השופט א' רובינשטיין:
א. עניינה של הפרשה סחיטה באיומים, בניגוד לסעיף 428 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, ועמה קשירת קשר לפשע (סעיף 499(א) לחוק). המערערים הורשעו בעבירות אלה וזוכו מעבירת חטיפה, כפי שיתואר להלן; נגזר עליהם עונש של 32 חודשי מאסר, מהם 24 לריצוי בפועל והיתר על תנאי, בניכוי תקופת מעצרם, כפי שיפורט להלן (לגבי המערער אריה (אריק) אבו חצירה (להלן אריק) נחפפו 6 חודשים למאסר אחר).
רקע
ב. נגד המערערים הוגש כתב אישום המיחס להם עבירות של סחיטה באיומים, קשירת קשר לביצוע פשע וחטיפה. לפי הנטען בכתב האישום, ביום 22.2.07 רכש רפי ברדע או ברדה (להלן רפי) מתמיר ושירי הרש (להלן בהתאמה תמיר ושירי), הבעלים של חברת "פעלטון בע"מ", ציוד בשווי 90,000 ש"ח (בתוספת מע"מ) ושילם בעבורו בשיקים השייכים לחברת "ניב זום - צילום ופרסום בע"מ". ביום 27.2.07 החליף רפי את השיקים בשיקים השייכים לחברה בבעלות עופר נוריאל (להלן עופר) - "לי כיף מתקנים בע"מ" - וזאת בידיעה שאין להם כיסוי. לאחר שהשיקים לא כובדו על-ידי הבנק, פנה תמיר אל רפי בחודש מרץ 2007 מספר פעמים, בבקשה לבטל את העסקה ולקבל לידיו בחזרה את הציוד - ואולם רפי התעלם מפניותיו, וביום 19.3.07 הודיע תמיר לרפי, כי הוא ושירי יגיעו לביתו של רפי. רפי הזמין לפגישה את עופר, והארבעה חתמו על הסכם בו התחייבו רפי ועופר לשלם את מלוא הסכום ולא למכור את הציוד (להלן ההסכם). והנה, בשלושת החודשים שחלפו מאז נחתם ההסכם, המשיך רפי להתעלם מפניותיו של תמיר והחוב לא הוסדר. לאחר מכן הגיע דבר החוב לידיעת המערערים, אשר קשרו קשר לגבות את החוב בדרכים אלימות, לרבות איומים ותקיפות פיזיות, בבואם להתעבר על ריב לא להם ועל חוב לא להם (יוער, כי תמיר ושירי לא הואשמו בדבר, והדברים מובאים כרקע בלבד, שכן לא ידוע כיצד הגיע דבר החוב לידיעת המערערים, והדבר נותר חידה כואבת).
ג. וכך תוארה בכתב האישום מסכת האירועים: המערער אריק פנה אל עופר ואמר לו, כי המערער שרון נחום (להלן שרון) רוצה להיפגש עמו. שרון קבע את הפגישה בבית הספר בו לומדת בתו של עופר, ובמהלך הפגישה (להלן הפגישה הראשונה) אמר לעופר, כי "רפי עקץ מישהו ממשפחתו וכי הוא ישלם על כך" (מתוך הודעתו של עופר במשטרה מיום 19.8.07, ת/45, ש' 209-201). ביום 28.6.07 התקשר שרון לעופר שוב, והודיע לו שעליו להגיע לביתו של רפי בשעה 18:00. בפגישה (להלן הפגישה השניה) נכחו המערער צאלח חיג'אזי (להלן צלאח), שרון, רפי ועופר, ובה הציג שרון לרפי ועופר את ההסכם ואת צילומי השיקים וכן הודיע להם, כי הוא גובה החוב. לאחר הפגישה התקשר שרון מספר פעמים לעופר ואמר לו, כי עליו ועל רפי להיזהר כיון שאינם משלמים את החוב. ביום 5.7.10 הגיעו צלאח ואדם נוסף לביתו של רפי (להלן הפגישה השלישית), שם היו באותה עת רפי, עופר ונתי ליבוביץ (להלן נתי). צלאח קרא לרפי בטון מאיים שיבוא עמו כדי שיוכלו לשוחח, ולאחר שרפי סירב באמרו כי הוא צריך לשמור על ילדיו, החל צלאח לקלל אותו.
