם של הנאשמים דנן חמור יותר מחלקם של הנאשמים האחרים ובין אם לאו, ולנוכח עקרון אחידות הענישה נראה לי, כי מן הראוי להחמיר מעט בעונשים של הנאשמים דנן". מכל הטעמים דלעיל עותרים המערערים לקיצור תקופת המאסר שהושתה עליהם.

תמצית תגובת המשיבה