השופטת (בדימ') ד' דורנר:
1. המערער, אזרח ישראלי שהיגר לארצות-הברית בשנת 1971, ניהל מאז 1975 עסקי מקרקעין במקום מושבו בקליפורניה באמצעות חברות שהקים, ובכללן - Taldan Investment Company (להלן: טלדן). בגדר עסקיו, רכש המערער קרקעות בעזרת הלוואות בנקאיות, ויזם הקמת מבנים עליהן לצרכי השכרה.
בקליפורניה, הלוואות ניתנות באמצעות חברות, הנותנות לשני הצדדים - המלווה והלווה - שירותי נאמנות וביטוח. חברות הנאמנות (escrow) מספקות לצדדים, ובעיקר לחברות הביטוח, מידע על הנכס מושא ההלוואה בדו"ח מוקדם (Preliminary Title Report), הכולל, בין היתר, מידע בדבר השיעבודים הרובצים על הנכס. חברת הנאמנות מקבלת מן הצדדים הוראות, ומבצעת את ההלוואה על-פי תנאי הבנק המלווה בכסף שהוא מעביר לה. בשלב המקדמי, הבקשות להלוואות מוגשות לבנק ומטופלות על-ידי מחלקת ההלוואות, המנהלת משא-ומתן עם המבקש והממליצה על תנאי ההלוואה. ההלוואה מאושרת על-ידי ועדות הלוואה בראשות נשיא או סגן-נשיא הבנק, ולעיתים אף על-ידי הנשיא או סגן-הנשיא בלבד. בגדר האישור נקבעים תנאי ההלוואה, ועל-פיהם נערך מסמך הכולל את הוראות המלווה והנחתם על-ידי המאשר. המסמך מועבר לחברת הנאמנות ולחברת הביטוח. מחלקת הביצוע בבנק אחראית להעברת הכסף לאחר ביצוע תנאים אלה. חברת הביטוח מוציאה פוליסת ביטוח, המבטחת את זכויות המלווה. עם העברת הכסף נסגר תיק הנאמנות, לצדדים נמסר דו"ח, ולבנק המלווה מועבר עותק מהוראות הלווה.
2. במשך שנים רבות ניהל המערער את עסקיו באמצעות סניף סן-פרנסיסקו של Founders Title Company (להלן: פאונדרס), שנתנה הן שירותי נאמנות והן שירותי ביטוח באמצעות חברת ביטוח שהופעלה על-ידי מחלקת הביטוח שלה.
בשנים 1991-1989 לוו המערער וטלדן, בין היתר, מארבעת הבנקים - First Deposit National Bank (להלן: פירסט); Bay View Federal Savings (להלן: ביי); World Savings and Loan Association (להלן: וורלד); United Savings Bank (להלן: יונייטד) (ולהלן יחד: הבנקים או ארבעת הבנקים) - הלוואות בסך כולל של כ-20 מיליון דולר. וזאת, כאשר על ארבעת הנכסים שבגינם ניתנו ההלוואות רבצו שיעבודים בשל הלוואות קודמות (להלן: ההלוואות הקודמות). מטרת ההלוואה מוורלד הייתה מימון מחדש על-ידי החזר הלוואות קודמות, בעוד שההלוואות מפירסט ומביי נועדו לממן את השבחת הנכסים. ההלוואה מיונייטד ניתנה לאחד, ג'רי לינץ' ונועדה לממן עסקת רכישת נכס מטלדן. אלא שלמרות שלינץ' הוא שפורמלית קיבל את כספי ההלוואה, בפועל הכסף נמסר למערער, והוא התחייב כלפי לינץ' לפרוע את ההלוואה.
הבקשות להלוואות טופלו בשלב המקדמי מטעם פירסט על-ידי סוברטה ברנז'י, מטעם ביי על-ידי קנת פלורי, מטעם וורלד על-ידי סטיבן ווס, ומטעם יונייטד על-ידי גרי רוברטס. ההלוואות אושרו מטעם פירסט על-ידי נשיא הבנק, פרנסיס היינס, מטעם ביי על-ידי ועדת הלוואות בראשות סגן-נשיא הבנק, ג'רלד פרארי, מטעם וורלד על-ידי סגן-נשיא הבנק, דרלן ג'וזה, ומטעם יונייטד על-ידי סגן-נשיא הבנק, דויד וונג. בביצוע ההלוואה של יונייטד טיפל קנת וולדריג', שאף חתם על המסמך המאשר את הביצוע. מסמך זה נשא גם את חתימתו של גרי רוברטס כמאשר.