ד. ביום 31.7.07 (להלן "אירוע החטיפה") נסע רפי לבית חברו שי בן דוד (להלן שי) ברכב מסוג 'ניסן' (להלן הניסן) השייך לשי. כשהגיע לביתו של שי, חסמה את דרכו מכונית בה היה צלאח ושניים נוספים, ולאחר שרפי יצא מהבית, התיישב אחד מהשניים במושב הנהג של הניסן ואחר במושב האחורי, ורפי נכנס והתיישב במושב שלצד הנהג. במהלך הנסיעה איימו השניים על רפי שישחטו אותו כיון שהוא חייב כסף, והובילו את הרכב לביתו של אריק, שם הודיעו אריק וצלאח לרפי, כי עקב החוב הניסן מוחרמת. לאחר שיחת טלפון בין שי, רפי ואריק סוכם, כי הרכב יוחזר לשי.
ה. במועד נוסף במהלך אוגוסט 2007 (בתקופה בה ישב רפי במאסר), התקשר אריק לעופר ואמר לו, כי הוא יודע שלאשתו אביבה (להלן אביבה) יש רכב מסוג 'פיאסטה' (להלן הפיאסטה), ואם ימסור אותו לידיו, הוא "יסגור עניין". אריק החל להתקשר בענין זה לעופר מדי יום, ודרש לקבל את הפיאסטה. בעקבות שיחות אלה קשר עופר קשר עם נתי ואביבה לזייף את גניבת הפיאסטה, בדרך שיוכלו לקבל כסף תמורתה וגם להתחמק מלקיחתה על-ידי אריק. לשם כך, פנתה אביבה ביום 12.8.07 למשטרה והגישה תלונה כוזבת על גניבת הפיאסטה.
ו. ביום 14.8.07, לאחר שעופר אמר לאריק שהפיאסטה נגנבה, התקשר אריק לעופר וביקש ממנו להגיע לחניית ביתו של אריק. עופר הגיע למקום, שם המתינו לו שלושת המערערים ושני אחרים (להלן הפגישה הרביעית). אריק אמר לעופר, כי כדאי לו לשלם את הכסף אחרת יפגעו בו שרון וצלאח. שרון סובב את עופר לכיוונו ואמר לו: "אני נותן לך אולטימטום עד יום חמישי אם אין כסף או את הפיאסטה תהיה בריא שמור על עצמך אני לא אחראי על מה שקורה לך" (הודעתו של עופר במשטרה מיום 30.8.07, ת/49, ש' 118-116). בסוף הפגישה דחפו צלאח והשניים האחרים את עופר וקיללו אותו.
ז. בעקבות מעשיהם הללו של המערערים, מסרו להם עופר ורפי את משכורת חודש יולי 2007 של רפי בסך 3,000 ש"ח, רכב מסוג פג'ו משנת ייצור 1994 שהיה בהחזקת אשתו של רפי, וכן 7,000 ש"ח במזומן. המערערים הואשמו - כאמור - בעבירות סחיטה באיומים, קשירת קשר לביצוע פשע וחטיפה.
