המישנה לנשיא מ' חשין:
יש המוכרים או הקונים אדם להעסקתו בזנות - אלה הסוחרים בבני-אדם כמו היו שולחנות או כסאות או כבשים או מחשבים-נישאים - ויש המתווכים למכירתם או לקנייתם של בני-אדם להעסקתם בזנות. מיהם ומהם אותם מתווכים? מה מעשה יעשה אדם עד שיזכה לתואר המפוקפק של מתווך לסחר בבני-אדם לעיסוקם בזנות? זו השאלה שתעסיק אותנו בחוות דעתנו שלהלן.
הערת עריכה: למען הקיצור, נכנה להלן סחר בבני אדם לעיסוקם בזנות גם - סחר בבני-אדם.
2. המערער שלפנינו הורשע בבית-המשפט המחוזי בחיפה - לאחר שמיעת ראיות - בביצוע שתי עבירות של תיווך לסחר בבני-אדם, עבירה כהגדרתה בסעיף 203א(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (החוק או חוק העונשין). וכך מורה אותנו החוק:
|
סחר בבני אדם לעיסוק בזנות
|
203א. (א) המוכר או הקונה אדם להעסקתו בזנות או המתווך למכירה או לקניה כאמור, דינו - מאסר שש עשרה שנים; לענין זה, "מוכר או קונה" - תמורת כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת.
|
משהורשע כך בדינו נגזר עונשו של המערער ל-48 חודשי מאסר, מהם 30 חודשים לריצוי בפועל (בניכוי תקופת המעצר) והיתרה על-תנאי. כן נגזר על המערער קנס בסך 10,000 ש"ח לתשלום שישה חודשים לאחר שיחרורו ממאסר.
הערעור שלפנינו ערעור הוא על הכרעת הדין ועל גזר-הדין כאחד.
עיקרי העובדות שלעניין
3. ואלה עיקרי העובדות שלעניין: בזמנים הרלוונטים לכתב האישום, הופעלה ילנה קוגן (ילנה) - בעלת עבר פלילי בתחום החזקת בתי-בושת - כסוכנת משטרה, ובתפקידה זה הפיצה שמועה כי מחפשת היא בחורות לרכישה עבור בית-בושת חדש שברצונה לפתוח. בחודש יוני 2002 נפגשו המערער וילנה - אשר הכירו קודם לכן - בקניון שבקרית-ביאליק. בשומעו על תוכניותיה של ילנה, הציע לה המערער כי יתווך בינה לבין אנשים אחרים העוסקים בסחר בנשים להעסקתן בזנות, ומסר לה מספר טלפון של אחד, ירון כנפו, באומרו לה כי כנפו מעוניין למכור שתי בחורות לעיסוק בזנות. ילנה עשתה שימוש במידע שמסר לה המערער, יצרה קשר עם כנפו, נפגשה עימו בבית-קפה בחדרה, וכנפו הציע למכור לה בחורה להעסקתה בזנות. ילנה נפגשה עם כנפו בשנית, ובתום פגישה זו מכר לה כנפו בחורה להעסקתה בזנות תמורת סכום של 30,000 ש"ח. הסוכנת העבירה את הבחורה לידי המשטרה, אך זו ברחה מן המקום בו התאכסנה (בריחתה של הבחורה תוכננה מראש, ככל הנראה, בידי כנפו ואחרים). כדי שלא להסגיר את עובדת היותה סוכנת משטרה, התקשרה ילנה לכנפו ודרשה השבה של כספה. בעקבות שיחה זו נפגשה ילנה עם כנפו בבית-קפה בצומת הצ'ק פוסט שבחיפה. בפגישה זו נכח המערער, ונדון בה נושא השבת הכסף ששילמה ילנה עבור הבחורה. נוסיף ונציין כי המערער לא קיבל כל תמורה עבור מעשה התיווך.
4. לאחר אותם אירועים, בחודש אוגוסט 2002, נפגשו שוב המערער וילנה, זו- הפעם ברחוב נורדאו בחיפה. באותו מעמד הציע המערער לילנה לרכוש בחורה לשם העסקתה בזנות מאדם בשם מארק המתגורר בנתניה. בהמשך לכך נסעו ילנה והמערער בצוותא-חדא לנתניה, שם נפגשו עם מארק ועם הבחורה המיועדת למכירה. מארק הציע לילנה לרכוש את הבחורה תמורת סכום של כ-5,000 דולר, ואולם בהתאם להנחיות שהינחו אותה מפעיליה במשטרה, סירבה ילנה לרכוש את הבחורה. העיסקה לא יצאה אפוא אל הפועל. גם כאן לא קיבל המערער כל תמורה.