3. בארבע ההלוואות דרשו הבנקים את שיעבוד הנכס מושא ההלוואה בדרגת קדימות ראשונה ואת ביטוח זכויותיהם כבעלי שיעבוד זה. בהוראות המלווה של פירסט נדרשה פאונדרס לקבל מידי הלווה אישור חתום על קבלת תשלום ראשון בסך 1,325,000 דולר כסכום ההלוואה הקודמת. בתיק ההלוואות של טלדן נתפס הסכם למימון בנייה לא חתום בין הבנק לטלדן, שבגדרו נרשמה התחייבות של טלדן לשלם את המיסים ולהסיר את השיעבודים הרובצים על הנכס. בדו"ח המוקדם הנוגע להלוואת ביי נרשמה על-ידי פלורי, לצידם של שני השיעבודים בגין הלוואות קודמות - המילה Out. בהוראות וורלד, שנערכו על-גבי טופס סטנדרטי, נרשמה הערה, כי על פאונדרס לדאוג (ללא ציון מועד) לביטול ההעברה לנאמן (Re-conveyance), כלומר, לבטל את השיעבוד בגין שתיים מההלוואות המוזכרות מתוך ארבע ההלוואות שנרשמו בדו"ח המוקדם שלשם מימונן מחדש התבקשה ההלוואה. הערה דומה אינה מצויה לגבי שתי ההלוואות האחרות המצוינות בדו"ח המוקדם. בטופס ההוראות מופיע פריט, שעל-פיו נדרש פירעון הלוואה קודמת. אלא שתנאי זה, הדורש סימון X לצידו ופירוט סכום ההלוואה, לא נכלל בין תנאי הבנק.
בכל ארבע ההלוואות - לאחר ביצוען וסגירת התיקים - נשלחו לבנק על-ידי פאונדרס עותקים של הוראות הלווה. בעוד שבעותקים אלה נרשמה הוראת המערער לפאונדרס לפרוע הלוואות קודמות, לא נרשמה הערה דומה בעותק שנשאר בידי פאונדרס והמערער, וההלוואות הקודמות אכן לא נפרעו. אך למרות זאת, והגם שעל הנכסים מושאי הפוליסות רבצו שיעבודים קודמים, חברת הביטוח הוציאה ארבע פוליסות שביטחו את קדימות השיעבודים לטובת הבנקים.
4. בשנת 1991, בעקבות משבר בשוק המקרקעין בקליפורניה, נקלעה טלדן לקשיים והיא לא עמדה בתשלומים החודשיים שהייתה חייבת בהם בגין ההלוואות השונות.
תחילה שילמה פאונדרס תשלומים אלה בתקווה כי טלדן תתאושש, אך בהמשך, בתאריך 24.2.92, לאחר שהיה ברור כי טלדן לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה, נערך ביוזמת עורך-הדין סטיב ווקר - איש פאונדרס שמונה לטפל בפרשיה - הסכם שיפוי בינה לבין טלדן, המערער ואישתו (שהייתה שותפת לעסקיו) (להלן: הסכם השיפוי או ההסכם). על-פי דרישת ווקר, ההסכם - שעליו נכתבה המילה confidential - נשמר בסוד. המערער נדרש, לצורך שמירת הסודיות, לא לערב עורך-דין מטעמו, כך שלא היה הוא מיוצג והסכם השיפוי נוסח על-ידי ווקר.
ההסכם מתייחס לפוליסות משני סוגים: פוליסות המבטחות את קדימות השיעבודים, למרות שהיו רשומים שיעבודים קודמים (להלן: הפוליסות מן הסוג הראשון). ופוליסות המבטחות נכסים בבנייה בקדימות ראשונה למרות שעל-פי הדין בקליפורניה, ישנה קדימות לשיעבודים מסוימים המוטלים על-ידי בעלי מלאכה ((mechanic liens. באשר לפוליסות מן הסוג הראשון נכתב, כי לבקשת המערער לא הוחרגו בשמונה פוליסות, וביניהן ארבע הפוליסות שעליהן נסוב כתב האישום, הלוואות קודמות המסתכמות בסך 49,227,000 דולר. ובאשר לארבע פוליסות מן הסוג השני נכתב כי עשויים להיות שיעבודים, הקודמים לשיעבוד שנרשם. בהמשך נאמר בהסכם, כי הצדדים ערים לאפשרות שפאונדרס תידרש לשלם לבנקים המבוטחים את חובות המערער על-יסוד הפוליסות המפורטות בהסכם, וכי המערער, טלדן ואשתו מכירים באחריותם לפצות את פאונדרס בגין תשלומים אלה, ומסכימים לשעבד נכסים שונים שפורטו בהסכם לצורך הבטחת התחייבותם זו.
