המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בחיפה, לאחר הודאה, בעבירות של חטיפה, אינוס, מעשה סדום, מעשים מגונים והחזקת סם מסוכן לשימוש עצמי. משהורשע כך בדינו נגזר עונשו של המערער ל-17 שנות מאסר, מהן 15 שנים לריצוי בפועל והיתרה מאסר על-תנאי. כן חוייב המערער לפצות את המתלוננת בסכום של 30,000 ש"ח.
הערעור שלפנינו ערעור הוא על גזר-הדין.
ואלו העובדות המזעזעות המתוארות בכתב האישום ואשר המערער הודה בהן: היה זה לילה אחד בחודש יוני לשנת 2003, שהמתלוננת, קטינה כבת 17, ביקשה לנסוע עם שתי חברותיה בטרמפים לבילוי במועדון באזור הקריות שליד חיפה. השלוש עלו למכוניתו של המערער אשר נסע בכיוון חיפה, והמתלוננת ישבה במושב האחורי. במהלך הנסיעה החלה אחת מחברותיה של המתלוננת לחשוד במערער, ולאחר שהחליפה דברים עם השתיים האחרות החליטו הנערות לעזוב את המכונית. משהגיעה המכונית לצומת יגור עצר המערער ושתי החברות ירדו מן המכונית. המתלוננת התקדמה אף היא ממקום מושבה לכיוון הדלת בכוונה לצאת את המכונית, אלא שאז משכה המערער בחוזקה בשערותיה, הושיבה בכוח על המושב והחל נוסע מן המקום במהירות גדולה כשדלת המכונית עדיין פתוחה.
המתלוננת נבהלה מאד, החלה צועקת ובוכה ומבקשת את המערער כי יתן לה לרדת מהרכב, ואולם המערער משך שוב בשערותיה ואילץ אותה בכוח לעבור ולשבת לידו במושב הקידמי תוך שהוא צועק עליה כל הזמן "תשתקי כבר, בת זונה". תוך כדי הנסיעה, ובראותה ניידת משטרה קרובה, פתחה המתלוננת את דלת המכונית וצעקה: "הצילו, הצילו", ברצותה לקפוץ מן המכונית הנוסעת. אלא שהמערער משך אותה חזרה אל המכונית, היכה אותה בחוזקה בעורפה והמשיך בנסיעתו המהירה. המתלוננת בכתה כל אותה עת והתחננה בפני המערער כי יתן לה לרדת בכל מקום שיחפוץ ולו מקום חשוך הוא. כן דיברה המתלוננת על ליבו של המערער שלא יעשה לה דבר והרי היא רק בת 16 ובתולה. ואולם המערער לא שעה לבכייה ולתחנוניה של המתלוננת והסיע את המכונית לשדה חיטה, שם דומם את מנוע המכונית, כיבה את האורות ואמר למתלוננת: "בואי, אני רוצה רק להזדיין איתך, תרדי לי, אני רוצה ללקק אותך בכל הגוף, אני ארד לך ואז אתן לך ללכת".
בשומעה כן התגבר בכייה של המתלוננת והיא הוסיפה והתחננה לפני המערער כי יניח לה וירחם עליה כיוון שהיא רק ילדה. או-אז סטר המערער בחוזקה על פניה של המתלוננת בהוסיפו כי יכה אותה אם לא תעשה כרצונו. המערער הורה למתלוננת לצאת את הרכב, ומשיצאה החלה בורחת. המערער דלק אחריה השיג אותה, תפס בשערותיה וגרר אותה חזרה ליד המכונית שם הפיל אותה על גבה אל האדמה. בהמשך הפשיט המערער את המתלוננת מחולצתה, פתח את מכנסיה תוך שהיא בוכה וקוראת לעזרת שמיים. המערער המשיך במעשיו, פשט את מכנסיו, משך אליו את המתלוננת בשערותיה, הוציא את איבר מינו ואמר למתלוננת כי תמצוץ אותו. המתלוננת בכתה ואמרה למערער כי אינה יודעת את הדבר ואו-אז החדיר המערער את איבר מינו בכוח אל פיה של המתלוננת תוך שהוא אוחז בשערותיה ודוחף בכוח את ראשה לכיוון איבר מינו.
המתלוננת ניסתה לדחוף מעליה את המערער ואו-אז התעצבן המערער, השכיב את המתלוננת בכוח על גבה והחל מלקק אותה בכל גופה ברוקו. המערער הוריד את תחתוניה של המערערת, ולאחר מכן הכניס בכוח את איבר מינו לתוך איבר מינה. הוא לא אמר די, סובב את המתלוננת על ביטנה ובעל אותה מאחור באיבר מינה והכל תוך כדי שהיא צועקת ובוכה ומתחננת שיפסיק ממעשיו הואיל והוא מכאיב לה. אחרי כל אלה הורה המערער למתלוננת לקום על רגליה, ובעודה עירומה משך אותה אל המכונית, השכיב אותה על מכסה המנוע והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה בכוח תוך שהוא מושך בשערותיה. לבסוף הירפה המערער מן המתלוננת ואמר לה שהיא יכולה ללכת לדרכה.