הכרעת הדין של בית המשפט קמא
ח. בית המשפט המחוזי, בהכרעת דין מפורטת, הרשיע את המערערים בעבירות של סחיטה באיומים וקשירת קשר לביצוע פשע, אולם זיכה אותם מעבירת החטיפה. בית המשפט בחן בזהירות רבה את גרסאותיהם של עופר ורפי, שכן שניהם (יחד עם נתי) הורשעו בעבר במספר עבירות מרמה (רפי אף החל לרצות עונש מאסר בתום אירועי כתב האישום), וכדברי בית המשפט המחוזי "הונעו לא אחת למסור גרסאות שקריות על מנת לקדם אינטרסים אישיים" (עמ' 28 להכרעת הדין), ועל כך יורחב בהמשך. בית המשפט ביסס את הכרעתו על עדותו של עופר אשר עולה בקנה אחד (לפחות בעיקרי הדברים) עם גרסתו של רפי בחקירה. האחרון אמנם טען בעדותו, כי בחקירותיו בדה את הטענות נגד המערערים, ואולם בית המשפט נתן בהן אמון נוכח ההתאמה לעדותו של עופר. עוד נאמר, כי הטענה לפיה בדה רפי את הטענות כדי להפליל את המערערים ובכך לזכות להקלות בהליכים אחרים, אינה סבירה נוכח העובדה שבחקירות נמנע רפי מזיהוי המערערים בשמם.
ט. עוד התייחס בית המשפט לראיות נוספות התומכות במתואר בכתב האישום ובהן אלה: (1) העובדה שמשכורתו של רפי אכן הועברה לאריק; (2) הודעתו של תמיר לפיה רפי התקשר אליו מהכלא ושאל אותו מדוע שלח אליו גובים; (3) הודעת אשתו של רפי (להלן רעות), לפיה רפי אכן לקח את רכבה, הנתמכת בהודעתו של עופר לפיה רפי סיפר לו ממאסרו, שקנה לאשתו מכונית חדשה "במקום הכסופה שנתן אותה לצלאח" (ת/46, ש' 63); ועוד תימוכין עליהם נרחיב בהמשך. מנגד קבע בית המשפט, כי אירוע החטיפה, הטענה לאלימות פיסית והעברת התשלום בסך 7,000 ש"ח לא הוכחו מעבר לספק סביר. כן נקבע כי האזנות הסתר שבוצעו בתיק ודו"ח המעקב אינם יכולים לשמש כחיזוק לטענות נגד המערערים, שכן נושא גביית החוב אינו עולה בהם. על כן לא נרבה דברים על אירועים אלה בהמשך.
הערעור על הכרעת הדין
י. נפתח בערעור על הכרעת הדין. בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון וכן בפנינו ביום 4.4.11 נטען על-ידי שלושת המערערים, כי שגה בית המשפט בהסתמכו על הודעותיהם ועדויותיהם של עופר, רפי ונתי, שכן מדובר בעבריינים שהורשעו בעבירות מרמה ואין לסמוך עליהם. כן נטען, כי בית המשפט קמא נמנע מקביעה שהעדים מהימנים, והשתית את הכרעת הדין אך על התאימות כנזכר; ואולם, כך נטען, אין בתאימות זו כדי לבסס הרשעה. באשר לעבירת קשירת הקשר נטען, כי זו לא הוכחה כלל אלא נלמדה אך מתוך ההרשעה בסחיטה באיומים. בדיון בפנינו הודגש, כי עיקר טענות המערערים מופנות לכך שהרשעתם מבוססת על עדים שנמצאו לא דוברי אמת בהליכים קודמים; ובין היתר, גם על אותן הודעות אשר נקבע בהליך קודם, כי חלק מן המידע שנמסר בהן היה שקרי.
יא. בא כוחו של שרון הוסיף, כי יסודותיה של עבירת הסחיטה באיומים לא הוכחו לעניין שולחו, ואף לא נטען כי שרון קיבל תמורה חפצית או כספית בגין האיומים לכאורה. כן נטען, כי שגה בית המשפט משנסמך על הודעותיו של נתי לשם חיזוק גרסתו של עופר, בעוד שאלה הוגשו על-ידי ההגנה לשם פגיעה במהימנותו של נתי. בא כוחו של אריק הוסיף, כי אף אם התרחשו האירועים שתוארו בכתב האישום, ניתן לטעון כי אריק, שהיתה לו היכרות מוקדמת עם המתלוננים, פעל כמתווך בין הצדדים. כן טוען בא כוחו של אריק, כי לא יוחסו לשולחו אמירות מאיימות, ועל כן אין לראותו כמבצע בצוותא של העבירות בהן הורשע.
