פסק-דין בתיק ע"פ 6167/99

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.        בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים פיזם, גריל ווסרקרוג) הרשיעו את המערער בעבירת רצח. הוא נדון בגין הרשעה זו לעונש מאסר עולם על פי סעיף 300(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. הערעור בפנינו נסב על ההרשעה.

הרקע

2.        ביום 20.6.96 בשעות אחר הצהריים נמצאה גופת אדם בסבך עצים סמוך לחומת בית החולים "מזרע" שליד עכו. בבדיקת המכון לרפואה משפטית נמצאו בגופה חמישה פצעי דקירה בבטן ובבית החזה שנגרמו על ידי חפץ בעל להב חד. בשל מצב רקבון מתקדם בו היתה נתונה הגופה לא נתאפשר לקבוע ממצאים לגבי עומק הדקירות ולא ניתן לקבוע אלו מהן היו קטלניות. בהעדר גורם אחר למוות, נקבע בחוות הדעת הפתולוגית כי מות המנוח נגרם מדימום עקב הדקירות. בכיס המכנסיים שעל הגופה נמצאה תעודת זהות של דניאל אדרי, אז כבן  34 שנים. על ידו נמצא שעון זהב, אשר זוהה על ידי אביו של אדרי כשעון של בנו. בדיקת DNA שנערכה בגופה והשוואתה עם נתונים גנטיים של הורי אדרי העלו כי קימת סבירות גבוהה שהגופה היא אכן גופתו של דניאל אדרי. בדיון בפני הערכאה הראשונה היתה מחלוקת בשאלת זיהוי הגופה. בית המשפט המחוזי הכריע במחלוקת זו בקובעו כי המנוח הוא דניאל אדרי. בהליך הנוכחי שוב אין מחלוקת על קביעה זו.

           המנוח נראה לאחרונה בחיים ביום 10.6.96 בשעות אחר הצהריים, כאשר יצא מבית הוריו בעכו, שם התגורר, ועמו מכשיר טלפון נייד. לא ידוע על איש שראה אותו לאחר מכן. אמו של המנוח העידה כי יצאה מהבית ביחד עם בנה. בסמוך לצאתם, צלצל מכשיר הטלפון הנייד של המנוח, והאם, שלא ידעה מיהו בעל השיחה האחר, שמעה את בנה אומר למתקשר כי חיכה לו, והוא אמר לאמו כי הוא הולך לשתות קפה עם חבר. לאחר הליכה משותפת כברת-דרך, נפרדו המנוח ואמו וכל אחד פנה לדרכו. יותר לא ראתה האם את בנה והוא נעלם ואיננו ממועד זה ואילך. בני המשפחה הגישו תלונה על היעלמות המנוח רק למעלה משבוע לאחר היעלמו. הגופה נמצאה לאחר למעלה משבוע ימים על ידי עוברי אורח בסמוך לחומת בית החולים "מזרע".                                                                                                                                                                                                                                                                    

           בסביבות הגופה נמצאו צמיד זהב ("גורמט") ובצידו חוט אדום ותליון "חמסה" וכן שני בדלי סיגריות מסוג "פרלמנט ארוך" במרחק 10-15 ס"מ זה מזה. בדיקות DNA הראו כי על אחד מבדלי הסיגריות מצויים עקבות רוק השייכים למנוח, ואילו על האחר מצויים עקבות רוק של המערער. בזירה בה  היתה מוטלת הגופה נמצאו גם כתמי התזת דמו של המנוח. על בדל הסיגריה המשוייך למערער נמצא כתם דם המשוייך למנוח. על יסוד חוות דעת מומחה, בית המשפט קבע כי מקום הימצא הגופה הוא גם זירת ביצוע עבירת הרצח.

           המערער יעקב (קוקו) בן שלוש, נעצר כחשוד בביצוע העבירה במהלך חקירה שהחלה שלא אגב אזהרה. הוא היה נתון במעצר קרוב לחודש ימים, ולאחר מכן שוחרר ונעצר בשנית כחודשיים וחצי לאחר מכן, והועמד לדין באשמת רצח המנוח.

פסק הדין של בית המשפט המחוזי

3.        המערער חלק בבית המשפט קמא על זיהוי הגופה ועל מעורבותו בביצוע העבירה. טיעוניו על שני ראשיהם נדחו והוא הורשע ברצח ונדון למאסר עולם.