5. במהלך המשפט הודה המערער כי נפגש עם ילנה וכי מסר לה מידע על-אודות הסוחרים כנפו ומארק, אלא שלטענתו ידע כי פועלת היא בשירות המשטרה, ואת המידע מסר לה מתוך שביקש לסייע לה לבצע את תפקידה. זו גם הסיבה, כך טען, שלא דרש ולא קיבל כל תמורה עבור התיווך. לטענתו, גילתה לו ילנה את סוד היותה ב"תקופת מיבחן" מטעם המשטרה, והוא אך נעתר לבקשותיה כדי לעזור לה להצליח במשימתה. המערער הוסיף אף וטען, כי האמין שבמעשיו מסייע הוא לילנה לגייס ראיות כנגד מבצעי עבירות פליליות בתחום הסחר בנשים. כן טען המערער, כי בעבר שימש הוא עצמו סוכן משטרה סמוי ולפיכך הכיר את משמעות התפקיד והבין את החשיבות שבסיוע לילנה כסוכנת. על יסוד כל אלה טען המערער כי ידיעתו על-אודות היותה של ילנה סוכנת משטרה מעקרת את היסוד הנפשי הנדרש להרשעתו בעבירות המיוחסות לו. עוד טען המערער, כי מעשיו אינם באים כלל בגדר עבירה לפי סעיף 203א(א) לחוק העונשין. לגירסתו, לביצועה של עבירת תיווך לסחר בבני-אדם נדרש שהמתווך יזכה בתמורה עבור מעשה התיווך. דרישת התמורה, כך טען המערער, חיונית היא להתהוות עבירת התיווך, שהרי תיווך, על-פי עצם טיבו, מחייב קבלת תמורה. אכן, המונח "תיווך" אינו מוגדר בסעיף 203א(א) לחוק, אך מוגדר הוא בחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996, והגדרה זו כוללת - מפורשות - את יסוד התמורה. וכך, מתוך שבמקרה שלפנינו איש לא חלק על כך שהמערער לא קיבל כל תמורה שהיא מן הצדדים לעיסקה, דין הוא שיצא זכאי מלפני בית-המשפט.
6. בית-המשפט המחוזי החליט ברוב דעות להרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. נדחתה פה אחד טענתו כי ידע על-אודות היותה של ילנה סוכנת משטרה. לעומת זאת, טענתו המשפטית של המערער בדבר היותה של התמורה יסוד יוצר בעבירת התיווך לסחר בבני-אדם, נדחתה אך ברוב דיעות. שופטי הרוב (השופטים י' כהן ו-י' דר) קבעו כי הפרשנות שיש ליתן למערכת הקשרים שבין צדדים לעיסקאות לפי סעיף 203א שלחוק העונשין פרשנות רחבה היא "המנותקת מהפן האזרחי שיש למונחי הסחר, הקניה או המכירה". עבירת התיווך, כך קבע הרוב, אינה כוללת יסוד של קבלת תמורה, ופירוש זה שלחוק מגשים את תכלית החקיקה ונותן כוח בידי הרשויות להילחם ביעילות בתופעת הסחר בבני-אדם להעסקתם בזנות. אשר-על-כן, כך קבע הרוב, באים מעשיו של המערער בגדר "תיווך" כמשמעותו בסעיף 203א לחוק העונשין, ומשכך - יש להרשיעו בעבירה זו. שופט המיעוט (השופט י' עמית) בחן את נושא ה"תיווך" הן מצד הלשון הן מצד התכלית, ומשהסיק כי יש בה בסוגיה פנים לכאן ולכאן, וכי "בסופו של יום, כפות המאזניים הפרשניות מעוינות [זכאי הוא הנאשם] ליהנות מהפירוש המקל ביותר, [ו]יש לזכותו מעבירה של תיווך". השופט עמית קבע, אפוא, כי יש לזכות את המערער משתי העבירות של תיווך לסחר בבני-אדם ותחת זאת ראה להרשיעו בשתי עבירות של סיוע לסחר בבני-אדם.
השאלות שבמחלוקת
7. שתיים הן השאלות העומדות לפנינו להכרעה. אחת, האם צדק בית-משפט קמא בקובעו כי המערער לא ידע על-דבר היותה של ילנה סוכנת משטרה? שתיים, והיא השאלה העיקרית: האם תמורה היא יסוד יוצר בעבירת התיווך לסחר בבני-אדם בהקשר זה נידרש אף לבחון את היחס שבין תיווך לסחר בבני-אדם לבין סיוע לסחר זה.
האם ידע המערער כי ילנה שימשה סוכנת בשירות המשטרה?
8. בשאלה זו נוכל לקצר. בחנו את פסק-דינו של בית-משפט קמא, את הראיות שלעניין ואת טיעוני המערער. אחרי כל אלה לא נמצא לנו כי נתקיימה בענייננו עילה מן העילות המזכה ערכאת ערעור להפוך על פיהן קביעות שקבעה ערכאת הדיון בנושאי עובדה. קביעותיו של בית-משפט קמא מעוגנות היטב בחומר הראיות, מבוססות הן כיאות במוצגים שבתיק, ואין בהן עילה להתערבותנו. בית-המשפט שמע עדויות ארוכות, התרשם מן העדים וממהימנותם, בחן את כלל הראיות, ולאחר כל אלה קבע (פה-אחד) כי לא באה לפניו ראיה - לא ראיה ישירה ולא ראיה עקיפה - על כך שהמערער ידע בעת הרלוונטית כי ילנה פועלת בשירות המשטרה. קביעה זו מקובלת עלינו.
9. הבה נעבור אפוא אל הטענה העיקרית שנשמעה לפנינו - הטענה הנסבה על משמעותו של מושג התיווך בהוראת סעיף 203א(א) שלחוק העונשין.