עד כאן - תיאור עיקרי המעשים שעשה המערער בגופה של המתלוננת.
עורך-דין זאיד פלאח, בא-כוח המערער, טען למרשו כל אשר ניתן לטעון. טען עורך-דין פלאח כי בהודאתו באשמה חסך המערער למתלוננת האומללה מתן עדות בבית-המשפט; כי המערער הודה מיידית באשר יוחס לו; כי המערער התחרט על מעשיו; כי המערער סובל מהפרעה נפשית אנטי-סוציאלית לאחר שבנו נשרף ברכב; כי לפני מעשה נטל המערער כדורי אקסטזי וכי היה בהשפעת סמים; כי במהלך הנסיעה שתה המערער שניים עד שלושה בקבוקי בירה וכך היה בהשפעתם של משקאות משכרים; ועוד. כן הסב עורך-דין פלאח את תשומת ליבנו לכך כי האשמתו של המערער באחזקת סמים מסוכנים נסבה על 8.34 גרם קנביס, בעוד שבית-המשפט מצטט בגזר-הדין (בטעות) את כתב-האישום כאילו המדובר היה ב-834 גרם. כן הוסיף בא-כוח המערער כי למערער שתי נשים ותשעה ילדים, וכי לאחר המעשים הנוראים שביצע בגופה של המתלוננת הציע לה להסיע אותה למחוז חפצה.
עיקרי דברים אלה שהעלה עורך-דין פלאח בטיעוניו, קושט אימרי-אמת הם, וגם נכון הוא כי בית-משפט קמא נפל לכלל טעות בעניינים אחדים כגון בנושא כמות הקנביס שהחזיק המערער. ואולם נראה לנו כי נוכח מעשיו הקשים של המערער מחווירים אותם נושאים שבית-משפט קמא שגה בהם. ראשית לכל, לא לעיתים מזומנות שומעים אנו על מעשים כה אכזריים כמעשיו של המערער במתלוננת. יתר על-כן: להבדיל מאשר מקרים אחרים שעורך-דין פלאח ציטט לפנינו, לא נוכל להעלים עין מן העובדה שהמערער חטף את המתלוננת נוכח עיניהן של שתי חברותיה. לא זו בלבד שבכך הוכיח המערער עצמו כאדם מסוכן עד למאד לזולתו, אלא שמסתבר כי אין לו כל מעצורים שהם ברצותו להשיג דבר שהוא מבקש להשיגו.
המעשים הקשים שעשה המערער בגופה של המתלוננת שבר אותה נפשית, ואין פלא בדבר כי אורחות חייה נשתנו מקצה לקצה. נערה צעירה זו שרק החלה את חייה ממעטת לצאת ולבלות, פוחדת היא מכל דבר, ואף בלימודים אין היא מצליחה להתרכז. מתארת היא את הרגשת חוסר האונים שחשה בעת ביצוע העבירה, לרבות פחדה כי לאחר ביצוע המעשים בגופה ירצחנה המערער נפש. אכן, מעשה אינוס כמעשהו של המערער בנערה כבת 17 מדמה עצמו לרצח, לרצח נשמתה של הנערה. על מעשה אינוס כמעשהו של המערער במתלוננת קראנו כבר במקרא, שהאונס נערה מאורסה כמוהו כרוצח: "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה" (דברים כ"ב, כ"ו); "כן הדבר הזה" - כן הוא האינוס, שהאינוס נדמה לרצח, לרצח נשמתה של האישה.
עורך-דין פלאח ציטט בפנינו תקדימים אלה ואחרים באשר לעונש שראוי כי ייגזר על האונס אישה, ואמנם נמצא לנו כי במיקצת המיקרים נגזרו על אונסים עונשים קלים מן העונש שנגזר על המערער שלפנינו. ואולם, לא זו בלבד שבענייננו נודעה למעשה האונס - ולמה שקדם לו - חומרה מיוחדת, אלא שהגיעה עת ובתי-המשפט יתנו דעתם לעונש המירבי שהמחוקק הורה עליו בחוק העונשין ויתאימו לאמור בחוק עונשים שהם גוזרים. הנה-כי-כן, לעניין האינוס ולעניין מעשה הסדום הורשע המערער במעשים המתוארים בסעיף 345 (ב) (3) ו-(4) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, והעונש הקבוע בצידן של עבירות אלו הוא 20 שנות מאסר. בנסיבות העניין, לא מצאנו כי בגוזרו על המערער עונש כפי שגזר, נטה בית-המשפט המחוזי לחומרה כדי כך שנתערב בהחלטתו.
הערעור נדחה.
היום, ז' בטבת תשס"ה (17.01.05).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.