כמצופה, ארבעת הבנקים - לאחר שלא יכלו לממש את השיעבודים שהוטלו לטובתם על הנכסים - דרשו מפאונדרס, על-יסוד הפוליסות שנתנה, לפרוע את חובותיו של המערער. פאונדרס נענתה לדרישות אלה על-ידי רכישת הפוליסות וההלוואות, ושילמה לבנקים סכום כולל של 19,500,000 מיליון דולר. אלא שהיא לא הצליחה לגבות סכום זה מן המערער, שבגדר הליכי פירוק ופשיטת-רגל מונה לחברתו ולנכסיו כונס נכסים.
5. בתוך כך, פנה חשב חברת טלדן, ברוס יריאן, לאף.בי.איי בתלונה על מעשי מירמה שלטענתו נעשו על-ידי המערער. ובתלונה הוא היפנה גם להסכם השיפוי. בעקבות תלונה זו נפתחה חקירה. ווקר טען, בשם פאונדרס, כי עובדת מחלקת הנאמנות בחברה, סוזן רולינס (להלן: רולינס), קשרה קשר עם המערער, לא מילאה אחר הוראות הבנקים והטעתה את מחלקת הביטוח של החברה. רולינס לא הכחישה את המעשים שיוחסו לה - הימנעות מפירעון ההלוואות הקודמות על-יסוד בקשת המערער, וכן משלוח הדו"חות לבנקים לאחר סגירת התיקים, המעידים כי המערער הורה לפאונדרס לפרוע את ההלוואות. עם זאת, היא טענה כי לא קשרה קשר פלילי עם המערער, אלא ביצעה את מדיניות החברה כפי שהבינה אותה מן הממונה ג'ים טראפני, מנהל חברת הביטוח בפאונדרס וחתם חברת הביטוח. טראפני עצמו בחר בזכות השתיקה. גם אנשי פאונדרס האחרים, על-פי עצת היועץ המשפטי של החברה, לא שיתפו פעולה עם הרשות החוקרת, וכאמור, אף לא הגישו תלונה. עם זאת, רולינס פוטרה, ובמקביל פנתה פאונדרס אל המבטחות שלה בדרישה לשפותה בגין הסכום ששילמה לבנקים. פאונדרס טענה, באמצעות ווקר, כי רולינס פעלה על-דעת עצמה תוך מעילה באמון פאונדרס שאותה היא היטעתה, וכי נדרשה לתשלום הפוליסות לבנקים בעקבות מעילה זו. ואכן, על-יסוד דברים אלה פיצו המבטחות את פאונדרס במלוא הסכום ששילמה לבנקים.
ארבעת אנשי הבנקים שטיפלו בהלוואות בשלב המקדמי - ברנז'י, פלורי, ווס ורוברטס - מסרו בחקירה כי היתנו את הלוואת הכספים ברישום שיעבוד על הנכס בקדימות ראשונה, דבר שחייב את החזר ההלוואות הקודמות, וכי הבנקים רומו על-ידי המערער ורולינס. בנוסף, בגדר החקירה התבקש פרופסור אמריטוס ג'ון הטלנד, העוסק כיום בעריכת-דין בענייני מקרקעין, למסור את חוות-דעתו. הוא הסביר, כי השיעבוד שנדרש - שטר נאמנות First Deed of Trust) ) - שהוא שווה ערך למשכנתה, מאפשר למלווה לממש את הנכס ללא פנייה לערכאות. וזאת, בעוד שגביית פיצויים על-פי הפוליסה מחייבת הוכחה של הנזק, לעיתים במסגרת הפנייה לערכאות ולעיתים במסגרת ההשתתפות במכירת הנכס והתחרות עם נושים מובטחים אחרים, שלהם שיעבודים קודמים. מסקנתו של פרופ' הטלנד, לאחר עיון במסמכים, הייתה כי הבנקים רומו משהשיעבודים לטובתם לא היו בקדימות ראשונה.
המערער, בשיחה שניהל עם חוקרי האפ.בי.איי, הודה כי לבקשתו לא שילמה רולינס את ההלוואות הקודמות לבנקים, ודיווחה כי הוא הורה לה לשלמן. הוא הסביר כי פעל על-פי הנוהג ביחסים בינו לבין פאונדרס, שבשל אינטרסים עסקיים שלה קיבלה על עצמה אחריות ביטוחית, בגדרה נעשה "writing off" להלוואות קודמות והוצאו פוליסות שאינן מצביעות על קיומן של הלוואות קודמות אלה.
6. על-בסיס ראיות אלה הוגשו כתבי-אישום בארצות-הברית נגד רולינס והמערער.