           אלה הממצאים העיקריים בפסק דינו של בית המשפט המחוזי:

(א)      הגופה שנמצאה ביום 20.6.96 בסבך עצים סמוך לחומת בית חולים "מזרע" בערך  זוהתה כגופת המנוח, בין היתר, באמצעות בדיקות ד.נ.א.

(ב)      הגופה נמצאה כשהיא דקורה בחמישה פצעי דקירה בבית החזה ובבטן; סיבת המוות נעוצה בפצעי הדקירות בהן נדקר המנוח.

(ג)       ביום 12.6.96 נתקבלה הודעה אנונימית במשטרה על הימצאות גופה באיזור. היא נמצאה במצב של רקבון מתקדם שמונה ימים לאחר מכן.

(ד)      המנוח יצא מבית הוריו ביום 10.6.96 בין 16:30 ל-17:00 ומאז לא נראה עוד ולאיש לא היה קשר עמו לאחר יום זה.

(ה)      בסמוך ליציאתו מן הבית השיב המנוח לשיחת פלאפון, ממנה עלה על פי עדות אמו, כי נקבעה פגישה בינו ובין המטלפן.

(ו)       בשעה 16:49 של אותו יום, ה-10.6.96, התקשר המערער אל המנוח, לאחר שקודם לכן, בשעה 15:24 התקשר המנוח למערער (ת/91, ת/99, עדות ארז שחר, עמ' 238-239). לאחר מועד זה לא נתקיימה כל שיחה מהפלאפון של המנוח, ונסיונות בני המשפחה להתקשר למנוח מאוחר יותר נכשלו. אמו של המנוח העידה כי ביציאתו מן הבית, ענד המנוח שעון על ידו ושרשרת על צווארו והיה קשור על פרק ידו חוט אדום לסגולה. אביו זיהה שעון בצבע זהב שהורד מן הגופה לאחר שנתגלתה.

(ז)       סמוך לגופת המנוח ולכתמי הדם שלו שנמצאו בזירה, נמצאו שני בדלי סיגריות מסוג פרלמנט ארוך, סמוכים זה לזה. על פי הד.נ.א. שנלקח מן הבדלים, ניתן לשייך בדל סיגריה אחד למנוח ואת השני למערער. על פי חוות דעת מומחי הד.נ.א., לא יכול להיות ספק שהמערער היה בזירת העבירה, והעובדה שנמצאו שני בדלי סיגריות המשוייכים למנוח ולמערער מצביעה בסבירות גבוהה מאד כי המערער והמנוח היו יחדיו בזירת העבירה. בית המשפט  קובע כי סמיכות שתי הסיגריות זו לזו כשהאחת  משוייכת לנאשם והשניה למנוח בסמוך לכתמי הדם של המנוח הפזורים מסביב קושרת את המערער לזירת העבירה ולהמתת המנוח. גרסה כבושה של המערער לפיה הוא מכיר את הזירה ונהג לעשן בה סמים מדי פעם, ומכאן ממצאי הסיגריה המשוייכים אליו, נדחתה על ידי בית המשפט.

(ח)      גורמט השייך למערער נמצא בזירת הארוע. שני הורי המנוח מכחישים כל שייכות של הגורמט למנוח. הסברו של המערער למציאת הגורמט בזירה, לפיו הוא מסר אותו למנוח כפרעון חוב או כמשכון לחוב שהוא חב למנוח נדחה על ידי בית המשפט.  בית המשפט סקר את הראיות השונות הנוגעות לענין הגורמט ודחה את הסבריו של המערער ועדיו בענין זה וקבע כי הגורמט שייך למערער ומציאתו בזירת העבירה הינה ראייה בעלת משקל משמעותי הקושרת אותו לרצח באורח ישיר.

(ט)      בין המנוח למערער נתקיימו קשרים, בין היתר, על רקע סמים. המערער סיפק סמים למנוח, וזה חב לו כספים על רקע זה. מדי פעם המערער היה לוחץ על המנוח לפרוע את חובותיו. על סמך עדויות שהושמעו, הביע בית המשפט את הסברה כי סביר להניח שמהערער הזמין את המנוח אליו ופגע בו והמיתו על רקע מחלוקות ביניהם בעניני כספים.