השופטת א' פרוקצ'יה:
1. לפנינו ערעור המדינה על קולת העונש שנגזר על המשיב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט אברהם אברהם) בת.פ. 1168/02.
2. המשיב הורשע בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות בניגוד לסעיפים 334 ו-335(א)(1) ו-(2) לחוק העונשין. נסיבות הרשעתו, על פי הודאתו, הן אלה: בכפר מע'אר שורר סכסוך שבע-ימים ודמים בין שתי משפחות יריבות. ביום 19.7.02 נסעו שני המתלוננים, בני המשפחה היריבה, במכונית בישוב מגוריהם. המשיב ואחיו נסעו גם הם במכוניתם בכפר, כשהאח נוהג ברכב. השניים נסעו בעקבות המתלוננים, עקף את מכונית המתלוננים, וכאשר התקרבו לביתו חסם את דרכם במכוניתו, ירד ממנה והחל צועק לעברם שיעצרו את הרכב. המתלוננים ירדו מהרכב, ואחד מהם - נאיל, שאל לפשר התנהגותו של האח. אז נטל קרש בנין וחבט בנאיל במקומות שונים בגופו. המשיב הצטרף לאחיו במעשי התקיפה והחל אף הוא מכה בנאיל באמצעות אלת בייסבול. לאחר מכן, נגשו השניים למתלונן השני ואיל והיכו גם אותו באמצעות קרש בנין ואלת בייסבול בראשו. כתוצאה ממעשי הכאה אלה, נפגעו המתלוננים במקומות שונים בגופם. נאיל נפצע בראשו ונגרם לו חתך באורך 4.6 ס"מ, וכן נשרט במרפק יד ימין, ונגרמו לו שטפי דם בידיו ובראשו. ואיל נחבל קשה בראשו, נגרם לו שבר קווי טמפוראלי שמאלי בגולגולת עם דמם אפידורלי קטן. הוא נזקק לניתוח דחוף ואף אושפז לאחר מכן בבית חולים. בעקבות ארועים אלה הואשם והורשע על פי הודאתו בעבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות ואילו המשיב הואשם והורשע בפציעה בנסיבות מחמירות.
3. בית המשפט קמא גזר על הנאשם האח עונש מאסר של 6 חודשים בעבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים. על המשיב בענייננו נגזר עונש מאסר על תנאי בן 10 חודשים, וכן צו מבחן למשך שנה אחת, ופיצוי המתלוננים.
4. המדינה מערערת על קולת עונשו של המשיב. עמדתה היא כי העונש שנגזר עליו הינו מופלג בקולתו, סוטה במידה ניכרת ממדיניות הענישה המקובלת ומחטיא את מטרות ההרתעה. בהקשר לערעורה זה מציינת באת כוח המדינה כי בשל טעות לא ערערה המדינה גם על עונשו של הנאשם חרף העובדה שלגישתה גם הוא קל מדי בנסיבות הענין. המדינה מבקשת שלא לזקוף טעות זו לחובתה, ולשקול את עניינו של המשיב לגופו.
5. בא כוח המשיב הצביע על נסיבות מקילות בעניינו של מרשו - קטינותו בעת ביצוע העבירה, חרטתו הכנה, מטרות השיקום והטיפול בנוער המאפיינות את מדיניות הענישה לגבי קטינים ואינן מתיישבות עם עונש מאסר בפועל, עברו הנקי של המשיב וגישתו החיובית של שירות המבחן לעונש מקל מתוך מגמה להדגיש את הפן השיקומי בענישה.
6. ערעורה של המדינה על קולת עונשו של המשיב מחייב בחינה בשני מישורים: ד - שיקולי הענישה הנוגעים למשיב, כשהם עומדים לעצמם; השני - היחס בין
העונש שנגזר על המשיב לבין עונשו של שותפו, המעורבים שניהם באותה פרשה. יש לבחון ענין זה, בין היתר, על רקע העובדה כי עונשו של אינו מהווה נושא לערעור נוכח טעות מינהלית של המדינה.
7. אשר לשיקולי הענישה נוגעים למשיב, כשהם עומדים לעצמם, נראה, אכן, כי, בית המשפט קמא הקל יתר על המידה עמו, ולא נתן את המשקל הראוי לחומרתה של העבירה בה הורשע כנגד הטעמים השונים הפועלים לקולא.
המשיב הורשע על פי הודאתו בעבירת אלימות חמורה מאד. הוא תקף את שני המתלוננים באלה והפליא את מכותיו בהם כשהוא מבצע את מעשי האלימות בחבורה. הוא גרם להם, ביחד עם אחיו, לחבלות גופניות חמורות. הוא השתמש בנשק קר כלפי מתלוננים שלא היו חמושים וחבר בכך לאחיו שהיכה אף הוא את המתלוננים באמצעות קרש בנייה. מעשה התקיפה של המשיב והאח כנגד המתלוננים נעשה בלא שקדם לכך מעשה קינטור או מעשה איבה כלשהו מצידם, ואין מדובר במעשה של הגנה עצמית. חומרתו הרבה של מעשה התקיפה על רקע אופיו ותוצאותיו מחייבת תגובה עונשית הולמת.