יב. באת כוח המשיבה טענה, כי הכרעת דינו של בית המשפט קמא הושתתה על ממצאי עובדה ומהימנות, ובאלה אין להתערב בשלב הערעור. כן נטען, כי בכל הנוגע לעברם הפלילי של רפי ועופר, הזהיר בית המשפט את עצמו בבחנו את עדויותיהם והודעותיהם, והשית את הכרעתו על ראיות נוספות התומכות בגרסאותיהם.
הכרעת הדין: דיון
יג. לשם בחינת הרשעתם של המערערים, נידרש כעת לאירועים אשר לפי קביעתו של בית המשפט המחוזי מקימים יחד את עבירות הסחיטה באיומים וקשירת הקשר. בבחינת האירועים נזכור, כי אין לבחון בנפרד את קיומן של הסחיטה באיומים וקשירת הקשר בכל אחד מהאירועים, אלא לבחון האם המכלול מבסס את יסודות העבירות, בבחינת השלם הגדול מסך חלקיו. לאחר בחינת הראיות הנוגעות לכל אירוע בנפרד, נבחן האם ישנן ראיות נוספות שבהן יש כדי להעיד על המכלול.
יד. טרם נדון בפן העובדתי חשוב לציין, כדרך שעשה בית המשפט קמא, כי יש לבחון את גרסאותיהם של עופר, רפי ונתי בזהירות מירבית, שכן שלושתם הורשעו בעבר בעבירות מרמה שונות, ורחוקים אנו מעיסוק בצדיקי הדור. בית המשפט קמא הרחיב על כך בהכרעת הדין, ואין טעם לשוב ולתאר את עברם הפלילי הענף. עם זאת, חשוב להידרש לאחד מן התיקים שכן הוא שלוב בענייננו. במסגרת ת"פ (ירושלים) 3122/07 הודו עופר, רפי ונתי, בעבירות שונות של עשיית עסקה בנשק, החזקת נשק וידיעות כוזבות, וכן הודו עופר ונתי בשיבוש מהלכי משפט, בניסיון לקבלת דבר במרמה (עופר) ובסיוע לקבלת דבר במרמה (נתי) (כתב האישום המתוקן בו הודו השלושה הוגש - ת/41). בין יתר האירועים השונים המתוארים בכתב האישום, הגיש נתי תלונה שקרית במשטרה ביום 16.6.07 לפיה נשקו נגנב, בעוד שבפועל העבירו, לבקשת רפי, לאריק. לפי אישום נוסף בו הורשעו נתי ועופר, בחודש אוגוסט 2007 סיכמו שניהם, כי אם ייעצרו ויחקרו על דבר האקדח והעברתו כמתואר, ימסרו גרסה שקרית במשטרה (ונזכיר, כי לפי כתב האישום בענייננו, חודשיים בטרם מועד זה החלו אירועי הסחיטה בהם הורשעו המערערים). לפי גרסה שקרית זו, נתי מסר את האקדח לרפי רק לאחר שהאחרון סחט אותו באיומים לעשות כן. ואכן בחקירתם בעניין האקדח, בהודעות אשר הוגשו גם בענייננו (עופר- ת/44, עמ' 4 ואילך, ת/45, עמ' 2; נתי- נ' 2, נ' 4), מסרו נתי ועופר את הגרסה השקרית לפיה מסירת האקדח נעשתה תחת איומים. באותו כתב אישום גם הודו עופר ונתי בזיוף גניבת רכב הפיאסטה לשם הונאת חברת הביטוח. עסקינן איפוא בעבריינים שהאמת אינה נר לרגליהם, לשון המעטה; על כן נתחייבה זהירות יתרה בהערכת היוצא מפיהם.