ע"פ
בית המשפט העליון
|
7872-04
27/10/2004
|
בפני השופט:
1. אדמונד לוי
2. סלים ג'ובראן
3. יהונתן עדיאל
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד מ' חדד
|
הנתבע:
1. מרדכי חזן
2. דורון דהן
עו"ד הרצל יוספי
עו"ד חנן רובינשטיין
|
| פסק-דין |
השופט י' עדיאל:
המשיבים הורשעו על-ידי בית המשפט המחוזי (השופטת מ' שידלובסקי-אור) בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות בניגוד לסעיפים 334 ו-335 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, והמשיב 2 הורשע גם בעבירה של החזקת סם לשימוש עצמי בניגוד לסעיפים 7(א) ו-7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים.
על-פי הכרעת הדין, המשיבים תקפו ופצעו בני משפחה אחת, אב ושני בניו, שהם ערבים שעסקו בעבודות ניקיון בירושלים. תחילה הם תקפו את הבנים, ששניהם חירשים-אילמים, וכשאלה הזעיקו את אביהם, תקפו גם את האב. התקיפה בוצעה תוך שימוש ב"פטיש שניצלים" שהוא פטיש בעל ראש ברזל, אבן וחגורות, תוך שהם מצוידים בסכין ואף עושים שימוש במרסס גז. לשלושה נגרמו חבלות בחלקי גוף שונים.
בית המשפט המחוזי גזר על כל אחד מהמשיבים עונש של 12 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי, וכן הפעיל עונשי מאסר מותנים שהיו תלויים ועומדים נגדם. לגבי המשיב 1 הופעל עונש המאסר המותנה בחלקו (6 חודשים) במצטבר וחלקו (חודשיים) בחופף; ולגבי המשיב 2 הופעל עונש המאסר המותנה כולו במצטבר.
נציין כי לשני המשיבים הרשעות קודמות, כשלחובת המשיב 1 נזקפות עשרות הרשעות קודמות בעבירות אלימות, סמים ורכוש, והוא כבר ריצה בעבר תקופות מאסר. גם לחובת המשיב 2 הרשעות קודמות בעבירות סמים, אך מספרם קטן בהרבה.
המדינה מערערת על קולת העונש וטוענת שבית המשפט לא נתן בגזר דינו משקל מספיק לחומרת המעשה, לעברם הפלילי המכביד של המשיבים ולמסוכנות הרבה הנשקפת מהם.
באי-כוחם של המשיבים טוענים, בין היתר, שהעונשים שהוטלו על-ידי בית המשפט המחוזי הנם עונשים מאוזנים, אשר מביאים בחשבון, הן את חומרת המעשה והאינטרס הציבורי והן את נסיבותיהם האישיות של המשיבים, וכי המבקשת לא הצביעה על טעות שנפלה בגזר הדין, המצדיק התערבות ערכאת הערעור.
דין הערעור להתקבל. מדובר באירוע של אלימות חמורה שהופעלה על-ידי המשיבים, ללא כל סיבה, נגד אנשים חסרי ישע, ששניים מהם, כאמור לעיל, הנם חירשים-אילמים, שכל חטאם בכך שביקשו לעשות לפרנסתם במקום מגוריהם של המשיבים. המשיבים השתמשו לצורך התקיפה, כפי שנאמר, בפטיש, באבן, בחגורות וכן בגז מדמיע, כשהם אף מצוידים בסכין. בנסיבות אלה אנו סבורים שהעונש שהוטל על-ידי בית המשפט המחוזי אינו נותן ביטוי מספיק לחומרה היתירה של המעשה ונסיבותיו, כמו גם לעברם הפלילי של המשיבים, ואין מנוס מלהחמיר בעונשם.
לאור האמור, אנו מקבלים את ערעור המדינה ומעמידים את עונש המאסר בפועל בו ישא כל אחד מהמשיבים, במקום עונש המאסר בפועל שנגזר על-ידי בית המשפט המחוזי, על 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל. שאר רכיבי גזר הדין יעמדו על כנם.
ניתן היום, י"ב בחשון תשס"ה (27.10.2004).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. ש.י.