רולינס הורשעה בגדר הסדר-טיעון בהצגת מצג שווא בפני מוסד פיננסי, עבירה על-פי סעיף 1014 לחוק הפלילי של מדינת קליפורניה. על-פי אותו הסדר טיעון נקצב עונשה לתקופה שלא תעלה על 21 חודשי מאסר, שהתביעה אף מוסמכת לבקש מבית-המשפט לקצרה או לבטלה. התביעה ביקשה לדחות את ההליך בו נדרשת היא להביע עמדתה לעניין העונש עד לתום עדותה של רולינס, בהבטיחה לה כי תשקול בחיוב לבקש מבית-המשפט לבטל את עונש המאסר אם תשתף פעולה ותמסור את המידע שבידיה במשפטו של המערער. המערער, שבמסגרת הליכי הפירוק שילם רק חלק מחובותיו, חזר לישראל בשנת 1993, ובהסתמך על זכותו על-פי הדין שהיה קיים באותה העת, ביקש להישפט בישראל.
כתב-האישום נגד המערער הוגש בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בתאריך 17.12.1996. כתב-האישום התבסס על חומר הראיות שנאסף בארצות-הברית בצירוף השלמות שנעשו על-ידי משטרת-ישראל. בגדר השלמה זו, המערער נחקר ואף נערכו האזנות סתר שהעלו כי באחת השיחות ביקש המערער מעורך-דינה של רולינס בארצות-הברית, ג'ורג' אליוטו, שבזמנו יצג גם אותו, להכין אותה לקראת חקירתה על-ידי חוקרי משטרת ישראל. המערער הואשם בארבע עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, בגדרן יוחסו לו קבלת ההלוואות מן הבנקים במירמה. על-פי הנטען, היתנו הבנקים את מתן ההלוואות בפירעון ההלוואות הקודמות ובסילוק השיעבודים הרובצים על הנכסים שההלוואות ניתנו בגינם, כך שהשיעבודים שיירשמו לטובת הבנקים יהיו הראשונים ברישום. אך המערער לא פרע את ההלוואות הקודמות, וממילא, השיעבודים הקודמים נשארו בעינם. בפני הבנקים ומחלקת הביטוח הוצג מצג כוזב כאילו נפרעו ההלוואות, דבר שהביא לכך שהפוליסות שביטחו את השיעבודים בקדימות ראשונה היו כוזבות. בנוסף, המערער הואשם בשיבוש מהלכי משפט לאור שיחתו עם עורך-דינה של רולינס.
7. במשפט, העידו מטעם המדינה ברנז'י, פלורי, ווס ורוברטס וכן המומחה הטלנד, וחזרו על דבריהם בחקירה בארצות-הברית. הם ציינו כי בכל מסמכי ההלוואה הדרישה לשטר נאמנות (First Deed of Trust) הייתה נפרדת מדרישת הביטוח. העדים הצביעו בהתאמה: בעניין פירסט, על הדרישה לאישור קבלת תשלום ראשון בגובה ההלוואה הקודמת ועל טיוטת הסכם ההלוואה לצורך בנייה (שלא נחתמה); בעניין ביי על רישום ה-"out" שרשם פלורי לצד הרישום על השיעבודים בגין הלוואות קודמות; בעניין וורלד על הדרישה של Re-conveyance (הסרת השיעבודים) והמטרה שלשמה המערער ביקש את ההלוואה, שהייתה, כאמור, החזר הלוואות קודמות; ובעניין יונייטד על מסמך מקדמי שעל-פיו נערך המשא-והמתן עם המערער, שאף שם מופיעה דרישה נפרדת לשיעבוד בדרגה ראשונה. אנשי פאונדרס, ובכללם סטיב ווקר, נשיא פאונדרס ג'ון דוזה, ודניס וויט שהיה ממונה על מחלקת הנאמנות, העידו כי רולינס פעלה על דעת עצמה והטעתה את החברה. רולינס, מצידה, חזרה בעדותה על דבריה בחקירתה, תוך שהטעימה כי לא קשרה קשר עם המערער, לא התכוונה לרמות את הבנקים, ופעלה על-פי מדיניות החברה והאינטרסים שלה כפי שהוצגו בפניה על-ידי ג'ים טראפני. היא הסבירה כי לאחר התמוטטות עסקיו של המערער, ווקר - שהצטרף לחברה בשנת 1991 לאחר ביצוע ההלוואות - גילה כלפיה עוינות, בעוד שהממונים האחרים גילו כלפיה הבנה. מאוחר יותר, וככל הנראה בהסתמך על עדויות מטעם הסניגוריה כי המעשים שבוצעו בפאונדרס היו לגיטימיים, ביקשה רולינס מבית-המשפט בארצות-הברית לבטל את הרשעתה, ומבית-המשפט המחוזי בישראל לאפשר לה לתקן את עדותה. שתי הבקשות נדחו. בית-המשפט המחוזי קבע, כי אין רולינס מבקשת לחזור בה מגרסתה העובדתית, ומשכך, אין מקום להחזרתה אל דוכן העדים.