כנגד חומרת מעשהו של המשיב עומדים שיקולים שונים לקולא: המשיב היה קטין, כבן 17 בעת הארוע; הוא ביסודו נער נורמטיבי אשר מעולם לא הסתבך בפלילים קודם לכן; הוא תלמיד בית-ספר תיכון ושירות המבחן התרשם כי מדובר מבחינתו במעידה חד-פעמית שאינה מאפיינת את התנהגותו, דרך כלל, ומכאן המלצתו להימנע מהרשעתו כדי לאפשר את שיקומו המלא. כן יש לציין כי מעשה העבירה של המשיב חמור פחות מזה של אחיו, והוא במידה רבה נגרר אחריו. המשיב הביע חרטה עמוקה על מעשיו, הודה בהם וחסך זמן שיפוטי יקר.
בשיקלול הנתונים לחומרה ולקולא נראה לי כי בית המשפט קמא הקל מדי בעונשו של המשיב וחרג באופן ניכר ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות אלימות רציניות המסבות נזק גופני של ממש לקרבנות חסרי הגנה. גם כאשר ניתן משקל לנסיבות החשובות לקולא, אופי המעשה הפלילי שבוצע על ידי המשיב מחייב ענישה ממשית שיהא לה ערך מרתיע. גזירת עונש מאסר על תנאי ופיצוי המתלוננים אינו עונה אף לרף הענישה הראשוני הנדרש לקיום תכלית הגמול וההרתעה, וראוי על כן להחמיר בעונש בדרך שתאזן בין שיקולי החומרה לשיקולי הקולא בדרך שונה מזו שנעשתה בידי בית משפט קמא. המדינה בקשה לגזור על המשיב עונש מאסר של 6 חודשים בעבודות שירות ואנו סבורים כי החמרה ברוח זו הולמת את נסיבות הענין.
8. יש לבחון עוד האם החמרה בעונש כאמור מתיישבת עם דרישת המשפט ליחסיות הולמת בענישה בין שותפים לעבירה בהתאם לחלקם במעשה הפלילי ובהתחשב בנתונים אישיים שונים המצדיקים אבחנה ראויה ביניהם. האח היה ללא ספק הרוח החיה והגורם הדומיננטי במעשה המיתקפה נגד המתלוננים. המשיב השתלב במעשה מאוחר יותר, וחלקו, חרף חומרתו, היה נילווה לזה של אחיו. האח הוא בגיר, המבוגר ב-4 שנים מהמשיב. שני נתונים אלה די היה בהם כדי להצדיק אבחנה ראויה בענישה בין שני השותפים לעבירה על דרך החמרה בעונשו של האח ביחס לזה של המשיב. על הראשון נגזרו 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, וכאמור, המדינה לא ערערה על עונש זה בשל טעות, אולם ברור הוא כי היא אינה משלימה עם היקף העונש שנגזר, ואינה רואה בו עונש העונה באופן מלא על תכליות הענישה הראויות. שאלה היא האם בנסיבות הענין יש בגזר הדין שנגזר על האח, ונותר על כנו בלא ערעור משום גורם המשליך באורח מכריע על עונשו של המשיב שעניינו עומד לפנינו לערעור.
אין להוציא מכלל אפשרות כי אילו ערערה המדינה על עונשו של האח, היה בית המשפט של ערעור עשוי להחמיר בעונשו.מכל מקום, העובדה בלבד כי עונשו נותר כפי שנגזר על ידי הערכאה הדיונית אינה מספקת, כשלעצמה, כדי להימנע מגזירת עונש ראוי על המשיב כפי שמתבקש מכלל נסיבות הענין.
עקרון היחסיות בעונשיהם של שותפים, הנגזר מכלל אחידות הענישה, הינו כלל חשוב שיש ליחס לו משקל, אולם אין הוא ערך עליון העומד לעולם כשיקול-על בענישה. מקום שקולת עונשו של שותף לא עמדה למבחן ערעורי בשל טעות דיונית של התביעה ולבית משפט שלערעור לא ניתנה הזדמנות להעמיד את היקפו של העונש במבחן הביקורת, אפשר ובנסיבות הענין לא תהא חובה להשלים עם סטייה ממדיניות הענישה הראויה ביחס לשותף ר אך בשם עקרון היחסיות בענישה בין השותפים. כך הוא במקרה שלפנינו. בנסיבות המיוחדות של הענין, מאחר שעונשו של האח לא עמד למבחן ערעורי בשל טעות אין לראותו בבחינת מדד מחייב לענין עונשו של המשיב, שאם לא כן עלולה מדיניות הענישה הראויה להיפגע פעמיים. ראוי, לגופם של דברים ונסיבות להחמיר בעונשו של המשיב אף שבהחמרה זו למעשה יושווה עונשם של שני השותפים, גם אם חלקם במעשי העבירות אינו זהה.
9. סוף דבר, אנו סבורים כי יש לקבל את ערעור המדינה ולהחמיר בעונשו של המשיב באופן שבנוסף לעונש שנגזר עליו, ייגזרו עליו גם 6 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות, וזאת בכפוף לחוות דעת הממונה על עבודות שירות. לאחר קבלת חוות דעת הממונה, נשלים את פסק-דיננו, כמקובל.
ש ו פ ט ת
השופט י' טירקל
אני מסכים.